לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת, לפיכך כתב בה חוקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות “להרהר אחריה” (רש”י).
האור החיים הק’ מעיר, למה כתבה התורה בלשון זאת חקת התורה, היה צריך לכתוב “זאת חוקת הטהרה” או “זאת חקת הפרה”, מה ענין מצוה זו לכל התורה כולה?
יתירה מכך לכאורה דברי רש”י קצת תמוהים איך רש”י אומר “אין לך רשות להרהר אחריה” הרי אנחנו אומרים שלשה פעמים בתפילה, “אתה חונן לאדם דעת” וזה החילוק בין אדם לבהמה שאדם יש לו שכל ובהמה אין לה שכל וכתוב בחז”ל כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, אם כך מדוע אין לנו רשות להתעמק להבין הטעם של פרה אדומה, ואדרבא כמה שמתעמקים להבין יותר ולעמול להבין כל מצווה ומצווה זה תכלית האדם, לעמל יולד לעמלה של תורה?
התשובה לכל השאלות הם אבן יסוד לפי מה שכתב הרמב”ם בהלכות מעילה בלשונו הטהורה, ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף עניינם כפי כוחו, ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה’ פן יפרוץ בו.
בוא וראה כמה החמירה תורה במעילה, ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברים בלבד נתקדשו וכל הנוהג בהן מנהג חול מעל בה’ ואפילו היה שוגג צריך כפרה, קל וחומר למצוה שחקק לנו הקדוש ברוך הוא שלא יבעט האדם בהן מפני שלא ידע טעמן.
הרי נאמר בתורה ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם, המשפטים הן המצות שטעמן גלוי וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה כגון גזל וכיבוד אב ואם, והחוקים הן המצות שאין טעמן ידוע, אמרו חכמים חוקים חקקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן, ויצרו של אדם נוקפו בהן ואומות העולם משיבין עליהן כגון איסור בשר חזיר, ופרה אדומה, וכמה היה דוד המלך מצטער מן המינים ומן העכו”ם שהיו משיבין על החוקים, וכל זמן שהיו רודפין אותו בתשובות השקר שעורכין לפי קוצר דעת האדם היה מוסיף דביקות בתורה, שנאמר: טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים אֲנִי בְּכָל לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ (תהלים פרק קיט פסוק סט).
לפי זה ביאר הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ”ל ראש ישיבת מיר, בזמן שאדם מקיים מצוה שיוֹדֶע את טעמה, עדיין לא ברור שאדם זה מוכן לקיים מצות בוראו, משום שיתכן שאינו מקיים רק מה שהוא מבין ודעתו מסכימה לזה.
אלא צריך לקיימן מפני שנצטווה עליהן ע”י “משה מפי הגבורה”, הרי שאפילו במצות השכליות שצריך האדם לומר אי אפשי לעשות רע, כי גם לולא הציווי היה נמנע מלגנוב ולרצוח וכדומה, אכן לאחר שנצטווה בהן מאת הקב”ה הרי עיקר המנעו מעשותן, “צריך שיהיה מחמת ציווי הבורא יתברך”, וסלידתו מהרע אינה אלא כטפל לסיבה העיקרית שהיא קיום מצות הבורא ית’.
וזה מצות פרה אדומה שחקק לנו הקב”ה “שאין להרהר אחריה” שלא יעלה בלבך ספק או תמיהה קלה שבקלה על קיום מצוה זו שאינך מבינה אלא קיימה אף שאינך מבינה אבל ודאי שרשאי אתה ואף מצווה אתה ללמוד טעמי המצוות ולהתבונן במשפטי התורה, כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה.
