“אמר הקב”ה אמרו לפני בראש השנה מלכויות. זכרונות. ושופרות. כדי שתמליכוני עליכם, ובמה בשופר” (גמרא ר”ה טז.).
במאמר זה מודגש גודל מעלתן של ישראל, שהקב”ה מבקש מכל אחד ואחד מישראל ש”תמליכוני עליכם” היינו, שמלכותו של הקב”ה נעשית על ידי ישראל דווקא.
כמו כן מודגש גם בהמשך מאמר הגמרא “ובמה בשופר”, שפעולתו של יהודי להמליך את הקב”ה היא לא על ידי אמירת חידוש עמוק בתורה, אלא על ידי מעשה פשוט של תקיעת שופר. ולא סתם מעשה פשוט, אלא מעשה שקשור עם קרן של בהמה. לא נפש הבהמית שבאדם, אלא בהמה כפשוטה ממש. ומן הבהמה עצמה לוקחים קרן בלבד, שחשיבותו פחותה, לא מהבשר שנעשה מאכל אדם, אלא גם מהעור של הבהמה שעושים ממנו לבוש, ולכן שופר אינו מקבל טומאה.
ומדוע? כי בזה מודגשת מעלתו של יהודי שגם מקרן של בהמה שהיא דבר פחות ביותר, עושה “שופר” שעל ידו ממליך את הקב”ה.
ויש לשאול – ימי ראש השנה הינם ימי תשובה, ואיך קשורה חזרה בתשובה להמלכת שמו יתברך?
התשובה לכך תובן על ידי סיפור שהיה: פעם אחת עבר רבי אהרן, האדמו”ר מקרלין, לפני העמוד בתפלת שחרית דראש השנה. הוא פתח כמקובל בנגינה, וכשהתקרב לשיא והחל לומר ”המלך”, לפתע התעלף. המתפללים חשו לעברו, ולאחר זמן קצר שבה אליו ההכרה והוא המשיך בתפילה.
לאחר התפילה שאלוהו החסידים: מה היתה הסיבה לעלפונו?
השיב הרבי לשואלים ואמר: הגמרא במסכת גיטין (נו.) מתארת כיצד יצא רבן יוחנן בן זכאי מירושלים כדי להתחנן בפני המצביא הרומי אספסיינוס קיסר לבקש על חייהם של אחיו היהודים. כאשר התיצב רבן יוחנן בן זכאי בפני הקיסר, אמר לו: ”שלמא עלך מלכא, שלמא עלך מלכא” שלום עליך המלך.
השיב לו אספסינוס: ”מיחיבת לי תרי קטלא” דהיינו הינך חייב מיתה משתי סיבות, ”חדא דלאו מלכא אנה, וקא קרית לי מלכא”, ראשית, משום שקראת לי מלך בעוד שאינני אלא מצביא.
”ותו, אי מלכא אנה, עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי”, ועוד, אם אכן מלך אני, מדוע לא באת אלי עד היום.
כאשר ניגשתי לפני העמוד, סיים הרבי את דבריו, נזכרתי בסיפור זה. שאלתו הנוקבת של אספסיינוס פילחה את ליבי. ההכרזה המרוממת והנרגשת ”המלך” – הרי עתה ברגע זה יכול אני להישאל על ידי מלך מלכי המלכים שקראתיו בשם ”המלך” אם מלך אני, כיצד יכולת שלא לבא לפני בחרטה עד היום, והתעלפתי…
אדם מתבונן מי הוא המלך שניצב בפניו… מיד מתעוררת בו חרטה על כל העברות שעשה, ומקבל על העתיד לשפר מעשיו. (מעובד ע”פ ספר שערי המועדים ע’ קמז, ודברי חכמים ע’ טז)
