מתחילים להתפלל 40 יום לפני פורים, “הצילני נא מקליפת המן עמלק, וזכני בקדושת מרדכי ואסתר”. הרב אשלג מסביר שכל קדושת מרדכי ואסתר, כל רוח הקודש שלהם נובעת מעצם היותם משפיעים, רצו רק להשפיע על עם ישראל אפילו שסיכנו את עצמם, מרדכי סיכן את עצמו מול המן שלא נתן לו כבוד והשפיל אותו. אבל ראה רק את טובת עם ישראל והקב”ה, “דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו“. ואסתר שנכנסת אל המלך מבלי שיקרא לה ויודעת שמי שעושה כן “אחת דתו להמית”. ואומרת “ובכן, אבוא אל המלך אשר לא כדת – וכאשר אבדתי אבדתי!” כאשר אדם נמצא בהשפעה, זוכה להארת קדושה, לשפע. לכן נאמר, “ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר בגדי מלכות”, זכתה לרוח הקודש בזכות ההשפעה שלה למען השי”ת ועם ישראל. וכך יכולה להכניע את המקטרגים ולבטל את הדינים.
גם המן ביקש מהמלך בגדי מלכות, גם הוא רוצה לזכות להארת הקדושה, אבל ההבדל בין המן וזרש לבין מרדכי ואסתר, שהם רוצים לקבל לעצמם בשביל כבוד, כסף, שררה ואילו מרדכי ואסתר בשביל עם ישראל ובורא עולם. זה ההבדל בין הקדושה לטומאה. הקדושה רוצה לקבל כדי להשפיע ואילו הטומאה רוצה לקבל לעצמה.
מספר הרב זאיד, שיתומה ענייה בת 24 מ’אור החיים’, החליטה לתרום את כל כספה 6000 ₪ לציציות לחיילים בשבוע הראשון של המלחמה ושלחה את הרב לחלק אותם לחיילים בדרום. הרב מספר שהגיע ברכב ממוגן ואיך שהגיע הורו לו להישאר ברכב כי הייתה התקלות עם מחבלים, 3 החיילים והשוטרים הרגו אך מחבל אחד ברח. כשיצא החל לחלק ציציות לחיילים וזרק גם לשוטר אחד שביקש, אך הציצית עפה ונחתה על אבן רחוקה ששם הסתתר המחבל שברח שהציץ לראות מה נחת על האבן שהסתתר מתחתיה וכך השוטר מצא אותו והרג אותו. שבוע לאחד מכן מתקשר אל הרב מישהו ממיאמי שהתרגש מהיתומה שתרמה את כל כספה למען עמ”י והחליט שהוא מהיום אבא שלה, וברגע שתתארס יקנה לה דירה, ריהוט, ישלם על החתונה וכל מה שהיא צריכה. שאדם כל כולו בהשפעה למען עם ישראל, זוכה שפע גדול.
אנחנו מצווים למחות את זכר עמלק, “תמחה את עמלק מתחת השמיים”, למה מציינים דווקא מתחת לשמיים? כדי להדגיש שהוא לא נמצא מעל השמיים, מי שראשו מעל השמיים, בבחינת “סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה”, לשם עמלק לא מגיע. מי שדבוק בשי”ת, אז אין לו מקום לבלבולים. בני ישראל התבלבלו ונתנו לס”מ להטעות אותם שמשה כביכול מת, איך האמינו לזה? כי לא היו מספיק מחוברים ודבוקים לה’, אז היה מקום לס”מ להיכנס. לכן משה רבנו שהבין את שורש הבעיה של חטא העגל – כי לא היו מחוברים לקב”ה, מה עשה? “ויקהל את עדת ישראל”, עדת = דעת, אסף וחיבר את הדעת של עם ישראל חזרה אל הקב”ה, כי יודע שאדם מחובר שראשו מעל השמיים, אין אצלו מקום לבלבולים.
כל יהודי הוא בבחינת סולם, “סולם מוצב ארצה”, מטפס בסולם הדעת עד שראשו מגיע לשמיים “וראשו מגיע השמיימה”, המציאות שלו הופכת להיות בחיבור עם עולם רוחני עליון. שאדם נשאר בארץ ולא מטפס בסולם הדעת, אז הוא מחפש כבוד, גדולה, פרסום, ממון, שררה ולכן נופל לכעסים והקפדות, למחלוקות ומריבות, עמלק תופס אותו שם, כשהוא בארץ מתחת לשמיים. וככל שמתחבר עם הקב”ה, עם התורה, המצוות, האמונה, לשם עמלק לא מגיע, אז זוכה לאור ושמחה.
אם אדם דבק בקב”ה, אין מקום לס”א לפעול, עמלק רק מחכה לפתח כדי להיכנס ולהפריד ביננו לבין הקב”ה, “לפתח חטאת רובץ”, פתח של חטא שיגרום לפירוד. עמלק רוצה להרחיק את האדם מהקב”ה, כי כשאנחנו בפירוד מהקב”ה, אז נופלים למחלוקות ומריבות. עמלק רוצה לגרום לפירוד ביננו כי שאנחנו מפורדים הוא יכול לגבור עלינו. לכן העצה של אסתר, “לך כנוס את כל היהודים”, כשאנחנו מאוחדים, אף אחד לא יכול עלינו. עמלק נטפל לנחשלים, אלו שמזדנבים מאחור, אלו שלא קרובים לקב”ה, וממריד אותם נגד העם שלהם כדי ליצור פירוד. בפורים מתקבצים יחד ושרים זמירות באהבה, שירות ותשבחות לקב”ה. כאשר מקיימים את מצוות הפורים מגילה, סעודה, משלוחי מנות, מתנות לאביונים בשמחה ובאהבה, כך מתבטלים ונופלים כל הקליפות.
בפורים מתגלה האמת שאין פירוד וריחוק ביננו לבין הקב”ה, שזאת רק הסתרה בשביל הבחירה. אבל הקב”ה תמיד קרוב אלינו גם שאנחנו לא תמיד רואים ומרגישים. עמלק מנסה להראות כאילו הקב”ה לא רוצה אותנו ורחוק מאתנו, אבל הקב”ה תמיד מאיר ומשפיע עלינו, רק שעוונותינו מסתירים את האור ולכן נדמה לנו שיש חושך. בפורים מתגלה האהבה האינסופית של הקב”ה אלינו. חג אהבה ביננו לבין הקב”ה. “כל ההתחלות מפורים”, זמן של התחלה חדשה והתחדשות בקשר ביננו לבין הקב”ה, אין מקום לעמלק ביום הזה, עמלק מובס.
האר”י הק’ כותב ב’שער הכוונות’, שמאיר בפורים אור גבוה שאינו מאיר בכל השנה. עבודת פורים היא שחוזרים בתשובה מאהבה, כל המטרה להגיע ל”קיבלוה באהבה”, לאהוב את השי”ת, ללכת כל היום עם געגועים לשי”ת. וגם אם עדיין לא שב בתשובה חייב שיהיה לו השתוקקות ודבקות , מחויב לאהוב את השי”ת, בכל רגע בכל מצב. עבודת פורים היא להתגעגע ולהשתוקק לשי”ת.
בפורים מתגלה שהטבע הוא בעצם השגחה נפלאה, ניסים ונפלאות כמו ביציאת מצרים, רק שמכוסים במעטה של חוקיות הטבע. כל מה שנעשה בעולם זה כדי לגלות שאין עוד מלבדו, אין טבע, אין צבא, אין ממשלה, הכל זה רק השי”ת. מגילה מלשון התגלות כבודו יתברך בעולם. “הגלה נא ופרוש חביבי עלינו את סוכת שלומך”, מבקשים שה’ יתגלה אלינו ואז שהקב”ה פורש עלינו את סוכת שלומו נוכל להיות שלמים עם השי”ת והתורה. “תאיר הארץ מכבודך נגילה ונשמחה בך”, כשהארץ תאיר באור השי”ת, שנזכה להתגלות ה’, זה יביא לשמחה אמיתית.
“מלחמה לה’ בעמלק”, עמלק נלחם בה’, בתורה ובמצוות, רק שיתבטל עמלק מהעולם הקליפות יסתלקו והעולם יתמלא בזיו השכינה. “מלחמה להשם בעמלק מדור דור”, מדורו של יהושוע לדורו של שאול לדורו של מרדכי ואסתר עד דורו של משיח. עמלק זה קליפה כנגד הקדושה, כשזה קם זה נופל. זאת מלחמת הקדושה בעמלק. כאשר אנחנו גוברים על העמלק שבתוכנו, אז זה מקרין בעולמות עליונים והסנגור גובר על המקטרגים בשמיים וזה משתקף חזרה בארץ שמנצחים במלחמה את עמלק שבארץ. אם לא היה הכנעת עמלק בדורם של מרדכי ואסתר לא היה מתקיים, “קבלוה באהבה”.
כאשר אוהבים את השי”ת ומחוברים אליו, אז נמצאים מעל הטבע. האהבה מסירה את מעטה הטבע ואפשר לעלות מעל הטבע והזמן ולפעול ניסים וישועות ביום הזה. כשאדם דבוק בשי”ת זה פותח לו את המוחין. כשיש אהבה ואמונה בשי”ת, זוכים לחיי נצח, חיים מעל הזמן והמקום, מעל הארעיות של החיים, כי דבוקים בחי החיים. “אתם הדבקים בה’ אלוקיכם חיים כולכם היום”, זוכים לחיי נצח, “נצח ישראל לא ישקר”. שדבוק בחי החיים הופך חיים ארעיים לחיי נצח.
כאשר אוהבים את השי”ת אז ממילא לא אוהבים מה שנגד רצונו, אז לא צריכים לעבור מעברים קשים כדי לזכות לאמונה. כמו בנ”י במצרים שהיו צריכים לעבור עבדות כדי לזכות לאמונה, שזה הרכוש הגדול העיקרי שיצאו איתו ממצרים. כל מכה פיתחה בהם את האמונה יותר. שמאמין ואוהב את הקב”ה מתוך הטוב והנעים העריבות והמתיקות אז לא מרגיש שחסר לו כלום. אבל אדם שעוזב את השי”ת כל הבלי העולם לא יהיו שווים בעיניו כי אין לו מילוי לנשמה, תמיד ירגיש חסר, “בטן רשעים תחסר”, ירגיש ריקנות כי הנשמה חסרה.
האור הגדול, האושר, מגיע מהמציאות הפנימית של האדם ולא מהמציאות החיצונית, ממה שיש או אין להם. לכן הצדיקים גם שנראה שעוברים מציאות קשה, הם מאושרים, כי מלאים באור פנימי.
שאדם מבין שגם הסיבות החיצוניות הם כוחות שהשם ברא, ומחבר את הסיבות לפנימיות, לאמונה, יודע שיש מלך על כל הכוחות האלה אז זוכה לאנפין נהורין, הוא באור ושמחה. רבי נחמן מסביר שיש בני אדם שהם בבחינת אנפין חשוכין, פנים חשוכות, בעצבות, פחדים, כעסים, ייאוש, למה? שאדם מתקשר עם סיבות חיצוניות להצלחות שלו ולא מחובר עם הפנימיות, מנותק מהפנימיות וזה מנתק אותו מבורא עולם. החושך שהאדם עובר, כי נמצא בגאווה שמסתירה לו את אור השם. וגם את הכישלונות שלו מייחס לעצמו ולאחרים, נופל לתסכולים, האשמות, אכזבות, ובכך מרחיק את מציאות ה’ מהעולם, אז מקבל אנפין חשוכין, נופל לדיכאון, חרדות, הקפדות..
“והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום”, הארץ מצד עצמה תוהו ובוהו וחושך, רק שאדם מתחבר ל“רוח אלוקים המרחפת על פני המים”, לתורה והאמונה, לשי”ת, הוא ניצל מהחושך והתוהו ובוהו שהנפש עוברת. החושך, הכעסים והחרדות כי לא מחובר עם האמונה, מנותק ממלכות ה’. אם אין חיבור עם האמונה עם השי”ת, מביאים רק הרס וחורבן. העבודה שלנו זה לחבר את התוהו ובוהו והחושך עם הקב”ה וזה מביא שמחה ואור, שמתחברים עם מלכות ה’ בעולם.
בפורים אוכלים ושותים, אבל בפנימיות זועקים לקב”ה, כמו מרדכי, “ויזעק זעקה גדולה ומרה”, מתחבר אל הקב”ה מעומק הלב, דיבורי כיסופים וגעגועים לשי”ת. כמו שרבי נחמן אמר לחסידיו “כולכם אנשים כשרים, אבל רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער לילות שלמים”.
הרמ”ק אומר שלפני התגלות משיח תהיה לכל יהודי גלות פרטית רוחנית וגשמית ודווקא בזה יקרב את הגאולה, כי מתוך המקום הזה ישתוקק וקב”ה ויתקרב אליו. יהודי שחוזר בתשובה מעלה איתו את כל הניצוצות מהקליפות. ע”י שמשוחח ומתחבר עם הקב”ה, גם מהמקום הנמוך והחשוך שנמצא בו, בכך מעלה את הניצוצות שנפלו לאותו המקום.
יהיה רצון שנזכה לגלות את אהבת השם אותנו ללא תנאי בפורים ונזכה לחיי נצח!
לע”נ שולמית בת אסתר, יואב בן נעמה ת.נ.צ.ב.ה
לרפואת אברהם יחיאל אביחי בן חנה, יוסף בן שולמית סלמה וכל הפצועים בתוך שאר חולי עמו ישראל
ולזכות החטופים והחיילים שכולם יחזרו לשלום בריאים בגופם ונפשם, ולגאולה שלמה ב”ב אמן!
