וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר…וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן.
מספרים חז”ל במסכת סנהדרין (קט:) שאשתו של און בן פלת הצילתו שאמרה לו כי לא יצא לו תועלת מי יהיה המנהיג משה או קורח, והבהירה לו כי הוא בכל מקרה לא יהיה.
מאידך, הגמרא שם מספרת שאשתו של קורח יעצה לו כיצד להתלוצץ בחכמי ישראל – “ויקח קורח” – לקח טליתו והלך ליטול עצה מאשתו”.
על כך הביאו חז”ל שם את דברי שלמה המלך במשלי (פ”יד פ”א) חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ – זו אשתו של און בן פלת, “וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ”.
מצינו שיש שתי סוגי של עצות בנשים אשתו של אוֹן בן פלת, ואשתו של קורח. צריך להבין האם זה תלוי בסוג האשה – יש אשה שיועצת טוב ויש אישה שיועצת לא טוב? הגמרא בבא מציעא (נט.) מביאה את דברי רב שאומר: כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהינום, ומביא ראיה לכך הסיפור של אחאב מלך ישראל שהתמכר לעשות הרע בעיני ה’ בעקבות איזבל אשתו שהסיתה אותו.
על כך שואל רב פפא, כיצד אמר רב כן? והא דרך העולם לומר: “איתתך גוצא”, אם אשתך נמוכה, גחין ותלחוש לה, התכופף אליה כדי לדבר עמה ולשמוע את דבריה. הגמרא מיישבת שאמר רב שנופל בגיהנם – מדובר בשומע לעצות אשתו בדברים של שמיא, דהיינו עבודת ה’. ומה שאנשים אומרים האזן לעצת אשתך, מדובר במילי דביתא, בדברים הנוגעים להנהגת הבית.
מגמרא זו לכאורה רואים שלא בכל דבר ניתן להתייעץ עם האשה, מה ההבנה לכך, מה החילוק בין מילי דשמיא למילי ביתא? כתשובה לכך מסביר המהר”ל את מה שאמרו חז”ל שהקב”ה נתן לאשה בינה יתירה יותר מבאיש. מהי הבינה היתירה, “השכל היולאני נתן הש”י לאשה מצד שהאשה היא מוכנת לזה ביותר, כי האיש יש לו שכל וחכמה ביותר הוא “השכל הנבדל” אבל “שכל היולאני” מוכנת האשה לקבל ביותר.
בכך המהר”ל מסביר את מאמר חז”ל שבמילי דביתא ניתן להתייעץ עם האשה בהיות ונושאים אלו ניתן להשיב עליהן מי שניחן בבינה היתירה “שכל היולאני” משא”כ במילי דשמיא ששעליהם ניתן להשיב רק מי שניחן ב”שכל הנבדל”. אולי כוונת המהר”ל שחלק מהחשיבה שנטע ה’ באשה הוא חלק הבנוי גם מרגש שנותן לה מעלה, לנתח ולשקול בפלס מה לעשות כאשר היא שומעת את בעלה הנסער שמתלבט אם לעבור דירה? האשה חוככת בדעתה מה מסתתר מאחורי תביעה זו? מה כואב לו? למה לעבור? ולפתע היא מגלה איזה כאב של השפלה או קנאה שמניע אותו, לכך היא חודרת ומפיסה את דעתו, וברגע אחד כל הבניין שבנה האיש מתמוסס ונופל.
מאידך לאיש יש הבנה לשאלות שרק “השכל הנבדל” שבו חונן האיש יכול להשיב, שבה הוא בוחן את המציאות ללא נטיות של רגש אלא שכל ישר ודק, שעל ידי כך הוא מצליח להכריע ולהגיע לאמת.
אך בל נטעה, הקב”ה ברא את האיש והאשה שכל אחד ישלים את השני בשכלו ובחוכמתו וכמו שכתב בספר מנורת המאור כשהאיש ואשתו אוהבין זה את זה ומסכימין ביחד, אז היא חברתם נאה ונעימה ולשם שמים, ורוח המקום נוחה מהם. ואם הם בהפך, אין חברתם נאה ונעימה ולשם שמים, ואין רוח המקום נוחה מהם.
