כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא.. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ..
איזו מצוה התורה מתכוונת כותב הרמב”ן זו מצוות התשובה, ומבאר כיצד היא התשובה, ואומר, “בפיך, זה וידוי, ובלבבך, זו חרטה וקבלה לעתיד, לעשותו, זו תשובה הלכה למעשה ולא דיבורים”.
הגמרא (ברכות לד ע”ב) “וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ “:”במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד”. וצריך להבין, מדוע מעלתם של בעלי תשובה גדולה כל כך, עד שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד במחיצתם?
משל לעשיר גדול שהשיא את בתו לבחור פשוט מתושבי עיר קטנה. העשיר התנה עם אבי החתן, שידאג לתת לבנו לפחות מלבושי כבוד, כי איך יקח אותו לביתו בין נגידים ויושיבהו בין אנשים חשובים? אבי החתן השתדל בכל מאמציו ועשה לבנו החתן מלבושים כפי שהבטיח. כאשר הגיע החתן לעיר לחתונה, נכנס לבית אכסניה ולן שם. בבוקר באו בני העשיר ומשפחתו ומרעיו לבושים בגדי יקר, והלכו לקבל את פני החתן. כשבאו, ראו שמשפחת החתן יושבים נבוכים ועצובים. שאלו אותם מדוע הם עצובים? ענה להם אבי החתן: בלילה באו גנבים וגנבו את מזוודת החתן ונשאר ערום ממלבושים ומחפצים. כששמע זאת הגביר אבי הכלה, אמר לאבי החתן: אל תבכה ואל תדאג על ההפסד, כי כל מחסורך עלי, וציוה למשרתיו שיקנו לחתן ולמשפחתו מלבושי כבוד והדר, ועשו את החופה בכבוד ובשמחה. לאחר החופה עשה הגביר משתה גדול, ובשעת המשתה ראו המסובים את אבי החתן גונח מכאב לב. שאלוהו: מדוע אתה עצוב ביום שמחת בנך היקר, והרי זכית להכניסו לחופה עם בת גביר נכבד ומפואר? ענה להם: מדוע אתם מתפלאים על עצבוני, וכי לא שמעתם שגנבו לי את כל המלבושים? אמרו לו: מה לך לדאוג, והרי הגביר קנה מלבושים אחרים הרבה יותר חשובים מהקודמים. אמר להם: מה לי ולמתנות שלו, ומה אני צריך שיתחסד עמי? והרי היה לי הכל! פערו פיהם עליו בשחוק ואמרו לו: סכל שכמותך! איך לא תבין את גודל הצלחתך בזה? עליך לדעת שהגנב עשה עמך חסד, כי אתה חשבת שהכנת את כל המלבושים כפי שצריך, אבל כל זה חשבת בטרם ראו הגביר ואשתו וכל משפחתו את המלבושים שלכם. כי אם היו רואים אותם, היו מוצאים חסרון בהם, לפי גודל אוצר החכמה עושרם, מה שאין כן עתה, שהם עצמם קנו המלבושים, ובוודאי לא ימצאו בהם חסרונות.
הנמשל. צדיק מעיקרו ממלא אמתחתו חפצים יקרים, ומלביש עצמו מלבושי מצוות ומעשים טובים במשך כל ימי חייו. ובמלאות ימיו ושנותיו, הוא עולה למעלה ואמתחותיו ושמלותיו על שכמו. וכאשר יפתחו להביט אל מה שבתוכו, ימצא כל אחד מבעלי בית דין של מעלה חסרון אחר, כי לדקדוקי המצוות אין שיעור. שנאמר (קהלת ז, כ): “כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא”.
הקב”ה עושה מלבושים לבעל תשובה, כפי שאמרו חז”ל: “זדונות נעשים לו כזכויות”, ועל מלבושים אלו לא יהיה פתחון פה למקטרג לבקש חסרון, כי ה’ יתברך בכבודו ובעצמו יצרם, ובוודאי שהם שלמים. בעל תשובה בוכה ומצטער בעולם הזה על גניבה ואבידה, איך אבד ממנו זמן חיותו בזה העולם ואיך כלו ימיו בהבל וריק, כשם שבכה אבי החתן על אובדן המלבושים, אבל הקב”ה יוצר לו מלבושים חדשים. מעתה מובן מה שאמרו חז”ל: “במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד”. (מעובד ע”פ ספר תלמי יחיאל)
