אנחנו חיים על פי הנורמות המקובלות בחברה המערבית, לפיהן עלינו לגלות דאגה ואכפתיות לזולת ולהימנע מגילויי האנוכיות. אף על פי שהמילה “אנוכיות” באה במקור מהמילה “אנוכי”, כלומר, “אני” – המחשבות שלי, הרגשות שלי, הזכויות שלי וכד’. מעניין לדעת – האם קרה לכם אי- פעם שמתוך התחשבות באחר, התעלמתם מרצונותיכם ומצרכיכם האישיים? האם אי-פעם עברה בראשכם המחשבה, שבמידה ויקיריכם אוהבים אתכם אהבת אמת, הם יבינו לליבכם וייתמכו בכם בהתאם למצבכם – מבלי שתאמרו להם דבר בנושא? אם השבתם בחיוב, נאלץ לאכזב אתכם. עם כל הכבוד לכל ההערכה והאהבה שרוחשים אליכם, רוב האנשים נטולים כל יכולת על-טבעית להבין ולקרוא אתכם ללא מילים. לכן, אם אתם חשים בכעס, תסכול, עצב, או נופלים מהרגליים מרוב תשישות, לסובבים אתכם אין שום יכולת לדעת על כך, אלא אם כן תאמרו להם זאת בבירור.
כדי שיקיריכם ידעו על מה אתם חושבים, מה אתם מרגישים, מה מפריע וכואב לכם – עליכם לשתף אותם. אל תהססו לדאוג לעצמכם. הרי אם אתם לא תדאגו לעצמכם, אף אחד לא יעשה זאת במקומכם.
נוכל לראות זאת בדוגמא הבאה:
זוג נשוי מגיע לפגישת ייעוץ. האישה זועמת בשל אדישותו הרועמת מצד בעלה:
“למה כשאני חוזרת הביתה מהעבודה, אני צריכה לבקש ממך שתעזור לילדים בשיעורי הבית? למה אני חוזרת תשושה וישר מנקה את כל הבית, בעוד שאתה משתרע על הספה ועוצם עיניים כי בא לך פתאום לנוח”
“כי אני עובד”, מתרגז הבעל, “מה, אין לי זכות לנוח, אחרי שחזרתי עייף מעבודה”?
“אבל אני לא נחה” – היא עונה בתוכחה.
“מה זאת אומרת לא נחה”? אני שואלת. “את בטח אוכלת, לוקחת לעצמך פסק זמן על מנת להתאושש, לאחר שחזרת מעבודה”?
“לא”, עונה הבעל, “היא לא נחה. ברגע שהיא נכנסת הביתה היא ישר מתיישבת לבדוק שיעורי בית, או שוטפת באובססיביות את הבית”.
“תגידי”, אני פונה לאישה, “איך את מרגישה ישר להתיישב ולהכין שיעורי בית עם ילדיך לאחר שאת חוזרת מעבודתך עייפה ומותשת? מה את מרגישה כלפיהם?”
” אני כועסת עליהם וגם על בעלי על שלא עשו את זה עכשיו. אני רק רוצה לסיים את זה ומוצאת את עצמי מתרגזת על כל דבר”. היא נאנחת ושותקת.
“זאת אומרת שהם משלמים מחיר על כך שאת לא מוכנה להקדיש לעצמך מספר דקות כדי לאכול, לנוח ולהירגע אחרי יום קשה בעבודה?”
היא מהנהנת בראשה בשקט.
הסיטואציה המתוארת אינה זרה להרבה המשפחות. וודאי שאותה אישה מונעת ע”י הכוונות הטובות בעולם – היא מוכנה לעזור לילדיה בהכנת שיעורי הבית וגם רוצה לשמור על הניקיון ועל אווירה טובה בתוך הבית. אך חשוב לא להיסחף בדאגה לאחרים ולהתייחס בכובד ראש לצרכיכם האישיים.
כמו כל אדם, לעיתים גם אתם זקוקים למנוחה קצרה מעת לעת. חשוב להתגבש עם עצמכם בעניין הזה. בדקו כמה זמן דרוש לכם כדי להירגע ולנוח. יכול להיות שאתם זקוקים ל-15 דקות בלבד של מנוחה על מנת להחליף בגדים, להתקלח או לאכול בשקט, או שאולי אתם זקוקים לנמנום קל של חצי שעה או יותר. דברו על הנושא עם האישה/הבעל שלכם ושתפו את ילדיכם. הסבירו להם שאתם מתעייפים מאוד במהלך יום העבודה ועל מנת להתאוורר ולהיות נינוחים כלפיהם אתם זקוקים לזמן שלכם. לאחר השיחה הזו, הקפידו לפנות את הזמן שהקצבתם לעצמכם מכל המטלות והעיסוקים ולהקדישו רק לעצמכם.
ככל שתצליחו לנוח ולהירגע לאחר ה”משמרת הראשונה” שלכם (העבודה), תהיו בעלי מספיק כוחות ורצון למלא את תפקידכם הנאמן ב”משמרת השנייה” (הטיפול בבית ובילדים), ולאחר מכן להמשיך אל “המשמרת השלישית” – ולהקדיש את תשומת הלב הראויה לבעל/אישה.
מתוך הספר של י.גלוזמן “משפחה אוהבת המדריך ליצירת קרבה רגשית”
מודל הקרבה הרגשית – Emotional Education – EED
מהו ומה מייחד אותו?
מודלEED נולד מתוך למעלה משני עשורים של עבודה קלינית עם זוגות ומשפחות ומתוך ניסיון להבין שאלה שחזרה שוב ושוב בקליניקה: מדוע זוגות שאוהבים זה את זו, מחויבים לקשר ומשקיעים בו לאורך שנים, עדיין חווים ריחוק רגשי, בדידות ותסכול?
במשך שנים רבות התמקדו גישות זוגיות שונות בדפוסי התקשורת, בקונפליקטים ובהתקשרות שבין בני הזוג. מודל EED מציע נקודת מבט נוספת. הוא מניח כי הקושי הזוגי אינו מתחיל רק במה שמתרחש בין בני הזוג, אלא גם במה שמתרחש בתוך כל אחד מהם.
הנחת היסוד של המודל היא שהיכולת ליצור קרבה רגשית עם האחר מתחילה ביכולת להיות בקרבה רגשית עם עצמנו.
כאשר אדם אינו מודע לרגשותיו, לצרכיו, לפצעי העבר שלו ולאמונות המנהלות אותו, הוא מתקשה ליצור קרבה רגשית עמוקה ויציבה גם עם האדם הקרוב לו ביותר.
מערכת היחסים הזוגית אינה יוצרת את פצעי העבר – היא חושפת אותם. דווקא הקרבה לבן או לבת הזוג מפעילה טראומות, אמונות מגבילות ודפוסי התמודדות שנוצרו שנים רבות קודם לכן. משום כך, מודל EED אינו מתחיל בשאלה “מה קורה בין בני הזוג?“, אלא בשאלה “מה קורה בתוך כל אחד מהם כאשר הם נמצאים בתוך מערכת היחסים?”
בשונה מגישות המתמקדות בעיקר בדפוסי האינטראקציה שבין בני הזוג, מודל EED רואה בזוגיות מרחב להתפתחות אישית. השינוי אינו מתחיל בקשר עצמו; הקשר הוא המקום שבו השינוי האישי מתגלה. לכן, העבודה הזוגית משולבת בעבודה אישית, שמטרתה לסייע לכל אחד מבני הזוג להבין את עצמו, לעבד חוויות עבר, לזהות את הדפוסים המפעילים אותו ולפתח קרבה רגשית עם עצמו. רק מתוך תהליך זה מתאפשרת קרבה רגשית עמוקה, יציבה ומתמשכת עם האחר.
מתוך תפיסה זו נגזרים חמשת עקרונות המודל:
- השפעה הדדית במשפחה – דפוסי החשיבה, הרגש וההתנהגות שלו מעוצבים בתוך משפחת המוצא, ובהמשך הוא מביא אותם אל הזוגיות והמשפחה שהוא בונה.
- פיתוח קרבה רגשית עם העצמי מדובר ביכולת לזהות, להבין, לקבל ולבטא את העולם הרגשי הפנימי. כאשר האדם לומד להיות בקשר עם רגשותיו, להבין את מניעיו ולקבל את עצמו, הוא מסוגל לראשונה להיות בקשר רגשי עמוק גם עם האחר.
- פתיחות וכנות – קרבה רגשית אינה יכולה להתפתח כאשר בני הזוג מסתירים רגשות, צרכים, פחדים או אכזבות מתוך חשש מתגובת האחר.
- סבלנות והבנת האחר – מודל EED מדגיש שהבנת הרקע האישי, ההבדלים בין המינים, והגורמים הפסיכולוגיים המשפיעים על ההתנהגות מאפשרת לפתח סבלנות, להפחית שיפוטיות ולהגיב באופן מותאם יותר.
- תקשורת בריאה – לאחר שהאדם לומד להבין את עצמו ואת רגשותיו, הוא רוכש כלים לבטא את צרכיו באופן ברור, לנהל קונפליקטים בצורה מכבדת ולהיות קשוב גם למסרים הלא־מילוליים.
מודל EED הוא מודל אינטגרטיבי להתפתחות רגשית במערכות יחסים. המודל מבוסס על ההנחה כי קשיים זוגיים אינם נובעים בראש ובראשונה מדפוסי תקשורת או מקונפליקטים, אלא מהיעדר קרבה רגשית של האדם עם עצמו. לכן, התהליך הטיפולי מתמקד תחילה בפיתוח קרבה רגשית עם העצמי, ומתוך כך בפיתוח קרבה רגשית, אינטימיות ותקשורת בריאה בין בני הזוג.
