וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו…
ידוע ומפורסם מדרש חז”ל (פתיחה איכה רבתי ב) שדורשים את הפסוק הזה באמרם כל זמן שקולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידיים ידי עשו.
מאדך ידוע מה שהעולם שואלים שמדרש זה הוא היפך ממש מהכתוב, “הקול קול יעקב והידיים ידי עשו” כלומר לכאורה כשהקול קול יעקב אז הידיים ידי עשו?
אחיו של הגר”א ז”ל בספר מעלות התורה מביא בשם הגר”א שפירש הכתוב וא”ו החיבור “ו“הידים, ואין סתירה בזה למה שאמרו חז”ל, כי הביאור הוא: בזמן שקולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אין ישראל משועבדים לכוחות הטבע, ועולים למעלה מן הטבע ויורדים למלחמה ונוצחים במלחמה, כאילו היה הידיים שלהם ידי עשו.
אבל בזמן שאין קולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אז הידיים שלהם מוכרחים להיות ממש ידי עשו, כלומר: שיצטרכו להילחם בטבע כמו הידיים של עשו, וזולת זה לא יוכלו להילחם, כי אין להם הזכות שינהגו אתם למעלה מדרך הטבע.
ואף כי אמנם ודאי גם הטבע הרי הוא נס גמור, וכמו שכתב הרמב”ן בסוף פרשת בא וז”ל: מן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד.
אבל מכל מקום יש חילוק גדול בין יחיד או רבים הזוכים לנסים גלויים, לבין אותם שהנהגת שמים אתם רק בנסים נסתרים, וכפי שביאר זאת המסילת ישרים בראש ספרו, כי בכדי שיגיע האדם לתכליתו שהוא העידון הגדול בעולם הבא, להיות נהנה מזיו השכינה ולהתענג על ד’ יתברך, הושם האדם בעולם הזה במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החומריות, כי כל עניני העולם בין לטוב בין לרע הינם ניסיונות לאדם, העוני מצד אחד, והעושר מצד אחד.
נמצא שכל עניני עולם הזה המה המרחיקים את האדם מהשם יתברך, אלא שזוהי הבחינה, שיעמוד בניסיון ויחזיק עצמו בטוב לבל יפול, וגם יעלה ויתקרב. אבל מה מאושר האדם הזוכה שהקב”ה מסייעו ומקרבו אליו כאן בעולם, ונגלה לפניו באמור לו אני הוא בעל הבירה! והיינו שמנהיגו בנסים גלויים שיוכל להראות עליו באצבע, ולומר לפניו “זה אלי ואנוהו! וכמה עליות מתעלה הנביא הלזה, ונעמד איתן וחזק בהתקרבותו לאלקיו, כבר כאן בעולם להיות מתענג על ד’ וליהנות מזיו שכינתו יתברך!
וזהו מה שאמרו חז”ל לפי מה שפירש הגר”א, שכל זמן שקולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אין הם זקוקים שיהא להם ידי עשו, כלומר: להנהגה הטבעית של נסים נסתרים, אלא כל הנהגת הקב”ה אתם הוא למעלה מדרך הטבע, להיות מכירים גבורתו יתברך, ולהגיעם עד תכלית בריאתם ותעודתם עלי ארץ, ככתוב (שמות יט) “ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי”!
וזה ברור שכל מלחמה שאנו לוחמים עם אומות העולם, תלוי כל ניצחוננו, בזה שבני הישיבה יעסקו בתורה, ואי אפשר זה בלא זה, בכל הזמנים ובכל המצבים, בלא יוצא מן הכלל, כי אם אין קולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות חייו, הרי הידיים ידי עשו! וכן מצינו מפורש בחז”ל בכל מלחמותיו של דוד המלך ע”ה, שאמרו (סנהדרין מ”ט.) “אלמלא דוד – לא עשה יואב מלחמה, ואלמלא יואב לא עסק דוד בתורה, דכתיב (שמואל ב’ ח’) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא”. ופירש”י שם וז”ל: אלמלא דוד שהיה עוסק בתורה לא עשה יואב מלחמה, אבל זכותו של דוד עומדת לו ליואב במלחמותיו של דוד.
ואמנם ככל גבורות יואב שהתגבר במלחמה, עוד יותר הראה דוד גבורות בעסק התורה, ולא העיב עליו שום מצב להחלישו חייו מלהתגבר בעסק התורה, וכמו שמצינו דבר נורא ונפלא בגבורתו של דוד בתורה בכל מצב שהוא, שאחז”ל (ראה ילקוט שמואל א’ י”ט) “אותה הלילה שברח דוד משאול והלך אצל שמואל למד משמואל הנביא תורה מה שאין תלמיד ותיק לומד במאה שנה. צא וחשוב! דוד בורח מחמת מרדין, ובסכנת נפש ופחד מות הוא נמצא אצל שמואל, וכמובן שבכל רגע הוא מתכונן לברוח גם משם פן תשיגנו ידו של שאול, ובכל זאת הוא לן בעומקה של הלכה, עד כדי כך שקיבל משמואל תורה בלילה ההיא האחת מה שתלמיד ותיק צריך ללמוד במאה שנה!
וכמו כן יש לנו לדעת בזמנינו כאן בארץ הקודש שאנו נמצאים במצב מלחמה עם שונאי ישראל, עלינו להתגבר בתורה וללמוד מהחיילים שעומדים במערכה במסירות נפש וסכנת נפשות, והרי פי כמה עלינו להתעצם בלימוד התורה, שיצפצף קולנו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות במסירות נפש והתמדה גדולה לאין שיעור, כי כל חיינו וניצחוננו לבל – ישלטו בנו ח”ו ידי עשו – תלוי בזה שאנו נתגבר בעסק התורה ואז ידינו עושות מלחמה כעשו. (לב אליהו פרשת תולדות)
