וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה..
הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו ישימך אלקים כאפרים וכמנשה. (רש”י)
בפרשת שבוע זה, אנו מגלים את הדרך המקורית והמעניינת בה בחר יעקב אבינו לברך את נכדיו. יעקב אבינו מברך את בני יוסף במילים ‘ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה’ – שבפשוטו של מקרא הכוונה היא כי כל יהודי יברך שבניו יגדלו ויצליחו כמו אפרים ומנשה.
מדוע יעקב בוחר להזכיר את שמותיהם, להעמידם כמופת ודוגמא? הרי יעקב יכול היה לברכם שיגדלו ויצמחו לענקי הרוח וגדולי הדור, שיזכו להגיע לדרגות גבוהות ונאצלות, שיצליחו להשיג את כל מה שירצו?
התשובה לכך כל אחד מאיתנו, בכל זמן נתון, שואף ורוצה להצליח, ומשקיע מחשבה רבה בשאלה הנצחית והרת הגורל: איך מצליחים. כל אדם חפץ להצליח בדברים החשובים עבורו, אך כולם כאחד שווים ברצון לגלות את הסוד ולפצח את הנוסחה, איך מגיעים לאותה הצלחה נכספת…
מאמנים אישיים, מומחים גדולים ובתי ספר, עוסקים בפתרון השאלה הזו והגשת הפתרון לציבור הרחב. כל אחד מהם בדרכו, אך הצד השוה שבכולם הוא הקביעה: צריך לשאוף ליעד ברור, להציב מטרה ברורה! ‘כדי להגיע להצלחה בכל תחומי החיים’, יאמר כל מאמן מתחיל, ‘קודם כל תאמר: לאן אתה רוצה להגיע? מה היעד הסופי? מה השאיפות שלך בחיים? תגדיר את המטרה, תשאף למקום ייעודי. בלי זה אי אפשר להצליח בכלום!’
בברכתו, טומן יעקב בדבריו גם מסר, הדרכה לחיים לצאצאיו כולם: כדי להגיע רחוק במעלות התורה והיראה, כדי להתפתח לרמות הגבוהות של עובדי ה’ ויראי אלוקים, קיבעו לכם יעד להגיע לאנשי הדוגמא שאני מציב בפניכם, הלא הם אפרים ומנשה. שאו עיניכם והביטו אל דמויות ההוד כאפרים וכמנשה, ותשאפו להגיע אליהם ולקצה דרגתם!
כשאדם קובע שאיפה, עליו למדוד את יכולותיו וכליו, ולראות מהי הפסגה אליה יוכל להגיע בעזרתם. מעתה, חבל להסתפק בחצי הדרך, אסור להתפשר על טיפוס רק עד למחצית ההר. ההיפך, יש לקבוע את פסגת היכולות כשאיפה הנכספת, ולהגדירה באופן ברור ומדוייק, שאינו ניתן לשינויים!
מסופר על שתי חיות דומות בשמן ושונות כל כך באופיין, שיצאו יחד לחפש מקום לשהות בו, טוב יותר מהיער המוכר להן. היו אלו הצבי המהיר והצב האיטי, שיצאו לדרכם באותו יום לחפש מקום מגורים חדש ומעניין…
הצב החליט מיד כי עליו להגיע לקצה היער, ללכת לכיוון צפון מזרח, כי נראה ששם קצה היער ומתחילים להיראות בתים. ואילו הצבי, החליט לחפש את עצמך, לתור אחר מקום לחנות בו, תוך שהוא מהרהר “הרי אני מהיר מהצב פי כמה וכמה, בוודאי אמצא מקום טוב וראוי עוד לפניו”.
כמה לא מפתיע – כעבור כמה חודשים כבר היה הצב אורח קבע בבית מגורים של משפחה אחת בעומק העיר. ואילו הצבי – עד עכשיו הוא עדיין משוטט ביער, הולך כה וכה וחוזר חלילה, מחפש את עצמו…
יכול אדם להיות ברוך כישרונות ורב מעלות, אך כל עוד לא הציב לעצמו מטרה ברורה ויעד קבוע – איך יגיע למקום אותו מעולם לא הגדיר? איך יצליח לצמוח, לגדול, להתפתח כאשר מעולם לא סימן אותם כמטרה, לעומתו יכול להיות אדם בעל כשרון בינוני איש פשוט נטול תהילה אך כיוון שקבע לעצמו מטרה ברורה ויעד בחיים בוא יבוא ברינה לפסגת שאיפותיו בהצלחה כי כשהיעד ברור התמונה חיה השאיפה עומדת מול העיניים הרבה יותר קל ופשוט וגם הרבה יותר הגיוני שההצלחה בוא תבוא. (מעובד מספר פניני פרשת השבוע).
