“וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ”
ידועה השאלה איך באמת קרה שהאחים לא חשבו שמא יוסף אחיהם הוא העומד לפניהם,
אמנם רש”י מביא שיצא מהם בלא חתימת זקן ועכשיו מצאוהו בחתימת זקן, אך גם קביעה זו שיוסף היה היחידי מבני יעקב שהיה בלא חתימת זקן בעת הימכרו אין בה ממש, בסך הכל הפרש הגילאים בין האחים לא היה גדול וצעירי השבטים לא היו גדולים מיוסף אלא במספר חודשים, ולמרבה בשנה או שנתיים.
ועוד שהיו רמזים וסימנים לגלות שהמשנה למלך הוא יוסף, שהרי ראו בעליל ששונה הוא בצבע עורו מכולם, יוסף היה לבן והמצרים היו שחורים, וחוץ מזה היה יפה תואר ויפה מראה, מה גם שהשבטים הרי סברו כי יוסף במצרים, וכשבאו למצרים המשנה למלך אמר להם את כל סודותיהם, ולמרות כל זאת עדיין לא התחילו לחשוב שמא אחיהם הוא, נכון הוא שיוסף סיפר להם שמנחש בגביע ושיצא בלי חתימת זקן ועתה היה עם זקן, אבל בכל זאת כ”כ הרבה סיבות היה להם לחשוש ואף לא אחד מהאחים הגדולים לא העלה בדעתו “אולי זה יוסף”?
הרבה תשובות נאמרו על שאלה זו, אבל יסוד אחד עונה על שאלה זו, כותב ר’ שלום שבדרון זצ”ל ככל שהפלא גדול התשובה פשוטה יותר, חז”ל אומרים במדרש רבה, הכל בחזקת סומים עד שהקב”ה מאיר את עיניהם של ישראל, כשהקב”ה רוצה להעלים דבר, גם “דבר מגולה” מכוסה מבעלי השכל הגדולים ביותר.
וזה חלק ממהות הנס בחנוכה וכפי שכתב הרמ”א שהמנהג לאכול מאכלי חלב בגלל המעשה של יהודית שנתן ה’ יתברך עצה ליהודית, שהייתה בת ליוחנן כהן גדול והייתה יפת תואר מאד ואמר המלך יוון שתחטא עימו והאכילתו תבשיל של גבינה כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר וישכב וירדם ויהי לה כן, וישכב וירדם ותיקח חרבו וחתכה ראשו ותביאהו לירושלים וכראות החייל כי מת גיבורם וינוסו ועל כן נהגו לעשות תבשיל של גבינה בחנוכה.
ולכאורה עיקר הנס היה בשכרותו ושנתו של הצורר ולמה לא השקתה אותו יהודית מראש יין, והיישוב לכך כי אם הייתה מציעה לו לשתות יין ישן ומשובח מירושלים, לא רק שלא היה שומע לה שהרי בשעת מלחמה אסור לחיילים, וכל שכן למפקדים לשתות יין אלא יתכן ואף היה מתחיל לחשוש שמא היא רוצה לעשות לו דבר, לפיכך באה אליו יהודית בחכמה היא הביאה לו לאכול גבינה מיוחדת ומלוחה ויחד עם זאת דאגה שלא יהיה מים לשתייה באוהל, ולאחר שאכל מהגבינה, וביקש לשתות אמרה לו שאין לה מים אלא יין, אך יין לא מומלץ לו לשתות שהרי אין שותים יין במלחמה, וכיון שלא היה לו מה לשתות דרך בעלי התאווה שאוכלים מנה נוספת, וכך אכל הצורר עוד ועוד מהגבינה שהביאה לפניו ולאחר שאכל כל הגבינה, צמא עד מאוד עד שהיה מוכרח לשתות את היין ובזה הייתה מפלתו שלאחר שהשתכר ונרדם חתכה ראשו והצילה את ישראל ולכן שעיקר הנס היה באכילת הגבינה שהצורר אכל ולכך קבעו לנו רבותינו
