בני זוג יכולים להיות חברים טובים וצוות למופת בניהול בית ומשפחה. הם גם יכולים לקיים ביניהם תקשורת זורמת על כל דבר ששייך למסגרת הנישואין והזוגית שלהם, ובכל זאת ייתכן שאין ביניהם קשר נפשי. דר’ צביה גרנות מסבירה מהו קשר נפשי וכיצד ניתן לפתח אותו.
בני זוג רבים לא מכירים באמת את בן הזוג השני. הם לא יודעים מה משמח אותו ומה מעציב אותו, מה פוגע בו ומה משעשע אותו, ממה הוא פוחד וממה הוא מתלהב. רוב הזמן הם מקשיבים בלי לשמוע את הסיפורים שלו על החברים ובני המשפחה שלו, והם מקדישים לו מעט מאוד מחשבות, אם בכלל, במשך שעות היום שבהן הם לא מתראים.
לעומתם יש זוגות שיודעים זה על זה הכל: הם תמיד זוכרים את האירועים הגדולים בהיסטוריה של השני, הם תמיד מעודכנים לגבי שינויים בחייהם של כל בני משפחתו, והם מעורבים מאוד בכל דילמה או קושי שבהם הוא מתנסה מדי יום. הם יודעים מה בהתנהגות שלהם מעצבן את השני ונמנעים מכך, שמים לב למצב הרוח של השני ומתחשבים בו.
ההבדל בין הזוגות הוא הקשר הנפשי. כשיש קשר נפשי בין השניים כל אחד יודע הכל על בן זוגו כי הוא מעניין אותו ומכיוון שאכפת לו, ובמשך כל השנים שלהם ביחד הם לא מפסיקים ללמוד עוד ועוד אחד את השני. כשאין קשר נפשי בין השניים אף אחד לא מעוניין באמת לשמוע את השני, וגם את מה ששומעים, בדרך כלל שוכחים מהר מאוד. לכן הם לא יודעים מה קרה ומה קורה בחייו של השני. אלה הם יחסים עניים. הבעיה העיקרית ביחסים כאלה היא שבדרך כלל הם לא ערוכים להתמודדות יעילה עם קונפליקטים וקשיים, וכל מצב חדש שבו אחד מבני הזוג זקוק לשני יותר מהרגיל יכול להפיל את מערכת היחסים, כמו למשל לידת ילד או פיטורין מהעבודה. הסיבה היא שבמצבים כאלה הרבה יותר מורגש חוסר המעורבות של בן הזוג השני, ואז שומעים שוב ושוב את הטענה “איפה היית כשהייתי כל כך זקוק לך”.
קשר נפשי לא נוצר מעצמו. הוא נבנה בעמל והשקעה של שני בני הזוג באמצעות עוד ועוד שיחות זוגיות. קשר נפשי נבנה על ידי שיח זוגי קבוע שהוא עמוק יותר מהשאלות הרגילות של “מה קורה” ו”איך עבר עליך היום”. בקשר נפשי משקיעים זמן, מאמץ, ריכוז ועניין בצבירת מידע אחד על השני. לכן בני זוג ביחסים עם קשר נפשי יודעים תמיד מה השני מרגיש ולמה הוא מצפה, ולכן הם יכולים להתחשב בו, להיות זמינים ולהציע לו בדיוק את העזרה והתמיכה שהוא צריך.
דרך נוספת ליצירת קשר רגשי היא פתיחות. פתיחות היא היכולת של בני הזוג לדבר על החולשות והטעויות שקשה לדבר עליהן ולומר משפטים כמו: “טעיתי”, “לא הייתי צריך לומר את זה”, “עשיתי דבר טיפשי”, “חשבתי רק על עצמי”, “לא התחשבתי בך”, “ניצלתי אותך”, “פגעתי בך”, “אני מתבייש במה שעשיתי”, “לא הייתי בסדר”, “אתה צודק”. פתיחות היא לא רק להבטיח שהשני מבין מה כואב לנו, אלא גם להבטיח הבנה מלאה למה שכואב לשני. ביחסי פתיחות כל אחד אומר לשני למה הוא מוכן ולמה הוא לא מוכן , ובמצב כזה שני בני הזוג יודעים מהם הגבולות של כל אחד, ואף אחד לא חוצה קווים אל הטריטוריה של השני. כשהתקשורת הזוגית פתוחה בשני הכיוונים כל אחד מבני הזוג יודע שהוא יכול לדבר על מה שכואב לו ומישהו בצד השני תמיד מקשיב לו, כמו שהוא תמיד מקשיב לשני ולמה שכואב לו. לא יכולה להיות תקשורת פתוחה כשצד אחד מספר על עצמו והצד השני לא מתעניין, לא מגיב, או משנה מיד את הנושא אל הקושי של עצמו. תקשורת פתוחה גם לא יכולה להיות במצבים בהם צד אחד מספר על עצמו והצד השני שותק כי אין לו מה לספר, כשצד אחד מספר על עצמו והצד השני מתעסק בטלפון, או כשצד אחד מספר על עצמו והשני קובע מיד מה הוא צריך לעשות או מבקר אותו. אך הכלל החשוב ביותר של פתיחות זוגית הוא שכאשר אחד מספר על משהו שכואב לו בהתנהגות של השני, השני מקשיב עד הסוף בלי להתווכח, בלי להפריך ובלי להכחיש. זאת מתוך נכונות לשוחח על מה שהוא שמע ולהשתתף בחיפוש אחר תשובה או פתרון הולם. רק אז הוא יהיה רשאי להעלות את הכאב של עצמו, ולצפות מהשני לאותה הקשבה ולאותו יחס.
זוגות המעוניינים לקיים קשר רגשי יכולים לנסות לעשות זאת בכוחות עצמם או להיעזר ביועץ זוגי. מה שבטוח הוא, שאיכות החיים הרגשית והפיזית שלהם תשתנה לטובה.
