וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר…..
פרש”י: דבר אָחֶר, מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות…
ויש לתמוה, מה מקום למחלוקת זו? הרי משאת נפשו של כל אחד מהם ברורה כשמש בצהרים: עשו שכל מאווייו הם תענוגי עולם – הזה, בוודאי נוחל עולם הזה. ואילו יעקב שכל שאיפותיו קודש לה ‘איש תם יושב אהלים – פשיטא שהוא עתיד לנחול עולם הבא, על מה יש אם כן לריב?
אכן עשו בא בטענה ליעקב שלמעשה לא רק עולם הבא עתיד הוא לנחול, אלא צפוי לו גם אושר ותענוג בעולם הזה.
יעקב אבינו ע”ה זכה לראות עולמו בחייו בהקמת שנים עשר שבטי י-ה; זהו האושר והתענוג האמיתי, לראות ולרוות נחת מהצאצאים, לראות “אשתך כגפן פוריה, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך”. לעונג רוחני זה זוכים רק אלו שכל הנהגות ביתם מושתתות ובנויות על אדני התורה והיראה.
ובמסכת אבות (ו, ט) שנינו, אמר רבי יוסי בן קסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום. אמר לי: רבי מאיזה מקום אתה? אמרתי לו: מעיר גדולה של חכמים וסופרים אני. אמר לי: רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות? אמרתי לו: אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, אין אני דר אלא במקום תורה. וכן כתוב בספר תהלים, על ידי דוד מלך ישראל “טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף”. ולא עוד אלא שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם, לא כסף, ולא זהב, ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד. ע”כ.
והלשון “ולא עוד אלא בשעת פטירתו של אדם אין מלוין” טעון ביאור: מה הפירוש “ולא עוד”? הלא זהו עיקר הטעם וסיבת הדבר. רבי יוסי בחר לגור במקום תורה, כי זוהי תכליתו של האדם בעוה”ז – להגיע לעולם הבא, כמו שאמרו במסכת אבות (ד, טז) “התקן את עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין”?
ונראה לומר: כשאדם מקדיש עתותיו וזמניו ללימוד התורה, ולכל הפחות קובע עתים לתורה, והנהגת ביתו וחינוך צאצאיו הם על פי דרכי התורה והיראה – הרי אדם כזה זוכה לרוות תענוג ונחת בעולם הזה, ועליו נאמר “אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא”
וזה באור הפסוק “טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף” היינו טוב לי לימוד התורה שאני לומד בעולם הזה “מאלפי זהב וכסף”; ההנאה הרוחנית של הלימוד, והתענוג הנפלא מהילדים, שווים הם לי יותר מאלפי זהב וכסף.
ובזה באנו לפרש דברי רבי יוסי בן קסמא מה שאמר “ולא עוד” היינו לא רק בעולם הזה יש לי את ההנאה האושר והשמחה מכך שאני גר במקום תורה – אלא בנוסף לזה “ולא עוד אלא שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם”. שם בעולם האמת מלוים את האדם רק התורה והמצוות, ואילו האבנים הטובות והכסף והזהב נותרים כאן בעולם הזה, על כן צריך לדאוג לעיקר ולא לטפל. (מספר לב ישראל – גרוסמאן)
