על בושה ואשמה ומה שביניהם

שני סוגי הרגשות הנחשבים הקשים ביותר לטיפול הינם בושה ואשמה. כדי להבין מדוע, נתחיל מהגדרות. לבושה ולאשמה ניתנו הגדרות שונות.

פרופ’ ברנה בראון (Brene Brown) שכתבה את עבודת הדוקטורט שלה על בושה, מגדירה את ההבדל בין שני הרגשות הללו כך:

בושה זו חוויה של “אני רע”, ואילו אשמה מוגדרת כ”עשיתי משהו רע”.

באופן יותר ספציפי, היא מגדירה בושה באופן הבא:

” בושה היא התחושה או החוויה המכאיבה בעוצמה של האמונה כי אנחנו פגומים, ולפיכך איננו ראויים לאהבה, שייכות וקשר.”

למעשה, בושה ואשמה הן מנגנוני הגנה שנועדו לשמור עלינו – אשמה גורמת לנו לשים לב שעשינו משהו רע שנוגד את הערכים שלנו, ואת איך שאנו תופסים את עצמנו. התחושה השלילית שאשמה מייצרת אמורה להניע אותנו לקחת אחריות ולתקן.

בושה קשורה במהותה יותר ל”איך אחרים תופסים אותי”/”איך אחרים יסתכלו עליי אם היו יודעים ש..”

בקליניקה נשמע זאת במגוון צורות: “אני בנאדם רע /מוזר/ חסר ערך / חלש / שקרן” וכו’.

הרגש של הבושה נועד בבסיסו להניע אותנו לתקן את המעשים שלנו כדי שנרגיש שייכים, אהובים וראויים. שני הרגשות הללו הם עוצמתיים במיוחד, ולעתים רבות נלמדים כבר בילדות, בפרט כאשר יש הורים ביקורתיים במיוחד. כאשר רגשות אלו הופכים לכבדים מנשוא, במקום להניע אותנו לתקן ולשנות, הם נהפכים למשא כבד על הנפש.

בושה ואשמה בחינוך ילדים:

משפטים כמו “לא יצא ממך שום דבר”, “למה את לא יכולה לעשות X כמו אחיך?” (ללמוד ברצינות, לעשות ש.ב, לקבל ציונים וכו’) הם משפטים שלמרות כוונתם הטובה לעודד השקעה והתמדה – עלולים לעורר בושה ותחושת חוסר מסוגלות.

מסיבות אלו בדיוק, מומלץ לשים לב שכאשר מעירים לילד – מעירים על ההתנהגות, ולא עליו באופן ספציפי. לכן נעדיף לומר “כשאתה מתנהג ככה זה מציק לאחותך” במקום לומר “אתה ילד מעצבן”.

חשוב גם להדגיש לילדים את הכוונה החיובית גם אם עשו משהו רע, כדי למנוע מהם תחושה של כישלון, שהם לא טובים מספיק או רעים.

לדוגמה, ייתכן שילד הרס חפץ יקר ערך כששיחק עם הכדור בבית למרות שהוזהר על כך פעמים רבות. גם כשכועסים על מה שקרה, נוכל להוסיף:

“אני יודע שרק התכוונת לשחק, וזה קרה בלי כוונה..אני בטוח שפעם הבאה תלמד לשמור על דברים”

חשוב לעזור לילדים לזהות רגשות אלו באופן ישיר ולהרגיש שהם עדיין ראויים ואהובים גם אם עשו משהו רע מאד- “אני מבינה שאתה מתבייש במה שעשית ואתה מרגיש לא נעים…זה באמת רגש לא נעים…תדע לך שגם אם אני כועסת עליך בתוך תוכי אני עדיין אוהבת אותך”.

בושה ואשמה: למה הם כל כך עוצמתיים?

לאור האמור, מובן כעת למה בושה ואשמה הם רגשות שלא פשוט להתמודד איתם בטיפול. בניגוד לאירועים חיצוניים שקרו לנו שהיה בהם טראומה – חוסר אונים, פחד וכדו’, אלו עדיין אירועים חיצוניים שקרו לנו.

בניגוד לכך, אשמה ובושה משפיעים על איך אנו תופסים את עצמנו. התחושה שעשינו משהו רע שנוגד את הערכים בהם אנו מאמינים, או שאחרים לעד יתפסו אותנו כחלשים, לא מוסריים או פוגעניים – משפיעה על תפיסת הזהות שלנו.

בושה ואשמה במוח:

המוח שלנו מגיב לרגשות כמו בושה באותו אופן שהוא מגיב לפחד מפני סכנה מוחשית[1].המוח מעורר תגובות הגנה הישרדותיות: לחימה, בריחה או קיפאון (Fight, Flight or Freeze).

מחקרים שבדקו את ההשפעה של בושה ואשמה על המוח גילו שהם מפעילים אזורים מעט שונים במוח.

בושה (“אני רע”) : מפעילה בעיקר את האונה המצחית  (Frontal lobe), האחראית על שיפוט עצמי מול נורמות חברתיות, ואת מערכות הזיכרון, לצורך שחזור ויזואלי של האירוע המביך. היא מאופיינת בפעילות מוגברת בהמיספרה הימנית.

אשמה (“עשיתי משהו רע”): מתמקדת בהשלכות המעשה ופחד מעונש. היא מפעילה את האמיגדלה (מרכז הפחד והתגובה הרגשית), שאינה פעילה בזמן בושה, ואת האינסולה -החלק במוח המעורב בוויסות/חוסר וויסות לרגשות שליליים.

בושה ואשמה בהקשר הדתי:

מטופלים רבים חווים אשמה ובושה מוגברת סביב הקשרים דתיים. מטופלים הסובלים מ OCD ידווחו פעמים רבות על תחושת אשמה אם לא חזרו מספר פעמים על הברכה, לא נטלו ידיים מספיק וכדו’. ישנם מטופלים שידווחו על רגשות אשמה מוגברים סביב נושאים כמו צניעות, שקרים ועוד.

בושה ואשמה בטיפול רגשי:

במחקר מעניין שבוצע בשנות ה80, פרופ’ הלן לואיס (Helen Lewis ) עברה על כ180 תמלילים של טיפולים רגשיים בהקשר של בושה. היא שמה לב שבטיפולים שזיהו בושה ועבדו עליה – מצבו של המטופל הוקל. לעומת זאת, במצבים בהם המטפל/ת לא זיהו בושה ולא עבדו עליה, המצב של המטופל החמיר.

לכן חשוב כמטפלים לעזור למטופלים לזהות בושה (שאותה בדרך כלל פחות קל לזהות מאשר אשמה), ולהסביר על שני הרגשות שאלו מנגנוני הגנה שנועדו לשמור עלינו, כפי שהוסבר לעיל.

כיון שאלו רגשות שמפעילים את ההמיספרה הימנית במיוחד – הסברים לוגיים בלבד לא יספיקו בדרך כלל.

איך נכון להתמודד עם בושה ואשמה?

כדי להתמודד בצורה יעילה עם בושה ואשמה צריך לעבוד עם מגוון רחב של כלים בהתאמה למטופל.

בבושה ואשמה יש לעתים רבות אירוע טראומטי שחשוב לעבד, המכיל בתוכו פחד או חוסר אונים.

חשוב ללמד טכניקות שונות איך לא להישאב למחשבות המאשימות או המחלישות ולזכור שזו רק מחשבה ולא עובדה.

מומלץ ורצוי גם לתרגל חמלה.  בחמלה אנו לא אומרים שהאדם בסדר במידה והוא ביצע משהו רע, אך אנו מביאים היבטים נוספים שיכולים לראות את הדברים בצורה פחות חמורה. לשם כך נוכל להשתמש במשפטים כמו:

“אם חבר קרוב שאתה מאוד אוהב ומעריך היה יושב מולך ומספר לך שהוא עשה בדיוק את אותה הטעות, האם היית מדבר אליו במילים שאתה מדבר אל עצמך? מה היית אומר לו מתוך הלב?”

“מה החלק הזה שמאשים אותך שוב ושוב מנסה להשיג “? “ממה החלק הזה חושש שיקרה?”

ניתן ורצוי לעשות זאת בצורה פחות שכלית ויותר חוויתית כמו בשימוש בעבודת כיסאות פסיכודרמטית בה המטופל מתבקש לשבת על הכיסא של ה’אני החומל’/דמות חומלת ולדבר מתוך דמות זו, לכתוב מכתב לעצמו בתור האני החומל, ולשלב עבודת חלקים פנימיים (Parts Work).

בכך נוכל לעזור לחלק המבייש או המאשים שבנו להרגיש שאין צורך להלקות אותנו שוב ושוב רק כדי שנתקן את מה שעשינו. טכניקות נוספות מעולם ה NLP אף מציעות שימוש בעריכת הסיטואציה השלילית מחדש בדמיון לאיך שהמטופל היה באמת רוצה באמת להגיב, ואיך יגיב אחרת בסיטואציה עתידית כדי לעזור למוח לקודד מחדש את החוויה השלילית.

סיכום:

רגשות כמו בושה ואשמה יכולים להיות עוצמתיים מאד ולהשפיע על איך שאנו תופסים את עצמנו. כדי לעבד אותם כמו שצריך, רצוי לעבד את האירועים הטראומטיים שלעתים קשורים אליהם, ולשלב טכניקות שונות במטרה לעזור לאדם להסתכל על עצמו ממבט פחות נוקשה, ויותר מכיל וחומל.

באופן זה האדם יכול להסתכל על הסיטואציה בצורה יותר ריאלית; לקחת אחריות על מה שעשה במקום לשקוע באשמה או בושה. לחדד לעצמו מהם הערכים שלו, כיצד יגיב אחרת בסיטואציה עתידית, ולזכור שגם מטעויות גדולות ניתן ללמוד, להתקדם ואף לצמוח מהם.

מקורות:

How to Overcome Shame (NICABM)

• מאמר של פרופ’ ברנה בראון על בושה ודרכי התמודדות (אתר (Positive Psychology :

(a pilot fMRI study) Neurobiological underpinnings of shame and guilt:

כלים טיפוליים

נלפ