אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכו… וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.
יש לעמוד על כך, מפני מה כל הברכות הגשמיות המוזכרות תורה על קיום המצוות ועמל התורה הן רק בענייני חקלאות, כגון שדות וכרמים פוריים, מדוע התורה אינה מבטיחה עשירות בכסף, זהב ואבנים טובות, או ריבוי נכסים כקרקעות ובתים?
שלמה המלך אומר בחכמתו (משלי ל ח – ט): רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי, פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה’ וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי.
האלשיך הקדוש כותב (בהר) משני נסיונות שאני בורח הקשה משניהם הוא העושר. כי בעוני לא אסתכן רק לעבור עליו בשני לאוין, שהוא פן אורש וגנבתי, ולאו של שבועה כי ותפשתי שם אלהי לישבע לשקר. אך לא זו סכנת העושר, כי אם פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה’ שהוא לכפור בעיקר חלילה.
הנה כן ניסיון העוני הוא טוב מניסיון העושר. והוא כי העוני מכניע את האדם. מה שאין כן העושר, כי ממנו תוצאות מות הרשע וסכלות הוללות כל עון ופשע. וזה היה מאמרו יתברך את ישראל הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי, כלומר ועל כן עמדת. מה שאין כן בעושר כי תתעתד לבעוט…
כאשר ברשות האדם כסף וזהב ושאר חפצים יקרים, הוא מרגיש את עצמו מבוסס ובטוח, וכבר אין לו את הצורך לתלות את עיניו כלפי השמים ולבקש סייעתא דשמיא, שהרי הברכה כבר ברשותו. זהב אינו מחליד וכסף אינו מתקלקל, והרי בכסף אפשר לקנות הכל, ובטוח הוא בעושרו עד שהוא מרגיש שאפילו אם יהיה רעב בארץ, הוא יקח ממונו ויסע למדינה אחרת ויחיה שם כמו עשיר.
על כן נותן הקב”ה לאוהבו עשירות כזו שלו תנתק אותו ואת לבו מהקב”ה, אלא עשירות התלויה בגשם ושאר תופעות טבעיות שאינן בשליטת האדם אלא ביד ה’ בלבד, ועל ידי כך ככל שהאדם עשיר יותר ודואג על קיום נכסיו – אדרבה, לבו יותר קשור לשמים, וזקוק הוא לתפילה ולבקשת סייעתא דשמיא תמיד.
אם הקב”ה היה נותן כך מתנות, שכבר לא נצטרף עוד לברכתו והשפעתו – לא היתה זו ברכה אלא הקללה הגדולה ביותר שיכולה להיות! שהרי הטוב האמיתי הוא רק הקירבה אליו יתברך, כמו שכתוב “וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב” (תהלים עג, כח). לכן המתנות הגדולות והאמיתיות של הקב”ה הן כאלו שתולדתם שיהיה האדם תלוי בו יתברך ועיניו נשואות אליו תמיד.
נמצינו למדים שברכותיו של הקב”ה הן הברכות הגדולות והמתנות היקרות ביותר? – הבריאות, הבנים והחיים עצמם. דברים אלו אי אפשר לשומרם בכספת. החיים והבריאות, שלנו ושל בנינו, הם ביד ה’ והוא אשר שומרם. וכן בענין הפרנסה, אפילו כשנראה לכאורה שהמשכורת מגיעה באופן תמידי וקבוע, צריך האדם לדעת שאין הדבר כן, אלא הכל עומד תחת רצונו יתברך והשגחתו.
אם כך ירגיש האדם, שתמיד נצרך הוא לבקש על פרנסתו, ושחייו ובריאותו ובריאות משפחתו מופקדים ביד ה’, ויהיו עיניו תמיד תלויות למעלה – כן יתרבו לו ברכות עוד ועוד. (תפארת שמשון)
