וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ….
אומר רש”י שהרעב היה רק באותה ארץ לבדה, לנסות את אברהם אבינו אם יהרהר אחר דבריו של הקדוש ברוך הוא שאמר לו ללכת אל ארץ כנען, ועכשיו משיאו לצאת ממנה..
דברי רש”י אלו מאירים בלבנו את אור האמונה הפשוטה בה’, שהיא ירושה לנו מראש המאמינים – אברהם אבינו. באמונתו סלל דרך לבניו עד סוף הדורות, לעמוד בניסיון, להצדיק דין שמים, ולהתחזק באמונה ללא שאלות וקושיות, גם בזמנים קשים של הסתר פנים.
בפרשיות אלו שאנחנו נמצאים אנחנו למדים מניסיונותיו של אברהם אבינו איך לעבור את נסיונות החיים ולא להתייאש ממה שעוברים לפעמים על האדם זמנים קשים, ויתירה מכך לפעמים נראה שדוקא אצל אנשים הקרובים להקב”ה יש אצלם קשיים וניסיונות בחיים שאינם אצל סתם אנשים, וכל בר דעת שואל מדוע אצל אותם אנשים הקרובים לקב”ה יש קשיים וניסיונות כאלו, ולא אצל סתם אנשים, הלא מי שעובד את הקב”ה היה צריך להיות לו חיים מורווחים יותר ולא להיפך?
אבל ההסבר בזה על פי מה שכתב הרמב”ן בפרשת וירא (כ”ב א) להסביר הפסוק “והאלקים נסה את אברהם”, כי לכאורה אצל הקב”ה אין שייך לקרותו ניסיון שהרי הוא יודע אם האדם יעמוד בניסיון, ומסביר שהניסיון הוא לאדם כדי שיהא לו שכר עבור זה, וכלשונו “ניסיון נקרא מצד המנוסה אבל המנסה יתברך ציווה לנסותו בכדי להיות לו שכר מעשה טוב ולא שכר לב טוב בלבד”. וממשיך “ודע כי השם צדיק יבחן כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצווה אותו בניסיון, ולא ייבחן את הרשעים אשר לא ישמעו לו, והנה כל הניסיונות שבתורה לטובת המנוסה”.
הסברו של הרמב”ן על ניסיונות האדם בעולם הזה נותן לנו מבט לחיים שהקב”ה מצפה שעל ידי כך יותר נתחזק באמונה בו כי הוא רוצה להטיב לנו בשכרו הן בעולם הזה והן בעולם הבא.
ונביא סיפור על כך אל מעונו של כ”ק האדמו”ר רבי משולם פייש מטאהש זצ”ל, בקרית טאהש שבקנדה, נכנס יהודי וגולל רשימה של צרות רבות שנפלו בחלקו. כשסיים היהודי את דבריו, להם הקשיב הרבי בכאב רב, ביקש ממנו הרבי לספר שוב את כל הטרגדיות.
על שולחנו של הרבי עמד באותה שעה כוס מלאה תה רותח. ולאחר שהיהודי סיים לספר את הצרה הראשונה, נטל הרבי את הכוס בידו ו…שפך כמה טיפות תה רותחות על אצבעות היהודי, המשתומם עד עמקי נפשו.
אך היהודי הבליג בדממה על שפיכת התה. הוא שיער שכנראה יש לצדיק כוונות נשגבות בשפיכת התה, מי יודע איזה גזירות קשות הוא קורע במעשה זה.
המשיך היהודי לספר שם את הצרה השנייה, וגם הפעם שפך כמה טיפות רותחות על ידיו של היהודי, וגם הפעם לא הגיב הלה מאומה, הוא הניח שיש לרבי כוונות טמירות ונעלמות והוא מתכוון רק לטובתו. כך חזרו הדברים על עצמם, גם בצרה השלישית והרביעית. אחרי כל סיפור – שופך הרבי טיפות תה חמות על ידו.
עם סיום מסכת הצרות פנה אליו הרבי בשאלה: אמור לי ר’ יהודי! האם שמת לב שאני שופך עליך תה חם?
“ודאי שהרגשתי”, ענה היהודי. אם כן, מדוע לא הגבת מאומה?! – התפלא הרבי. “שיערתי בלבי” – ענה היהודי – “שיש לרבי סיבות נעלמות במעשה זה, ומה לי להתרעם?!”.
נשא הרבי מטאהש את עיניו ואמר בתוכחת נועם מעודדת: “ישמעו אוזניך מה ששפתותיך מדברות! כאשר אני שופך עליך טיפות רותחות, אתה מאמין בלב שלם שאני מתכוון לטובתך ויש לי בזה כוונות נשגבות, ואילו כאשר בורא עולם שופך עליך שפיכות רותחות, תלאות ומצוקות שונות, מדוע לא תאמין שהוא מתכוון רק לטובתך!
