במאמר הקודם עסקנו במקור הדין של החזר מתנות בגרושה; האם יש דין החזר מתנות בדירה והאם בכלל שייך בימינו לדרוש החזר מתנות. מאמר זה יעסוק בדין החזר מתנות באשה מורדת ובבעל מורד.
השו”ע באבן העזר (סימן צט’ סעיף ב’) פוסק שעל אף שבשעת גירושין מקזזים מהכתובה את שווי בגדי השבת, אין הבעל זכאי לקבל בחזרה את המתנות שהעניק לאישה במהלך חיי הנישואין.
הרמ”א מוסיף שאפילו אם הוא מגרש את אשתו בטענה שסרחה עליו (ע”פ גרסת החלקת מחוקק) או שמגרש אותה שלא מדעתו בגלל שסרחה עליו (ע”פ גרסת הט”ז), גם במצב כזה אין הוא זכאי לקבל את המתנות חזרה.
מבואר בפוסקים שההבדל בין בגדים ותכשיטים לשאר מתנות הוא, שאנו אומדים דעתו של בעל שבגדים ותכשיטים הוא לא התכוון לתת לה במתנה גמורה אלא רק על מנת שתתקשט ותתנאה עבורו, מה שאין כן בשאר מתנות שכוונתו למתנה גמורה מעת הנתינה אע”פ שאין לו שום וודאות לגבי טיב הקשר שלהם בעתיד בדומה לכל אדם הנותן מתנה לחברו, שנותנה באופן מוחלט שכן אף אחד לא ערב לנותן שתמיד תהיה אהבה בינו לבין המקבל.
האמור לעיל מדבר באופן שהאשה לא הוכרזה מורדת. אך כאשר היא הוכרזה מורדת נחלקו הראשונים האם מחזירה מתנות. יש מהראשונים הסוברים (חידושי הרא”ה כתובות סג עמ’ ב בשם הגאונים) שאותו חילוק בין דברים שעליה לשאר מתנות נכון גם כאשר האשה מורדת, אולם רוב הראשונים החריגו את האשה המורדת וכתבו שאשה זו הפסידה כל מתנות שניתנו לה.
באבן העזר סימן עז, פסק השולחן ערוך כדעת רוב הראשונים, שאשה המורדת בבעלה חייבת להחזיר את כל המתנות שקיבלה מבעלה, הן מתנות שניתנו לה בשעת האירוסין והן מתנות שניתנו לה ע”י קרובי הבעל בשעת נישואין מלבד טבעת הקידושין, משום שאנו אומדים דעתו של בעל שהוא לא התכוון להקנות לה את המתנות הללו באופן שהיא במרידתה תגרום לכך שהוא יאלץ לגרשה ובלשון הפוסקים: “אבל אם תסרח עליו אדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה”.
האם החזר מתנות תלוי בזכות לכתובה
בפס”ד שניתן בבית הדין בת”א (פסקי דין רבניים חלק יא פס”ד בעמוד 253 בפני כב’ הדיינים: הרבנים ח’ ג’ צימבליסט, ע’ אזולאי, ש’ דיכובסקי) נכתב שלמרות שמעיקר הדין מורדת הפסידה מתנות, הבעל יהיה זכאי לקבל את המתנות בחזרה רק במקום שהפסידה כתובתה וזו לשונם: “נתבאר לנו שישנה פלוגתא דרבוותא אם המורדת מפסידה את המתנות עוד לפני שהפסידה את הכתובה, דלדעת הרמ”ה והטור (ומשמעות המגיד משנה בשם הרשב”א) איננה מפסידתם, ולדעת הרשב”א והר”ן ורבנו ירוחם היא מפסידתם. והנה הב”ש בסי’ ע”ז סקי”ח שהבאנו לעיל הביא את שתי השיטות ולא הכריע. ועי’ ב”ש סי’ פ”ה סקי”ח שכ’ וז”ל: ומ”ש שלא מחמת מרדה, משום דאי מחמת מרדה הפסידה כתובתה ולית לה מתנות, ועי’ סי’ ע”ז. סתם כאן, כדעת הרמ”ה והטור שרק אחרי שהפסידה הכתובה הפסידה המתנות. וכן משמע דעת מהר”א ששון סי’ נ”ה הנ”ל. עכ”פ זוהי מחלוקת הראשונים, ואם היא מוחזקת במתנות מסתבר שתוכל לומר קים לי כהני רבוותא שכל זמן שלא הפסדתי הכתובה לא הפסדתי המתנות”.
דין החזר מתנות בבעל המורד באשתו
עד כאן עסקנו בהפסד מתנות של אשה בשעת גירושין ובאשה מורדת אך לגבי מתנות שקיבל האיש לא נתבאר בתלמוד ובפוסקים מה דין המתנות שנתנו האשה וקרוביה לבעל בשעת הנישואין, האם אין הוא מפסיד כלל אפילו מרד או שגם בבעל מורד נאמר את הסברא שעל דעת שהוא ימרוד בה היא לא התכוונה לתת לו מתנות.
בשו”ת הרא”ם (ח”א סימן טז) דן במתנות שנתנה האישה לבעל ולאחר מכן נפטרה. הוא האריך בעניין וביאר שאין המתנות חוזרות ובסוף דבריו סיכם שאם מתנות בעל לאשתו לא חוזרות קל וחומר במתנות שנתנה אשה לבעלה לצורך קירוב ביניהם ובלעדיהם לא יהיה חיתון, יש יותר סברא לומר שהמתנות לא יחזרו וזו לשונו: “ודברים קל וחומר ומה אם במתנות הבעל לאשתו דליכא למיתלינהו בשום מלתא לומר דאדעתא דהכי יהבינהו לה ואדרבא מוכחא מלתא דאדעתא דלמישקל ולמיפק מניה לא אקני לה אפילו הכי אמרינן דהוו מתנה גמורה ואם מת או גרשה הרי הן שלה ואינן חוזרות לבעל או ליורשיו, במתנות דחתנא דאיכא למיתלינהו משום איקרובי דעתא אי נמי משום מנהגא דאי אפשר בלא מתנות דודאי אי לא יהיב ליה מידי יתבטל חתונם לגמרי ואנן סהדי דמשום חבת חתון גמר והקנה מבעיא”.
בשו”ת תורת אמת סימן נה (למהר”א ששון( מבואר שדינו של הרא”ם הוא לא רק במקום שהגירושין נעשו ברצון שניהם אלא אפילו גירשה בעל כרחה ובלבד שלא מרד זה וזו לשונו: “אפילו גרושי הבעל היו מחמת קטטות ומריבות ושלא ברצון האשה רק על כרחה, אפילו הכי המתנה שנתנה לבעל מתנה כיון שהוא לא מרד”.
הרב אריאל אדרי שליט”א (ביה”ד האזורי ירושלים תיק מס’ 948054/3) הכריע כשיטות הנ”ל וזו לשונו: “לדידי אין כל קושי בדבר שכן הכלל היסודי הוא כללו של בעל העיטור שלעולם אזלינן בתר שעת המתנה בלבד וכל שהייתה סיבה טובה לנתינת המתנה זכה בה המקבל לעולם ומה שכתבו הגאונים שבמורדת מתנותיה חוזרת חידוש הוא ולא אמרינן ליה אלא באופן שעשתה שלא כדין להפקיע עצמה מבעלה וכן בבעל שמרד על אשתו חוזרת המתנה שנתנה לו כמ”ש המהר”א ששון וכל שגרשה כדין הדרינן לכללין דאזלינן בתר שעת המתנה בלבד”.
האם יש חילוק בין מתנות שניתנו לפני הנישואין למתנות שניתנו במהלך הנישואין
הגר”ש ישראלי ביושבו בביה”ד הגדול (פד”ר י עמ’ 332 ואילך) כתב שדברי הרא”ם הנ”ל עוסקים במתנות שניתנו לבעל לפני הנישואין אך מתנות שניתנו במהלך הנישואין חוזרות אפילו לא מרד מטעם שעל דעת שתצא ממנו לא התכוונה לתת לו.
ביה”ד בחיפה (בהרכב הרבנים יצחק שמואל גמזו, אושינסקי ורוזנטל תיק מספר: 989884/1) קבע שמלשון הפוסקים לא משמע כן ולכל הפחות הדבר מוטל בספק ולכן אי אפשר להוציא מידי הבעל גם מתנות שניתנו קודם נישואין.
ניתן לסכם כי בית הדין הרבני בהרכביו השונים ממעט לדון בשאלת החזר מתנות גם במקרים קיצוניים ורואה במתנה שנגמרה ברישום קניין מוחלט ומחייב, ההרגשה הקשה של הצד שהשקיע יותר כי החוטא נשכר אין לה בסיס מנהגי בפסיקת בתי הדין. כדאי כי צדדים הניגשים להליך רגשי עקב השקעתם ישקלו צעדיהם בתבונה ויפנו לקבלת ייעוץ בהתאם לצורך.
לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי. ליעוץ ניתן לפנות – טו”ר צבי גלר, 050-7664874 טו”ר נדב טייכמן 0528371250
