תתארו לעצמכם מציאות שבה אתם יכולים להיות מי שאתם רוצים, להראות איך שאתם רוצים, לעבוד במה שבא לכם, להעביר את הזמן בצורה שהכי נוחה לכם.
הייתם רוצים לחיות במציאות שכזאת?
לילדים מאד קל להגיע למקום כזה. קוראים לזה משחקי דמיון. ילדים יכולים להעביר שעות במשחק עם כמה מקלות שבורים, ברגים חלודים וגולות שבורות. הדמיון מאפשר להם להיות גרסה “טובה” יותר ממה שהם ולחיות בסביבה “טובה” יותר מהמציאות.
אבל מה קורה כשמתבגרים? לכאורה, אנשים מבוגרים צריכים להתמודד עם המציאות. למצוא דרך לשפר מצב לא רצוי או להסתגל אליו.
אבל מזה מספר שנים יש דרך עוקפת. כבר לא צריך להתאמץ או להסתגל. האינטרנט בכלל, והרשתות החברתיות בפרט, מאפשרות לנו להציג את עצמנו כמו שאנחנו רוצים, בלי שאחרים ידעו מי אנחנו באמת. אנחנו יכולים להציג את עצמנו בשם אחר, במראה אחר ובזהות בדויה, לספר על עצמנו את מה שאנחנו רוצים שאחרים ישמעו עלינו, או מה שנח לנו לשמוע על עצמנו.
רשת האינטרנט מהווה מרחב של ידע אין-סופי. חלקו חיובי ומעשיר. חלקו מידע נכון, אבל לא מתאים מבחינת התוכן המוצג בו, וחלק פשוט מזיק.
יש לא מעט אנשים שמעדיפים להתרחק ולהתנתק מהאינטרנט או לוותר על טלפון חכם. ומצד שני, יש לא מעט שמשתמשים בטוב שהעולם הזה מציע לטובת לימודים או עבודה.
במאמר הבא יציג אלעד חמיאל, מנהל קהילת “מגדלים מתבגרים בטוחים” מעט מהאתגרים הקיימים היום בעולם הוירטואלי.
כאשר אדם זר ניגש לילד שלנו בגינה ושואל אותו שאלות לגבי פרטיו האישים, סביר להניח שרוב הילדים יודעים לא לשתף פעולה ואף לפנות להורה או למבוגר אחר בהקדם. אבל מה קורה אם בחור ישיבה מקבל הודעה מנער בן גילו דרך האינטרנט? איך תגיב בת סמינר שמקבלת הודעה משדכנית שהיא לא מכירה דרך המייל? האתגר הראשון איתו אנחנו מתמודדים בעולם הווירטואלי הוא האנונימיות. בהרבה מקרים אין לנו יכולת לדעת מי באמת נמצא בצד השני. כל אדם יכול לבחור תמונה של נוף יפה, פרח או דיוקן של רב מפורסם ולהציג את עצמו בשם בדוי, לשקר לגבי גילו וזהותו.
קיימות כיום המון אפליקציות ורשתות חברתיות שכל תפקידן הוא לייצר קשר בין אנשים. עם כל היתרונות שיש במערכות שכאלה כמו ליצור קשר עם קרובי משפחה רחוקים, לתחזק קבוצות חסד שונות ועוד, יש כאן גם בעייתיות שלפעמים מייצרת קירבה במקרים בהם נכון יותר לשמור על ריחוק.
במציאות אנחנו נזהרים לא מעט בדברים שנכנסים לפה ולא פחות מכך למה שאנו מוציאים מהפה. לא סתם יש פירוט רחב של סייגי לשון הרע והלכות רכילות. הקלות בה ניתן לצער אדם אחר, והנזק המשמעותי שכמה מילים יכולות לעורר מחייב אותנו להיות מודעים היטב לדברים שאנו אומרים. במרחב הוירטואלי אנחנו לא רואים את מי שמולנו. אנחנו לא יודעים מי יקרא ואיך יפרשו את מה שאנו כותבים. אנחנו רגילים לכתוב בלי לחשוב שבעוד כמה דקות, עוד כמה שבועות ואפילו עוד כמה שנים כל מילה שכתבנו תישאר כתובה ומישהו עלול להיפגע ממנה.
רובנו רגילים לתת מקום של כבוד למילה הכתובה. אנחנו רגילים להתבסס על לימוד של מקורות, ואם משהו כתוב בספר, כנראה שהדברים לא נכתבו סתם ויש על מי לסמוך. המרחב הוירטואלי מלא ועמוס בידע. אבל כאשר אנחנו ניגשים לידע הזה, צריך לשמור על זהירות ועל ביקורתיות רבה. כל אחד יכול להקים אתר אינטרנט, כל נער עם ידע בסיסי יכול להפוך לכתב עיתונאות מטעם עצמו בלי מחוייבות לכללים של אתיקה, הלכה ולשון הרע. לכן כאשר אנחנו צורכים מידע מהרשת, בין אם זה חדשות, סוף זמן קריאת שמע, או מתכון מהיר לשבת, חשוב לשים לב מי כתב את הדברים ועד כמה ניתן לסמוך על אמינותם.
בעיה מרכזית שמתמודדים איתה לא מעט אנשי מקצוע בשנים האחרונות היא חשיפה ברשת לתכנים לא הולמים. מדובר באחת התעשיות החזקות ברשת, שכל מטרתה היא להוביל אנשים לתוך אתרים שיש בהם תכנים לא ראויים. חשוב להדגיש – הניסיון המקצועי מעיד על כך שהרבה מאד בחורים צעירים שנחשפו לתכנים שכאלה הגיעו לשם לא מיוזמתם ולא ברצונם. הרבה פעמים יש מודעות שקופצות, קישורים שנראים תמימים ומובילים לאתרים לא תמימים, אתרים שיש בהם תוכן חיובי ותוכן מאד שלילי שנמצאים בכוונה בערבוביה. לפעמים, דווקא הצעירים שמגיעים מעולמות מאד תמימים לא מבינים לאן הם מגיעים ולמה הם נחשפים עד שזה מאוחר מדי. כאנשי מקצוע, אנחנו פוגשים אנשים עם טראומה או עם ציפיות לא מציאותיות רק בעקבות חשיפה לתכנים כאלה באינטרנט או בקבוצות החברתיות השונות.
תופעה נוספת שנגזרת מהעולם הוירטואלי היא פשוט בזבוז הזמן. תמיד יש חדשות מעודכנות, תמיד יש עוד משהו מעניין שקופץ לעין. כל התעשיה הזאת מבוססת על היכולת של המחשב להבין לבד מה מעניין אותנו ולשלוח לנו תכנים שישאירו אותנו עוד כמה דקות עם הראש בוהה במסך. לכאורה אין עבירה רשמית של “בזבוז זמן”, אבל כמה דברים יעילים וטובים היינו יכולים לעשות אם היינו פחות זמן עם הראש במסך???
אחרי שפרטנו חלק מהאתגרים בהם אנו נפגשים בכל פעם שאנו עוצרים ובוהים במסך כלשהו, ננסה להציע כמה כלים פשוטים שיכולים להועיל. השלב הראשון הוא קודם כל המודעות. חלק גדול מדור ההורים לא גדל עם טלפון בכלל או טלפון מאד בסיסי. הרבה הורים לא מבינים את היכולות של הטלפונים החדישים יותר. כמו משפחה שהיגרה למקום אחר, גם כאן אנחנו רואים מצבים בהם הילדים מבינים טוב יותר מההורים מה קורה בסביבה הוירטואלית החדשה. יש לפעמים פער בין מה שההורים חושבים לבין מה שהילדים עושים בפועל עם המכשירים. בנוסף לכך, יש כמה כללים שכל משפחה יכולה להחליט מה היא מאמצת כהרגל משפחתי, והם יכולים לצמצם את ההשפעות הרעות:
- לפני שקונים את הנייד הראשון לילד, לשבת יחד אתו ולנסח חוזה – מה הכללים שלכם בנוגע לשימוש במסכים. זה יכול להיות כשנער יוצא לפנימיה וכשבחורה מתחילה לימודים בסמינר, חשוב ללמד אותם את האתגרים שהם יכולים למצוא במסכים ולתת להם ידע ויכולת להתמודד איתם.
- להגדיר מראש זמנים ומקומות בהם אין מסכים בשום פנים ואופן. למשל – לא נוגעים במסך לפני תפילת שחרית ואחרי השעה 20 בערב. כשנפגשים לארוחה משפחתית אף אחד לא נמצא עם מכשיר נייד עליו. יש להבהיר באילו סיטואציות אתם חושבים שבשום פנים לא צריך לתת מקום ודריסת רגל למכשירים על חשבון זמן משפחה או זמן לימודים.
- מומלץ בחום שעל כל מכשיר תהיה תכנית הגנה או סינון כלשהי. יש לא מעט גופים שמפעילים תכניות שכאלה, חלקם בחינם וחלקם בתשלום. אבל גם כאן, חשוב להבהיר – אף סינון אינו מושלם. סינון הוא הכרחי, אבל לא פותר את כל הבעיות. הוא חייב להגיע עם חינוך על האתגרים שקיימים במציאות ועל אורח החיים אליו אנחנו מחוייבים.
- לא ננעלים בחדר עם מכשיר נייד. נחשוב שילד אחר פגע בילד שלנו בבית הספר. הוא חוזר עצוב, אולי עם עיניים אדומות, אנחנו רואים שמשהו לא בסדר וניגשים לברר מה קרה. כשילד ספון בחדרו מול מסך כלשהו אין לנו מושג מה קורה איתו. יכול להיות שמישהו מטריד אותו, פוגע בו, מציע לו הצעות לא ראויות, מעליב אותו, ואין לנו מושג מה קורה שם בחדר. מומלץ, במידת האפשר, להעביר את הגלישה למרחב ציבורי. אם המרחב משמש מספר אנשים, עדיף להשקיע כמה שקלים ברכישת אוזניות על מנת לאפשר לכולם הישאר קרובים אלינו.
- לפני שקונים מכשיר כלשהו לחשוב היטב מה הצרכים האמתיים של בני הבית ומה ייתן פתרון טוב מספיק לצרכים אלה. נער שמתחיל ללמוד בישיבה ונוסע לראשונה לבדו בתחבורה ציבורית יכול להיעזר בטלפון שיהיה לו זמין למקרים של קושי. אבל לא בטוח שהוא צריך נייד משוכלל בעלות יקרה או מכשיר חכם דווקא.
- הגמרא מספרת על רבי מאיר שמצא פרי רימון, אכל את פירותיו המיוחדים וזרק את הקליפה. למרות כל האתגרים שפרטנו כאן, יש דרכים חיוביות רבות בהן ניתן להשתמש באינטרנט – החל מקבוצת ווצאפ של שמירת הלשון, הדף היומי או הרמב”ם היומי. ערוצים ייעודיים של שיעורים תורה של רבנים מכל הזרמים, ישיבות שמעלות הקלטות או צילומים של שיעורים לאינטרנט ואתרים של דברי תורה או נגישות זמינה לעשרות ספרי קודש שלא תמיד יש לנו בספריה בבית. כך שאם כבר אנחנו מדי פעם עם הראש במסך, לפחות ננצל את זה לכמה שיותר זמן איכות ולא לבזבוז זמן.
