בעולם הפוסט מודרני רווחת ההנחה כי חשיבה חיובית מובילה לתחושה חיובית.
חשיבה חיובית אמנם יכולה לגרום להקלה אך מסתבר שהיא לא תוכל לשנות הרגשה שלילית כל עוד לא נתמודד עם הרגשות הכואבים שלנו.
הרגשות מחברים אותנו אל עצמנו ואל אחרים ומניעים את מעשינו. דרך הרגשות אנו מכירים את עצמנו, מבינים מה אנו רוצים או לא רוצים ומדוע, מה נעים לנו ומה פחות, מה אנו אוהבים ומה לא. רוב בני האדם מודעים לרגשות שלהם, גם אם מתעלמים מהם, אך קיימים הבדלים באופן חוויית הרגשות או בבחירה להימנע מהם. ההבדלים נובעים בעיקר בשל חוויות מוקדמות יותר שהתנסינו בהן. חוויות של שמחה, סיפוק, כאב, אכזבה, פחד, עלבון ועוד נחרטים בזיכרוננו ומהווים גורם שישפיע במהלך החיים על הרגשות והתגובות שלנו.
הרגשות פותחים או חוסמים בפנינו ערוצי חיבור ותקשורת. על ידי התקשורת עם הזולת, אנו יכולים ללמוד על רגשותינו שלנו. כך, למעשה, כל העולם הופך להיות מראה למי שאנחנו- זהו חוק השיקוף – אנשים משקפים לנו את מי שאנחנו. כל הרגשות שאנחנו משליכים על האחרים הם רגשות שקיימים בנו ושלרוב אין אנו מצליחים להכיל.
הרגש הוא ספונטני ואותנטי. לא ניתן למחוק או לבטל רגש, ניתן רק להדחיקו ובדרך כלל באופן שיבוא לידי ביטוי בהמשך. אחת הדרכים לתקשורת טובה ובונה בין אנשים היא היכולת להביע מה אנו מרגישים ולהבין את רגשותיו של האחר. גם בין בני זוג, הבעה ותיקוף של רגשות מהווים אבן פינה מהותית כחלק מבניית אינטליגנציה רגשית המתפתחת ביניהם ומובילה לקרבה רגשית ונפשית. מאידך, הימנעות מחשיפת רגשות יוצרת תסכול המוביל לכעס עד כדי עויינות.
הדרך הנכונה ביותר להביע רגש, היא תחילה לומר אותו: להכיר בו ולבטא אותו: “אני מרגישה מתוסכלת כשאתה שקוע בעצמך ולא שותף במה שקורה בבית”. “אני מרגיש מושפל כשאת מדברת עלי עם אחיותיך”. בכך שאנו מבטאים את מה שאנו מרגישים אנחנו יוצרים בסיס להכלת הרגש שביטאנו. כל רגש הוא לגיטימי ויש לתת לו מקום, ובשיח נכון אפשר לבחון מה גורם לנו לאותה תחושה, מה אחראי בתוכנו לאותו רגש ובעקבות איזו חוויה הוא נוצר, והכי חשוב – מה אנחנו יכולים לבחור ולעשות אחרת בכדי להרגיש טוב יותר. ככל שנתמיד להתאמן בהבעת רגשות, התקשורת הזו תיהפך להיות חלק מהחיים ותקנה תחושת שייכות וחיבור בתוך הקשר.
יש לתת מקום לרגשות חיוביים שחשיבותם רבה לאין ערוך. לרגשות החיוביים יש תפקיד עצום הרבה מעבר לתחושה הנעימה שהם מעניקים לנו. הם מעצימים את היכולות שלנו – האינטלקטואליות, הפיזיות והחברתיות, גורמים לנו לצבירת כוחות שאפשר להישען עליהם, ומהווים חוסן כאשר יש איום (רגש שלילי) בחיינו.
דר’ מרטין סליגמן בספרו ״אושר אמיתי״ מציין כי מצב רוח חיובי דוחף אותנו לדרך חשיבה שונה לחלוטין ממצב רוח שלילי. בעוד שמצב רוח שלילי וקר גורם לנו להפעיל דפוס חשיבה צר ומלחמתי – אנו מחפשים את השלילי כדי לסלק אותו, מצב רוח חיובי גורם לנו להפעיל דפוס חשיבה יצירתי, נדיב, גמיש, בונה, לא מתגונן ורחב. דרך חשיבה זו גורמת לנו לזהות לא רק את השלילי אלא גם את החיובי, היא אינה מתאפיינת באיתור הבעיות בביצוע אלא מתמקדת ביתרונות הביצוע. דר’ סליגמן מסביר כי ככל הנראה, סגנונות החשיבה השונים אף מתרחשים באזורים שונים של המוח ועומדת מאחוריהם פעילות עצבית שונה.
גם התיאוריה של ברברה פרידריקסון ומחקרים נוספים משכנעים אותנו שכדאי לנו להכניס יותר רגשות חיוביים לחיינו, לא רק כי זה נעים בפני עצמו אלא כי זה גורם לנו לפתח קשרים טובים עם העולם ולחוות רגשות של אהבה, ידידות, בריאות גופנית והישגים טובים יותר. פרידריקסון עונה על השאלה מדוע רגשות חיוביים גורמים לנו להרגיש טוב, באמצעות המודל שהיא פיתחה – מודל הבניה וההרחבה.
על פי המודל, רגשות חיוביים מרחיבים את רפרטואר המחשבות ומעשיו של האדם. בנוסף, רגשות חיוביים פועלים להגדיל את מרחב תשומת הלב, ההכרה וההנעה של האדם מעבר לצרכים הבסיסיים באותו רגע: שמחה מציתה את הרצון לשחק, עניין מצית את הרצון לחקור, שביעות רצון מציתה את הרצון לשלב ואהבה מציתה תהליך חוזר ונשנה של הרצונות האלה בתוך מערכת יחסים בטוחה. הרגשות החיוביים מקדמים את הגילוי של פעולות חדשניות ויצירתיות, רעיונות וקשרים חברתיים, אשר מרכיבים את המשאבים האישיים של האדם. משאבים אלה פועלים כעתודה שניתנת לשימוש בשלב מאוחר יותר על מנת לשפר את הסיכויים להתמודדות טובה עם המצב. כך, דרך התנסויות בעלות רגשות חיוביים, אנשים משנים את עצמם והופכים להיות יותר יצירתיים, בעלי ידע, גמישים, מעורבים חברתית ובריאים. בניגוד לרגשות שליליים, שבהם בדרך כלל יש מנצח ומפסיד, ברגשות חיוביים כולם מנצחים.
מידי יום אנחנו חווים אירועים משלל סוגים. למרות המגוון העצום, אנחנו בוחרים פעמים רבות להתעכב דווקא על החוויות השליליות. ומשום מה להתעלם מהחיוביות. כשסוף סוף יש לנו זמן פנוי, אנו שואפים להרגיש בו הנאה מתוך מחשבה שככל שיהיה לנו יותר כיף, כך נרגיש טוב יותר עם עצמנו. אך מחקרים מלמדים שדווקא עשיה למען האחר תתן לנו הרבה יותר משמעות וסיפוק. הפסיכולוגית סוניה ליובומירסקי ביקשה מנבדקים במחקר שהיא ערכה בנושא בקשה מעניינת – לעשות חמישה מעשים של נדיבות באותו היום. אלו לא היו צריכים להיות מעשי גבורה או פעילות דרמטית מדי, אלא מעשים פשוטים וטובים. במחקר נמצא כי מעשי הנדיבות (קטנים וגדולים כאחד) גרמו לשביעות רצון וסיפוק של הנותנים, לא רק בזמן שהם עזרו, ואפילו לא רק באותו היום – אלא במשך שבוע שלם! נתון נוסף שהתגלה, הוא שככל שאנו מרגישים יותר טוב עם עצמנו, כך יש לנו גם נטייה גדולה יותר לעזור. זהו למעשה מעגל – כשאנו עוזרים, אנו עוזרים גם לעצמנו, מה שהופך אותנו למאושרים יותר ונותן לנו שוב רצון לעזור. בעוד שהנאה גורמת לעונג חולף, נתינה מביאה לתחושת משמעות וסיפוק שנשארים לאורך זמן.
כל אחד מאתנו נולד עם מגוון של רגשות. הבעיה מתחילה כאשר אנו לא משלימים עם כל החבילה ולא מרשים לעצמנו להרגיש את מה שאנו מרגישים. כשאנחנו מדחיקים את הרגשות השליליים שלנו, אנחנו מפריעים גם לרגשות החיוביים שלנו להתבטא. ולכן, כשאנחנו מנסים לדכא רגשות, אנחנו בעצם משיגים את התוצאה ההפוכה. חשוב להבין שרגשות חיוביים ושליליים אינם סותרים זה את זה, אלא משלימים זה את זה, וכולם מרכיבים אותנו כאנשים. כשאנו מרשים לעצמנו פשוט להרגיש, אנו מאפשרים לעצמנו להיות אנושיים. הפסיכולוג אברהם מאסלו אמר: ״כשאדם מתגונן מפני הגיהנום שבתוכו, הוא מנתק את עצמו גם מגן העדן הפנימי״. בחרו להרגיש ולשתף וכך תייצרו ביניכם שותפות בריאה, בונה ומחברת.
