מעשה בראשית מגלה לנו את עיקר המכוון במהות הקשר הזוגי בשני פסוקים הנראים לכאורה סותרים זה את זה:
“על כן יעזוב איש את אביב ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד” (בראשית ב כ”ד).
המושג “דבק” או “דבקות” מורה על התאחדות – שניים שהם אחד, וכפי שרש”י מפרש זאת במסכת סנהדרין: “דבק של אהבה”.
הפסוק המשלים – “לא טוב היות האדם לבדו, על כן אעשה לו עזר כנגדו” (בראשית ב יח) מראה תמונה מעט אחרת: “כנגדו” – ישות אוטונומית העומדת כנגד ומהווה עזר, וכפי שביטא זאת הרמב”ן: “ראה הקדוש ברוך הוא כי טוב שיהיה העזר עומד ‘לנגדו’, והוא יראנו, וייפרד ממנו ויתחבר אליו כפי רצונו” (רמב”ן).
מתוך כלל דבריו של הרמב”ן עולה כי מצבם הקודם, הלא מושלם, של אדם וחוה היה דבקות גמורה, דבקות בה השניים מרגישים עצמם כאחד. מתוך כך נראה שאינם מבחינים האחד בקיומו של השני. לאחר מכן מתואר המצב השני שבו הם נפרדים. מתוך נפרדותם הם מבחינים אחד בשני ומתחברים לפי רצונם.
התורה הקדושה מכוונת אותנו לקשר זוגי שהינו קשר של דבקות ושל אהבה מתוך הנאה. קשר זה מתאפשר כשבני הזוג יכולים להיפרד ולהתחבר כרצונם, בזכות הווייתם כשתי ישויות עצמאיות המבחינות האחד בקיומו של השני. יסוד זה הוא הבסיס לתאוריית המובחנות והמושג מובחנות בתוך קשר.
מהי מובחנות
מושג המובחנות הוטבע על ידי מורי בואן (1) במסגרת תאוריית המערכת המשפחתית שפיתח. דיוויד שנארש (2) הרחיב את המושג למובחנות בתוך הקשר הזוגי.
מובחנות היא יכולת להיות נוכח באופן מלא בתוך קשר בלי לאבד את העצמיות – שייכות מתוך אוטונומיה מלאה. כל אחד מבני הזוג נמצא חשוף לשני כוחות הפועלים בו במקביל – הראשון הוא הרצון להגדיר את עצמו כישות עצמאית נפרדת. השני הוא הרצון לקשר, שייכות והתאחדות. איזון נכון בין כוחות אלו הוא הבסיס לקשר זוגי יציב שנבנה, מתפתח ומתחזק עם השנים. איזון זה מתאפשר ככל שרמת המובחנות של בני הזוג גדלה. ע”פ בואן, יכולת ההפרדה שיש אצל האדם בין המערכת הרגשית למערכת האינטלקטואלית מקבילה ליכולת שלו לשמור על עצמאותו בתוך קשר.
אדם בעל מובחנות גבוהה מסוגל לומר: אני קרוב אליך אך אינני מאבד את עצמי בתוך הקשר. הוא יביע את דעותיו והרגשתיו, גם במצבים שבהם השתיקה הינה פתרון קל יותר. הוא יהיה בקשב שקט, גם כשהדברים לא יהיו כל כך ערבים לאזניו. הוא יהיה הוא ומתוך כך יוכל לתרום את חלקו המיוחד לקשר.
לעומת זאת, מובחנות נמוכה יכולה להתבטא בתלות באישור של בן/בת הזוג ו/או הסביבה, קושי בויסות רגשי, ריצוי, חרדתיות גבוהה, תגובתיות גבוהה והימנעות מעימותים.
מורי בואן הגדיר רצף של רמות מובחנות שונות המדורגות בערכי 0 – 100
0 – 25 מובחנות נמוכה מאוד – האדם “נבלע” ברגשותיו וברגשות הסובבים אותו, מתקשה לחשוב באופן עצמאי במצבי לחץ רגשי ותלוי מאוד באישור או בדחייה של אחרים.
26 – 50 מובחנות בינונית – האדם מסוגל לחשוב באופן עצמאי בחלק מהמצבים, אך במצבי לחץ רגשי נוטה להגיב באופן אוטומטי, להיסחף רגשית או להתרחק. רוב בני האדם נמצאים ברמה זו.
51 – 75 מובחנות טובה – האדם מסוגל לשמור על עמדותיו וערכיו גם בתוך קשרים קרובים, מבלי להתנתק רגשית מאחרים, ויכול לשאת חילוקי דעות ולווסת את רגשותיו.
76 – 100 מובחנות גבוהה מאוד – רמה נדירה יחסית, שבה האדם שומר על תחושת עצמי יציבה, מסוגל לקרבה עמוקה בלי לאבד את זהותו ואינו מגיב באופן קיצוני ללחצים בין-אישיים.
ע”פ בואן, בני זוג יהיו בדרך כלל ברמת מובחנות דומה שכן אנחנו נוטים להימשך ולהתקרב למה שמוכר לנו.
מובחנות בקשר זוגי
ככל שבני הזוג נמצאים ברמת מובחנות גבוה יותר הם מאפשרים זה לזו עצמאות רגשית. זה מתבטאת בכך שבני הזוג אינם נדרשים להיות מקור בלעדי לרוגע, ערך עצמי וביטחון של בן זוגם. הם אינם קורסים מול ריחוק, דבר המאפשר השארות בקרבה גם בזמן מחלוקת, התמודדות מול קונפליקטים בצורה עניינית וכן התפתחות של יכולת הכלה, קשב עמוק והבעת אמפטיה האחד כלפי השני. מורגשת הפחתת השפעת משפחות המוצא ומתפתחת יכולת לכבד את הורים ולבנות במקביל יחידה זוגית עצמאית.
ההתפתחות של אחד מבני הזוג אינה מאיימת על השני. זאת מכיוון והוא אינו מפרש שונות כמרחק. לכן בני הזוג מאפשרים ומעודדים התפתחות של בן זוגם, שכן ההתפתחות האישית של כל אחד מאפשרת צמיחת הקשר והעמקתו. כל זה מאפשר נוכחות קרובה בן בני הזוג תוך שמירה על העצמיות והעצמאות של כל אחד.
תופעות התנהגותיות אופייניות במערכת זוגית עם מובחנות נמוכה
במערכת זוגית שבה רמת המובחנות נמוכה, בני הזוג מתקשים להבחין בין רגשותיהם, מחשבותיהם וזהותם האישית לאלו של בן הזוג. הקשר נעשה תגובתי מאוד, וההתנהגות מושפעת יותר מרגשות רגעיים ופחות משיקול דעת. להלן מספר דוגמאות של תופעות צפויות במערכת זוגית במובחנות נמוכה:
תלות רגשית גבוהה: מצב הרוח של אחד מבני הזוג תלוי מאוד בהתנהגות השני. יש צורך מתמיד באישור, בחיזוקים ובהבעת רצון לקרבה. יש קושי להיות רגוע כאשר בן הזוג כועס, שותק או עסוק.
רגישות יתר לביקורת: הערה קטנה נתפסת כדחייה אישית. ביקורת על התנהגות נחווית כביקורת על האישיות. התגובות הן הגנתיות, ומאופיינות בהתפרצויות או הסתגרות.
קושי בניהול מחלוקות: כל ויכוח נחווה כאיום על עצם הקשר. יש ניסיון “לנצח” במקום להבין. הימנעות משיחות קשות מחשש לעימות או לחלופין, מריבות חוזרות בעוצמה גבוהה.
ריצוי וביטול עצמי: אחד מבני הזוג מוותר באופן עקבי על רצונותיו, יש קושי לומר “לא”, קיים חשש להביע דעה שונה. יש צבירה של תסכול שעלולה להתפרץ בהמשך.
צורך בשליטה: לעיתים המובחנות הנמוכה אינה מתבטאת בריצוי אלא בשליטה: רצון לדעת כל פרט, קושי לאפשר לבן הזוג עצמאות, קנאה או פיקוח מוגבר וניסיון לעצב את התנהגות בן הזוג.
חשוב להבין שגם שליטה וגם ריצוי יכולים לנבוע מאותו קושי בסיסי – חוסר ביטחון בזהות העצמית.
קושי בוויסות רגשי: תגובות אימפולסיביות, מעבר מהיר מכעס לקרבה או להפך, קושי “להירגע” באופן עצמאי, ציפייה שבן הזוג ירגיע את המצוקה.
טשטוש גבולות: התערבות מוגזמת בהחלטות של השני, קושי לכבד פרטיות, תחושה שאם אנחנו נשואים – אסור שיהיו בינינו הבדלים.
השפעה חזקה של משפחות המוצא: קושי להציב גבולות להורים, יש צורך לקבל את אישורם לכל החלטה, הכנסת בני משפחה למחלוקות זוגיות, נאמנות להורים על חשבון התא המשפחתי החדש.
קושי לקבל שונות: במובחנות נמוכה, שונות נחווית כאיום – “אם אתה חושב אחרת ממני – סימן שאינך אוהב אותי” , קושי לכבד תחומי עניין שונים, ניסיון ליצור אחידות במקום אחדות.
מעגלי התקרבות – התרחקות: לעיתים מתפתח דפוס מחזורי – אחד מבקש קרבה מוגברת, השני מרגיש מוצף ומתרחק. ההתרחקות מגבירה את החרדה שמגבירה את הלחץ וכך נוצר מעגל שמזין את עצמו.
מובחנות בהדרכה לנישואין
הניסיון מורה שחלק לא מבוטל של חתנים/כלות מגיעים לקשר הזוגי עם תפיסה שקשר מחייב איחוד גמור תוך איבוד העצמיות. החל מצורת הלבוש והיחס לחומריות, וכלה בהשקפות ודעות. תפיסה זו גורמת לפערים משמעותיים לאחר הנישואין ומחלוקות. הדרכה נכונה לפני ובראשית הנישואין יכולה לתרום באופן משמעותי.
ע”פ מודל פליסיט שהגדיר ג’ק ס. אנון (3) המתאים רמת התערבות טיפולית לסיטואציה, מדריכי נישואין אמורים לבצע התערבויות עדינות ביותר, מרביתם פסיכו חינוכיות שמטרתן הדרכה ומניעת קשיים. להלן מספר התערבויות אפשריות בהכנה לקשר זוגי במסגרת הדרכה והכנה לחי נישואין :
- נבדוק את הבנתם על מושגים של קשר בהיבט של התמזגות מול עצמאות, תוך הדגשת התרומה הגדולה של נפרדות בתוך קשר קרוב. נעזור להבין שנישואין אינם ויתור על האישיות אלא בניית “אנחנו” שמכיל שני “אני”.
- נבדוק את הרגשת הערך העצמי של החתן / כלה. למשל על ידי העלאת אירוע שגרם להרגיש חוסר ערך מול החברים, הדגשת הערך שלו/ה כבלתי תלוי באחרים, ואם מתאים איתגור בסגנון – “אז בלי החיוך של המגיד שיעור אתה לא שווה ?”
- זיהוי של דפוס התנהגות כאשר קשר קרוב מאיים – האם נמנע ומתנתק, או רודף ומרצה. חיבור ומודעות לדפוס התגובה וההתנהגות שלנו יאפשר בחירה ושינוי.
- שיח על האפשרות להפריד בין הצד האינטלקטואלי לצד הרגשי. למשל כאשר עולה נושא שהמדריך מרגיש שהחתן מוצף רגשית, אפשר לכוונן אותו לנסות לראות את הסיטואציה מרחוק, כמו ממעוף הציפור.
- מתן כלים של ויסות רגשי כגון השהיית תגובה, הגברת המודעות למה שמרגיע.
- לשוחח על האפשרות והצורך להתפתח, להרגיש ולבטא רגשות, לא תמיד לוותר ולהיות נאמנים לדעות והרצונות של עצמנו, גם אם אינם תואמים את של בן/בת הזוג.
סיכום
הקשר הזוגי הוא יסוד הבריאה כולה ומשקף בתוכו את אחד מפלאי הבריאה – נשיאת הפכים. חז”ל הקדושים מראים כי קשר זוגי מיטבי הוא קשר שיש בו שילוב מאוזן בין שני מושגים הנראים סותרים – קירבה ושייכות. מזווג הזיווגים ברוב רחמיו, מחבר בני זוג ברמת מובחנות דומה, מה שמאפשר בעזרת הכוונה נכונה ועבודה משותפת, העלאת רמת המובחנות וממנה צמיחה של הקשר.
למדריכי חתנים וכלות חתנים ניתנת הזכות לסייע בהכוונה נכונה ובכך להיות שותף לרצונו של הקב”ה “לא לתוהו בראה, לשבת יצרה” (ישעיהו מה יח)
מקורות
Bowen, M (1978) Family Evaluation
Bowen, M (1978) Family Therapy in Clinical Practice
Schnarch, D (1997) Passionate Marriage
Annon, J. S. (1976). The PLISSIT Model: A Proposed Conceptual Scheme for the Behavioral Treatment
Murray Bowen (1913–1990)
פסיכיאטר אמריקאי וממייסדי תחום הטיפול המשפחתי המערכתי. פיתח את תאוריית המערכות המשפחתיות ואת מושג המובחנות העצמית (Differentiation of Self), הנחשב לאחד המושגים המרכזיים בהבנת תפקוד המשפחה והזוגיות.
David Schnarch (1946–2020)
פסיכולוג קליני, מטפל ומומחה לזוגיות. הרחיב את רעיון המובחנות בהקשר של קרבה ונישואין והדגיש כי צמיחה אישית וזוגית מתרחשת כאשר בני הזוג שומרים על זהות עצמאית גם בתוך קשר קרוב.
Jack S. Annon
פסיכולוג קליני ומטפל זוגי אמריקאי. בשנת 1976 פיתח את מודל PLISSIT המגדיר ארבע רמות התערבות בטיפול ובייעוץ זוגי ומשמש עד היום אנשי מקצוע בתחומי הרפואה, הטיפול והייעוץ.
