תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’ אֱלֹקיךָ (דברים יח, יג).
התהלך עמו בתמימות, ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו (רש”י)
הנה ידוע שדרכו של רש”י הקדוש בפירושו לקצר תמיד בלשונו ככל היותר, שלא לכתוב מילה אחת מיותרת, אך במקום אחד מוצאים אנו בדברי רש”י שהלך בדרך אחרת והאריך הרבה שלא כדרכו, וזהו בפירושו על הפסוק כאן “תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’ אֱלֹקיךָ”, כאן מאריך רש”י בלשונו הקדוש, לפרש בהרחבה, התהלך עמו בתמימות, ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות מדוע?’.
יש ליישב זאת על פי משל שהאדמו”ר מגור בעל “חידושי הרי”ם” אמר לפני הרבי ר’ בונם: משל לשר אחד שהיה לו סוס יקר מאוד והוא שמר אותו מכל משמר, יום אחד רכב עליו לעיר אחרת והכניסו לאורווה ועל פתח האורווה העמיד שומר שישמור עליו שלא יגנבוהו, וכדי שהשומר לא יירדם, יעץ לו השר שיתעמק במחשבות שונות.
באישון לילה קם השר ויצא אל השומר, מצא מתעמק במחשבותיו, שאלהו השר: על מה אתה חושב? ענה לו השומר: אני מתעסק בשאלה, כשתוחבים מסמר בקיר, היכן נעלם העץ שהיה מקודם במקום המסמר? אמר השר: יפה מאוד היטבת לחקור.
עברו כמה שעות ושוב יצא השר אל השומר, ושוב שאלהו: על מה אתה חושב? אמר לו השומר: אני חושב כשאוכלים את הבייגל להיכן נעלם החור? אמר לו השר: נפלא, וחזר לישון.
בעלות השחר מצא השר שוב את השומר טרוד במחשבותיו, שאלהו השר: על מה אתה חושב עכשיו השיב לו השומר: אני חושב איך אפשר הדבר שהאורווה סגורה, ואני יושב על הפתח תפוש במחשבותיי, והסוס נעלם!!
הנמשל: כשאדם עסוק בחקירותיו התְפֵלות, בא היצר הרע וגונב ממנו את שכלו הישר, ולכן כאן בא רש”י הקדוש להורות לנו שבמידה זו של התמימות והבטחון בה’, שלא לחקור אחר העתידות, יש להאריך ולהתחזק מאד מאד, שהביטחון בה’ יהיה בשלימות בלי שום ספיקות והרהורים וחקירות על העתידות, משל למה הדבר דומה, לאדם שנכנס למערה ארוכה ומפותלת, שכולה עקולים מפוצלים לכוונים שונים, ואוי לזה שנכנס בתוכה מבלי להבטיח מראש את יציאתו ממנה. מה עושה זה שעיניו בראשו? קושר חבל בפתח המערה, והוא צועד בתוכה כשידו אוחזת בחבל המתמשכת צמודה אליו, וכשמבקש לצאת מהמבוך לכיון היציאה, צועד הוא בביטחון לאורך החבל שנמתחה בהליכתו, עד שהוא מגיע לפתח ויוצא בשלום. (מעובד ע”פ ספר חידושי הרי”ם וחכמת חיים לגרי”ח זוננפלד)
