מעורבות פעילה מסייעת בהתמודדות עם חוסר וודאות והתנגדות לשינוי על ידי הגברת תחושת השליטה והיכולת לחזות מצבים. חוסר וודאות לעתים קרובות מוביל לתחושת חוסר שליטה, וההתנגדות לשינוי נובעת מהרצון להחזיר את תחושת השליטה. זכות הבחירה החופשית, שהיא הבסיס שעליו נשענות זכויותיו וחובותיו של האדם בעולם, היא מתן שליטה בידיו לבחור באיזו דרך לילך. ככל שמצטמצמת הבחירה כך עולה תחושת חוסר השליטה, ומופרת היציבות הנפשית. השאיפה הטבעית של האדם תהיה תמיד להגיע לנקודת הבחירה. זהו מקום שבו יש תחושה של שליטה, ולצורך כך אנו זקוקים לחלופות שונות שנצטרך להכריע ביניהם. כשהדרכים לפנינו חשופות ומבוררות, נחוש תחושה נעימה ושליטה במצב, ואולם כשבחירה בדרך מסוימת מלווה בחוסר וודאות מהצפוי נתחיל להתערער. עד כדי כך קשה תחושת חוסר הוודאות, שאפילו אם הדרך בהווה אינה מסבה אושר רב, יקשה עלינו להמירה בדרך טובה יותר אם לא נכיר את שביליה. לכן אנשים רבים נשארים במערכות יחסים עם תבניות שליליות, ומתקשים להיכנס לתהליך מהפכני שיטיב עימם אך גם טומן בחובו חוסר וודאות כלפי הדרך החדשה והלא מוכרת. כשבן זוג עומד לקראת הכרעה אם להיכנס לתהליך שינוי מהותי במערכת הנישואין, הוא ניצב בפני אפשרות סבירה של התנגדות לשינוי על בסיס הרצון להשאיר את השליטה בידיו. אחת הבעיות העיקריות הגורמות לחוסר שליטה בתהליך זה היא: הפגיעה ביכולת החיזוי. יכולת זאת מאפשרת לנו לחזות התנהגויות שונות, לדוגמא: כאשר הגענו להרצאה אנו סומכים על כך שהמרצה יתנהג בקודי התנהגות המתאימים למה שאנו יודעים על מרצים, וכשאנו מזמינים כרטיסים להופעה, אנו סומכים על המערכת שאכן הכרטיסים יהיו להופעה הנדרשת ובמקום הנדרש, אנו יודעים כי באצטדיון לא תושמע הסימפוניה החמישית של בטהובן. דוגמאות פשוטות אלו ממחישות עד כמה חשוב לחזות מצבים והתנהגויות, או לחלופין, עד כמה החיים היו קשים, אילו לא היינו יכולים לחזות התנהגויות. בכל מערכת יחסים מתפתחת יכולת חיזוי, האימא יודעת שאם התינוק בוכה באמצע הלילה הוא רעב. היא שולטת במצב, ומבינה מה עליה לעשות כדי להרגיעו. אם התינוק ימשיך לבכות למרות שהוא כבר שבע, היא תקשר את זה לכאבי בטן או להחלפה, ותעשה הכל בכדי שהוא יירגע. אך אם כל הדרכים הטבעיות והמצופות מוצו ועדיין התינוק בוכה בהיסטריה, היא תחוש חוסר אונים. על פי יכולת החיזוי שלה, התופעה הזאת לא אמורה לקרות, ועתה אין לה מושג מה עליה לעשות. גם במערכת זוגית אנו מפתחים יכולת חיזוי. כשגבר חוזר לבית מאוחר מבלי להודיע לאשתו על כך מראש, הוא יודע לקראת מה הוא הולך ולוקח זאת בחשבון. כשאישה מבקרת את בעלה שחזר מאוחר לבית, היא חוזה את התגובה שלו ולוקחת זאת בחשבון. באם המערכת משתנה מהיסוד וכללי המשחק נשברים, יכולת החיזוי נפגמת. בני הזוג עלולים להרגיש חסרי אונים משום שלא התנסו בעבר ביחסים על פי הכללים החדשים, הם נדרשים ללמוד דרכי תגובה חדשות שנועדו להניב תוצאות אחרות. כשהכללים המוכרים בחיים מומרים לכללים חדשים וזרים, עלול להיווצר מצב של שיתוק והתנגדות לשינוי, בכדי להישאר במערכת הכללים המוכרת והשלילית אך מתגמלת בתחושת שליטה. אמנם יש גם מצבים הפוכים שבהם אנשים מעדיפים לוותר על שליטה ולהעניקה למישהו אחר. המשפט “אני סומך עליה, מה שהיא רוצה שנשנה ונעשה, אני מוכן”, עלול להיות ביטוי של בריחה משליטה במצב והענקתו לאישה. באופן זה, הגבר משולל אחריות להתפתחויות, ומחקרים מראים שבני אדם יעדיפו שליטה נמוכה במצבים שבהם שליטה גבוהה מייצרת ציפיות נוספות מהם, משום שחוששים שתדמיתם תיפגע אם יתברר שלא יכלו לעמוד בציפיות. הענקת השליטה בתהליך שינוי תתבצע על ידי הגברת אפשרויות הבחירה, העשרת הידע במידע מפורט על העומד להתרחש, מעורבות פעילה של האדם בתהליך השינוי, הצבת מטרה ריאלית ומטרות ביניים מוחשיות וברות השגה. כל אלו ועוד יצרו דרכים המאפשרות הורדת ההתנגדות והתמקדות בתהליך השינוי. בסיכום הדברים, ניתן לומר שעל מנת להגביר את הסיכויים למימוש רצוננו בשינוי הלכה למעשה, יש לנו ללמוד כמה שיותר על התהליך שאנו רוצים לעבור, להציב מטרות, להבין את הקשר בין המאמץ שעלינו לעשות להשגת המטרה שהצבנו לעצמנו, ולהיות מעורבים באופן פעיל בהחלטות הקשורות להתקדמות התהליך. ככל שנדע יותר, נהיה מעורבים יותר ופחות נסמוך על מה שאחרים יעשו בשבילנו, כך נרגיש טוב יותר עם התהליך ונרצה להשקיע בו את מירב המשאבים הנצרכים לו.
