וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה’ לַעֲשֹׂת אֹתָם.
כתב רש”י: למחרת יום הכיפורים היה כשירד משה מן ההר. הקהיל את העם, להודיע להם על מלאכת המשכן בששת ימי המעשה, ועל שמירת השבת ביום השביעי.
ובשפתי חכמים הקשה שהרי לעיל בפרשת יתרו (יח, יג) כתיב: “ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם מן הבוקר עד הערב”, ופירש שם רש”י שזה היה ממחרת יום הכיפורים, ואם כן איך היה לו פנאי למשה להקהילם ולצוותם על מלאכת המשכן, והלא היה יושב ודן את העם כל היום כולו.
אכן עדיין צריך לדעת, מה קדם למה, אם מקודם הקהיל את העם ואחר כך דן אותם או להיפך.
בספר כלי יקר כתב שברור הוא שבתחילה משה דן את עם ישראל ואחר מכן הקהילם. והסיבה לכך היא, משום שמשה חשש פן יתנדב אחד מהם למשכן, “דבר שאינו שלו”, בחושבו כי הוא תופסו בדין, ודבר זה הרי לא יתכן לבנות הבית הגדול והקדוש הזה “משכן העדות” מן הגזל, על כן הכריז משה תחילה “מי בעל דברים יגש אליהם” והיינו למשפט, באופן “שגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום”, ונודע לכל אחד מה הוא רכושו על ידי שהיה דן ביניהם ומכריע לכל אחד מה שייך לו ומה לחבירו, ורק אז לאחר מכן היה מודיעם ענין הנדבה לאמר “קחו מאתכם תרומה לה'”.
נמצינו למדים ממשה רבינו אין הקב”ה חפץ בקיום חלק מהמצוות תוך כדי פגיעה בשאר מצוות שאדם מצווה.
ואמרו חז”ל במדרש (שמות רבה לה) על הפסוק: “ועשית את הקשרים למשכן עצי שטים עומדים”. למה עצי שטים? לימד הקב”ה דרך ארץ לדורות, שאם יבקש אדם לבנות ביתו מאילן עושה פירות, אומר לו: ומה מלך מלכי המלכים שהכל שלו כשאמר לעשות משכן אמר: לא תביא אלא מאילן שאינו עושה פירות – אתם על אחת כמה וכמה”.
וכנגד אותם ה”מתחסדים” הטוענים כי לשם שמים – בעבור קיום מצוה, מותר לעשות הכל… היה אומר הרבי מקוצק: כתוב בתורה “וכל העם רואים את הקולות” (שמות כ, טו) מדוע נזקקו ישראל לראות את הקולות במו עיניהם, שלא יפרשו את ה”לא תגנוב” – “לו תגנוב” כאילו ש”לשם שמים” – הגניבה מותרת..
אפיקורס אחד שהתלוצץ ושאל את המלבי”ם, האם אין איזו דרך להתיר עישון בשבת על די שינוי, השיב לו המלבי”ם אכן יש דרך, תהפוך את הסיגריה עם האש לתוך הפה..
