הנביא הושע אומר שוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה’ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה’ אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ.
הנביא בא לזרז אותנו לשוב מעוונותינו ולא לדחות ולנצל כל רגע ורגע בהרהור תשובה וקבלות טובות, ובפרט ביום הכיפורים שחייבים לעשות תשובה וזה מצות היום וכמו שכתב הרמב”ם הלכות תשובה (פ”ב ה”ז) יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכפורים’ אבל אי אפשר לתקן את הכל בפעם אחת לכן כל אדם צריך להשתדל לקבל קבלה אחת להתחזק בדבר אחד.
ומי שאינו מנצל את הזמן המיוחד למה הוא דומה לסוחר שבא ליריד שמתקיים פעם בשנה והולך לשם ומכין חבילות של סחורות שאין במקום ההוא ומוכר אותם ומרוויח לכלכלת אנשי ביתו, והנה האדם הזה הכין וארז סחורות ונסע לשם, וכשהגיע למקום היריד אמר היום אני עייף נלך כבר מחר וכך הלך לישון וקם למחרת מאוחר ועד שהתפלל ואכל כבר נגמר היריד, אמר היום כשאלך לישון אשים שומר שיעיר אותי בזמן ומחר אלך כבר מוקדם ליריד למכור, וכך עשה, הוא קם מוקדם והתפלל וכשחזר מהתפילה הוא פגש ידידים שכבר לא ראה אותם שנים הוא התחיל לדבר איתם על דא ועל הא וכך ישב ודיבר איתם כמה שעות עד שנזכר ביריד ומיד הלך לשם, והנה הוא רואה שנסגר היריד והיה מוכרח לחזור לביתו, בלי למכור כלום, בניו ואשתו היו רגילים שהיה מביא להם מתנות כשחוזר מהנסיעה וכשראו אותו חוזר וכל החבילות קשורים באותו קשר שהיה בתחילה ואפילו לא התיר אותם, אמרו לו מה עשיתה והוא הצטער והתבייש מאד.
והנמשל יום כיפור הוא יום של מלחמה. מלחמה על חיינו. המצב של עם ישראל לא פשוט. מיליוני שונאים מקיפים אותנו ובאופן טבעי אין כל סיכוי להתגבר עליהם. ביום זה עלינו לבקש ולהתחנן על החיים שלנו, של הורינו, של כל עם ישראל. וכל זה בגשמיות וכל שכן ברוחניות.
הרב שמשון פינקוס מספר ראיתי פעם בראש השנה בחור שמסתובב ב”אוצר הספרים” באמצע חזרת הש”ץ. שאלתי אותו מה קרה, ענה לי הבחור – “אני שבור… קמתי מאוחר”…
אמרתי לו אספר לך סיפור: בזמן מלחמת ששת הימים הלכתי לבית החולים שערי צדק. והנה ראיתי שם חייל חבוש רץ… שאלתי מה קרה, אמרו לי שאותו בחור היה בחזית ונפצע. הביאו אותו לכאן, הוציאו לו את הרסיסים מהיד, וכשגמרו לחבוש אותו אמר החייל: “אני חוזר לחזית”… אמרו לו: “אתה חייב לנוח, במצב שלך אסור לך להתאמץ”! – ענה החייל: “עכשיו מלחמה! אין זמן למנוחה”!
כך אמרתי לאותו בחור יום כיפור “אנחנו עכשיו במלחמה! נפצעת? תחבוש את “הפצע” ותחזור ל”חזית””…
אנחנו במלחמה – וגם אם היצר הרע מבלבל אותנו במחשבות והרהורים באמצע התפילה – לא קרה כלום, אין לנו זמן להתעכב – חובשים את הפצעים וממשיכים מיד הלאה, במלחמה – בתפילה.
איננו נלחמים בכוחנו – זהו כח של הקב”ה.
(מעובד ע”פ ספר דרש יהודה – ושיחות הגר”ש פינקוס)
