וַיֹּאמַר ה’ אלקי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. “הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם”… וְהָיָה הַנַּעֲרָה…
אליעזר מדבר עם הקב”ה, לשם מה הוא מוסיף “על עין המים”, וכי הקב”ה לא יודע היכן הוא נמצא? ומה ההוספה “ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים” הרי אין לזה קשר לתפילה?
הביאור לכך, שבמעשה חסד יש דרגות שונות, קורה שמישהו בא לבקש עזרה, אם המתבקש לא מושלם במידת החסד, הוא לא יענה מיד לבקשה, הוא יהרהר מדוע המבקש לא יכול להסתדר לבד, אולי יש אחרים שיכולים לעזור לו, ורק אחרי שרואה שקיבל תשובות לשאלותיו הוא יקום ויעזור. לפי זה מובנת בקשת אליעזר, אליעזר ביקש למצוא זיווג ליצחק ובתנאי שתהיה מושלמת במידת החסד, כדי לתאר באיזו דרגת חסד הוא רוצה, הוא פונה להקב”ה ואומר “הנה אנכי ניצב על עין המים”, למעשה אני אליעזר נמצא קרוב למעיין, ויש בכוחי להתכופף ולשאוב בעצמי מים מן המעיין בלי בקשת עזרה וסיוע מהזולת, ובנוסף לכך, “ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים”, עכשיו זה הזמן שהרבה מבנות העיר נמצאות מסביב למעיין, ולכן: “והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה”, הנה במקרה זה, אם הנערה אינה מושלמת במידת החסד, הרי היא תוכל למצוא הרבה תירוצים להתחמק מבקשתי. ראשית, המבקש הוא אליעזר שהיה גיבור גדול, וכמו שהגמ’ בנדרים אומרת “וירק את חניכיו”, שאליעזר עצמו נלחם בארבעת המלכים שנלחמו בסדום, הרי מדובר באדם גיבור הנמצא סמוך למעיין, ולמה לא יטריח את עצמו להתכופף קצת ולשאוב מים. ועוד יש לה לטעון, למה דווקא אני חייבת, והלא יש כאן הרבה מבנות העיר, ואם בכל זאת תעשה חסד, אדע שהיא מושלמת במידת החסד.
מעלה זו רואים גם באליעזר עצמו שהוא עבד אברהם שהיה תלמיד מובהק של אברהם אבינו, “דולה ומשקה מתורתו של רבו”, עד כדי כך שהיה ראוי להיות חותנו של יצחק, אלא שהיה במחשבה זו משום נגיעה עצמית. אדם אחֶר שהיה חושב שהוא יכול להיות חותנו של יצחק והיה נשלח ע”י אברהם לחפש שידוך, היה עושה את השליחות בקרירות, הכל כדי לצאת ידי חובה, היה חוזר כביכול בידיים ריקות וממילא היה תובע את השידוך לעצמו. אבל אליעזר לא נהג כך, אדרבה, הוא התגבר על נגיעותיו האישיות לקיים השליחות באמונה ובמסירות, ורואים כמה טרח במציאת השידוך, וכשמצא את רבקה והיו לו את כל הסימנים שהיא זאת המיועדת ליצחק, נשאר להשפיע על המשפחה שיסכימו לתת את רבקה ליצחק. בהתנהגות זו, היה אפוא לדוגמא ולמופת כיצד משליטים את השכל על הלב. לכן “יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים” שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה, ששיחתו זו, זאת לא שיחה גרידא, אלא ביטוי לקיום התורה בפועל בטהרת הנפש ושלימות המידות, וזו חשובה ויקרה יותר מתורה רעיונית של הבנים, אשר אינה באה בהכרח לידי ביטוי להלכה ולמעשה. (מעובד ע”פ ספר לקח הישיבה ולב ישראל)
