“כבר אין לי כוח אליו”, היא שיתפה אותנו בתסכול, “אני כל הזמן מוצאת את עצמי מוותרת על דברים שאנחנו לא מצליחים לנהל עליהם דיון נורמלי, אני פשוט מוצאת את עצמי פעם אחר פעם מתייאשת ומוותרת שוב ושוב, רק בגלל שכבר אין לי כוחות לזה”
האישה הזו היא דוגמא לסיפור שחוזר על עצמו אצל זוגות לא פעם ולא פעמיים. בכל מערכת יחסים בין אישית, אנשים מייצרים ויתורים זה כלפי זה כדי לייצר אווירה של שלום ואחווה.
אמנם, יכולת הוויתור היא מיומנות חשובה במערכת זוגית כיוון שהיא מאפשרת לראות את השני ולהעניק לו, אלא שצריך לשים לב האם אנחנו מתנהלים מתוך ויתור של בחירה ורצון – שבהם אנו שמחים להעניק מתוכנו משהו ובכך לייצר ויתור, או שמא אנו מוותרים מתוך ייאוש ו”כניעה” כי אין לנו כוחות למצוא פתרון, או כי אנו מרגישים לא בנוח מול השני.
כשוויתורים בזוגיות נעשים מתוך אילוץ וחוסר חשק, נוצרת תחושת ריקנות, תחושה שכל אחד מוריד מה”עצמי” שלו חלקים חשובים רק כדי שנוכל להמשיך לחיות בשלום זה עם זו.
לטווח הארוך, ככל שהוויתורים המאולצים האלה מתרבים, מגיעים למצב של תחושת איבוד העצמי לחלוטין. הרגשה שה”אני” שלי לא משמעותי בזוגיות, שאני מיותר בתוך המערכת וכעס על כך שהצרכים האמתיים שלי לא נראים.
התחושות הקשות האלו ממשיכות להתגלגל כמו כדור שלג, כיוון שבעיה מתלבשת על גבי בעיה ומחמירה את עצמה, ולפעמים כשבני הזוג לא מצליחים למצוא פתרונות טובים יותר – נוצר רגש של זרות ותחושת ריחוק רגשי.
בסופו של דבר במערכת זוגית, מצד אחד אנו רוצים לחיות ביחד מתוך חלום זוגי משותף, אך מצד שני יש לכל אחד מאיתנו את הרצון לתת ביטוי מלא למי שהוא – על כל רצונותיו וצרכיו – בתוך הבית הפרטי שלו, כשזה מתערער, נוצר חוסר איזון.
כדאי לשים לב שגם כשזוגות יודעים לוותר מתוך בחירה ורצון, עדיין אין זה אומר שלעולם לא יהיו מקרים בהם יש גם ויתורים מתוך ייאוש, אך עיקר השאלה היא מה יש יותר – האם בזוגיות שלנו רוב הוויתורים הם מתוך רצון, שמחה ובחירה? או שרובם – או שלפחות המשמעותיים ביותר ביניהם – בעיקר נובעים מרצון להשתיק את הסיטואציה ולברוח ממנה?
הבשורה הטובה היא שניתן לעבור ממצב שבו רוב הוויתורים נובעים מייאוש, לכאלו שנובעים מתוך רצון ובחירה – מתוך שמחה ואהבה.
על מנת שזה יקרה יש ליישם בראש ובראשונה 3 עקרונות חשובים:
- לזכור שאנחנו לא בתחרות הורדת ידיים. בתחרות, החזק יותר מצליח “להכריע” את זולתו, ובן הזוג שנאלץ לוותר מקווה שתגיע ההזדמנות האחרת בה הוא יוכל “לנצח” ולממש את רצונו.
הדרך לפתור את הסיטואציה היא לעבור מהורדת ידיים ללמידה משותפת. ברגע שמפסיקים להתווכח ועוברים לדיון וחשיבה מצליחים למצוא פתרונות יצירתיים שיתנו מענה לשני הצדדים.
- לא לאפשר לנו ליפול למלכודת הוויכוח. פעמים רבות אנו נוטים לפתור את הבעיות שלנו במהלך וויכוח אלא שאז אנו גם מתגוננים ולא באמת פנויים ליצירת פתרון בהסכמה.
לכן חשוב למצוא זמן רגוע ונעים לנהל שיח, כאשר שנינו קשובים ופתוחים ומסוגלים לשתף ולשמוע בכנות את הצרכים והרגשות של כל אחד מאיתנו.
אפשר ורצוי כמובן גם לוודא זה עם זו מתי מתאים לשוחח על כך.
- בררו את ה”למה” – אנחנו בדרך כלל מתווכחים על התוצאה המעשית, אנו מבטאים מה אנחנו רוצים שיקרה, אולם ככל שנדע לזקק עם עצמנו “לָמָּה” אנו רוצים את מה שאנחנו רוצים ולא רק את ה”מה” אנחנו רוצים, כך יהיה לנו הרבה יותר קל לקבל מענה על ה”למה” הזה, גם אם זה ידרוש מאיתנו להיות פתוחים לפתרונות אחרים ויצירתיים שלא חשבנו עליהם.
את הבירור אפשר לבצע בשיח כנה ומבררת ו/או להשתמש בכלים מקצועיים שמיועדים לחיזוק המודעות העצמית, השיח הזוגי ושכלול התקשורת הזוגית.
ברגע שאנחנו מיישמים את העקרונות הללו, נהיה מסוגלים להבין אחד את השני ויהיה הרבה יותר קל למצוא פתרונות טובים יותר שיתנו מענה טוב ל”לָמָּה” שחולל את הקונפליקט.
הרבה פעמים הפתרון המשותף כלל לא ידרוש ויתור, וגם אם יהיה צורך לוותר מ”העצמי” – נעשה זאת מתוך שמחה ורצון להיטיב עם השני ולא מתוך תחושה שאין לנו ברירה אחרת.
בדרך זו כל אחד מאיתנו ירגיש שיש לו מקום למי שהוא בקשר הזוגי, ותהיה תחושה של נתינה זה לזו, שמאליו תגביר את האהבה והחיבור הרגשי.
באור פניך – האישה ומצוותיה” הרב ראובן ששון | ראש ישיבת רמת השרון
“בלי ויתורים כואבים” הרב אוהד תירוש | בניין שלם
“ותרנות או וכחנות? על ויתורים בחיי הנישואין” הרב אייל אונגר | מרכז י.נ.ר
