מהי טראומה נפשית?
טראומה היא -תגובה רגשית נפשית ופיזיולוגית עמוקה, לאירוע קשה, מאיים, או מסכן חיים כגון: מלחמה, פיגוע, תאונת דרכים, תקיפה, אבדן פתאומי, פגיעה מינית, חשיפה לאלימות פיזית, התעללות רגשית, מחלה או פציעה מסכנות חיים, גירושין, פיטורין וכדו’..
האירוע מנפץ את תחושת הביטחון הבסיסית של האדם, ומותירה אותו עם חוויות קשות של חוסר אונים, איימה ופחד קיצוני.
חשוב להדגיש שלא ניתן להגדיר טראומה רק דרך מאפייני האירוע שהתרחש בפועל, אלא ישנה חשיבות מרכזית לאופן בו הוא נתפס ע”י האדם.
השפעותיה של הטראומה הנפשית, עלולות להישאר זמן רב, לאחר שהאירוע בעצמו הסתיים.
טראומה יכולה להיווצר כתוצאה מ: אירוע חד פעמי, או כתוצאה מאירוע מתמשך, או בעקבות סדרה של אירועים.
חד פעמי – חייל נקלע לעימות מול מחבל, מדובר באירוע חד פעמי שעלול להוביל להתפתחות פוסט טראומה PTSD
אירוע מתמשך– ילד שגדל בבית בו היה חשוף לאלימות מילולית, האירוע המתמשך (השנים בהם גדל בבית) שלא בהכרח הייתה שם סכנה ישירה לחייו, גם אירוע כזה עלול לפתח תגובה טראומתית , המכונה בשפה המקצועית, פוסט טראומה מורכבת COMPLEX PTSD
סידרה של אירועים-פגיעות מיניות מס פעמים/ או שנים
מעבר לכך אנשים שחשופים לטראומה באופן תדיר בעבודתם כמו רופאים, פסיכולוגים וכדו’.. עלולים לחוות טראומה משנית – שמקורה בחשיפה לטראומה של אדם אחר.
ישנם סוגי טראומות נוספות:
טראומה גופנית – פציעה, חבלה, ניתוח, תאונה, דקירה – פגיעה בשלמות רקמות הגוף שתוצאה מפגיעה ממקור חיצוני.
טראומה נפשית – נזק שנגרם לנפש בעקבות חוויה/ות קשות במיוחד.
טראומה בין דורית / רב דורית – השפעות פסיכולוגיות שיש לטראומה נפשית שחוותה קבוצת אנשים על הדורות הבאים (לדוגמא: דור המשך ליוצאי שואה)
מזמן האירוע מחלקים את האבחנה על התגובות לפי המרחק מזמן האירוע.
הפרעת דחק אקוטית ASD -תגובה חריפה שנמשכת בין 3 ימים לחודש מזמן האירוע.
הפרעת דחק פוסט טראומתית PTSD -מצב שבו המצוקה, הזיכרונות החודרניים, וההימנעות מטריגרים נמשכים מעל חודש ימים ומשבשים את התפקוד
דרכי טיפול בפוסט טראומה PTSD (פרופסור לאונגרינהאוס)
מהימנעות ועד חזרה לשגרה
הפרעת דחק פוסט טראומטית, אינה מסתכמת בתגובה רגעית לאירוע מחריד אלא מהווה מצב רפואי ונפשי כרוני שבו מערכות ההגנה של הגוף נותרות דרוכות זמן רק לאחר שהאיום הממשי הוסר. האירוע מותיר את מערכת העצבים במצב של דריכות מתמדת כאילו הסכנה טרם חלפה. במצב זה, המח מפרש איומים ניטרליים כמאיימים, מה שמוביל להתפתחות מנגנון הגנה של הימנעות
במישור הפיזיולוגי והפסיכולוגי, פוסט טראומה משבשת את יכולתו של הפרט להבחין בין זיכרון העבר למציאות ההווה, ובכך יוצרת תחושת “תקיעות” מתמשכת. במקום שהאירוע יהפוך לזיכרון נרטיבי רחוק הוא ממשיך לנהל את שגרת היום יום דרך מנגנוני הישרדות שהופכים, עם הזמן, מעמסה כבדה, השלכות אלו באות לידי ביטוי בצמצום הדרגתי של מרחב המחיה והחופש האישי. מה שנראה בתחילה כסבל נפשי מידי גירויים מכאיבים, הופך לעיתים קרובות למעגל סגור של הימנעות וחרדה. הבנת המנגנונים העומדים בבסיס התופעה היא הצעד הראשון בתהליך המורכב של השבת השליטה לידי הפרט. ככל שההבנה המקצועית של ההפרעה מעמיקה, כך מתברר כי המאבק אינו רק בזיכרון עצמו, אלא בדרך שבה המח והגוף ממשיכים להגיב לסביבה בעידן שאחרי הטראומה. אחת התופעות המרכזיות המגבילות ביותר המאפיינות את הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית היא התפתחותה של אסטרטגיית הימנעות נרחבת. עבור אדם המתמודד עם השלכות הטראומה, המרחב הציבורי מפסיק להיתפס כזירה ניטרלית והופך למכלול של גירויים פוטנציאלים העלולים לעורר זיכרונות חודרניים (FLASHBACKS) או תגובות גופניות קשות.
במצב זה, הפחד לצאת מהבית אינו רק חשש רציונאלי, אלא ביטוי של מערכת עצבית הנמצאת במצב של דריכות מתמדת (HYPERAROUSAL). המח, בניסיון הנואש למנוע פגיעה מפרש כל גיורי ניטרלי כאיום קיומי מידי, למשל:
* רעשים פתאומיים (כמו טריקת דלת או אזעקה).
* התקהלויות של אנשים במרחב הציבורי.
* ריחות או מראות המעלים זיכרונות מהאירוע.
כתוצאה מכך, הבית הופך למבצר היחיד שבו ניתן לשלוט על המשתנים הסביבתיים. אם זאת, המחיר של ביטחון יחסי זה הוא צמצום דרסטי של עולם החוויה. ההימנעות, שהחלה כמנגנון הגנה הישרדותי, הופכת למלכודת המזינה את עצמה, ככל שהפרט נמנע יותר מאינטראקציה עם העולם החיצון, כך תחושת המסוגלות שלו פוחתת ועוצמת החרדה המקושרת ליציאה מהבית גוברת.
ניתוח קליני של התופעה מלמד כי ללא התערבות מקצועית, מעגל ההימנעות עלול להוביל לבידוד חברתי עמוק ולפגיעה אנושה בכושר התפקוד, שכן המרחב המוגן הופך בהדרגה לבית כלה רגשי המונע כל אפשרות לשיקום וחזרה לשגרה.
תהליך הריפוי:
שלבים מרכזיים בטיפול בפוסט טראומה
תהליך ההחלמה אינו מסלול ליניארי, אלא פרוטוקול מובנה ומדורג הדורש התאמה לצרכיו הייחודים של המטופל. הטיפול בפוסט טראומה מתבסס על ההבנה כי הנפש זקוקה לתנאים של ביטחון ויציבות לפני שניתן יהיה לגשת לעיבוד התכנים הקשים ביותר.
* וויסות והרגעה בשלב הראשוני – טכניקות להרפיה, נשימה מבוקרת וקרקוע.
* עיבוד החוויה הטראומטית: לאחר שהושגה רמה מסוימת של וויסות עובר הטיפול לשלב העיבוד הקוגנטיבי והריגשי. בשלב זה המטרה היא להפוך את הזיכרון הטראומתי, שנתפס כאירוע חי ו”תוקפני” המתרחש בהווה, לסיפור נרטיבי השייך לעבר. תהליך זה מאפשר למח לקטלג את האירוע כחלק מההיסטוריה האישית מבלי שיעורר תגובות חרדה משתקות.
* חזרה הדרגתית לתפקוד: השלב הסופי והחיוני ביותר הוא שבירת מעגל ההימנעות. ע”י חשיפות הדרגתיות ומבוקרות לגירויים שמהם נבנה המטופל בעבר בכך מצליחים להרחיב את עולמו המצומצם. חזרה זו לשגרה כולל את שיקום מיומנויות חברתיות, חזרה למעגלי תעסוקה ושיפור היכולת לשהות במרחבים ציבוריים ללא פחד משתק
*השלב הבא בריפוי-צמיחה פוסט טראומטית
צמיחה פוסט טראומטית-
צמיחה פוסט טראומטית (PTG) היא תופעה פסיכולוגית , לפיה המתמודדים עם מצוקה פסיכולוגית בעקבות טראומה יכולים לצפות לעיתים דווקא לצמיחה חיובית בעקבותיה.(מכון טמיר) זהו מושג המתאר שינוי פסיכולוגי חיובי המתרחש כתוצאה ממאבק עם משברי חיים מאתגרים וטראומטיים.
התאוריה פותחה על ידי הפסיכולוגים :ריצ’רד טדסקי ולורנס קלהון במהלך שנות ה-90 , והיא גורסת-שלאחר שחוו אירוע טראומטי, אנשים מדווחים על שלוש דרכים עיקריות בהן השתפר התפקוד הפסיכולוגי שלהם:
1.מערכות יחסים משופרות
2.אנשים משנים את השקפותיהם על עצמם
3.אנשים מתארים שינויים בפילוסופית החיים שלהם.
ישנה הבחנה מרכזית : בין חוסן לבין צמיחה.
חוסן נפשי- היכולת של האדם לחזור לרמת התפקוד הקודמת שלו לאחר אירוע קשה (להתאושש)
צמיחה פוסט טראומטית– PTG זהו תהליך , שבו ההתמודדות עם הטראומה מובילה את האדם לרמת תפקוד, תפיסה והבנה גבוה יותר מאלו שהיו לו לפני האירוע. הטראומה נתפסת כ”רעידת אדמה” פסיכולוגית שמפרקת תפיסות עולם ישנות ומחייבת בניה מחדש.
מחקרים שפורסמו מאז המשגת המונח אוששו זה אחר זה קיומה של צמיחה פוסט טראומטית בקרב שורדי משברים טראומטיים מגוונים.
למשל:PTG (צמיחה פוסט טראומטית) בעקבות גירושים, שכול אובדן, התמודדות עם סרטן, התעללות מינית והגירה בזמן מלחמה. הערכות מצביעות על כך ש 30-70% מכלל השורדים של אירועים טראומטיים ידווחו על שינוים חיוביים כאלה בחייהם (Linley and Joseph’ 2004)
מחקרים מלמדים כי הבדלים בין תרבויות מובילים לשינוי בתחומי החיים בהם הצמיחה באה לידי ביטוי טדסקי וקלהון מיחסים את השונות לתגובות לאירועים אשר משתנות בין תרבויות שונות, לפרשנויות השונות הניתנות למושג טראומה, להמשגות המגוונות מה נחשב כחיים טובים, וכן לשונות התחומי החיים בהם משתקפת צמיחה אצל כל אדם ואדם.
חרף ההבדלים, ישנם 5 תחומם עיקריים בהם משתקפת צמיחה פוסט טראומטית:
*ביחסים בין אישיים- יחסים עמוקים יותר, תחושת קרבה מוגברת לאנשים אחרים, מפתיחות ריגשית רבה יותר, אמפטיה מוגברת לסבלם של אחרים ויכולת טובה לבקש ולקבל עזרה.
*שינוי חיובי בתפיסת העצמי, וחיזוק הערך העצמי– תפיסה עצמית של ” אם שרדתי/ עברתי את זה , אני יכול להתמודד עם כל דבר” ההבנה של האדם לגבי כוחות הנפש שלא ידע שקיימים בו
*הערכה והתייחסות מחודשת לחיים– שינוי בסדרי עדיפויות, הערכה של הדברים הקטנים היום יום, והבנה של ” מה באמת חשוב”
*הזכות שניתנה, לחיים חדשים-אנשים אלו יגלו דרכים נוספות לחיות, יגלו תחומי התעניינות חדשים, תחביבים, ואולי אפילו ישנו קרירה
*הכרה קיומית ורוחנית-החשיפה לטראומה מפגישה אותם עם האבל/ המוות ובכלל העיסוק בשאלת הקיום, ומשמעות החיים, וניכרת נטייה להגדיר מחדש מערכת אמונות דתיות ורוחניות.
PTG אינה שוללת מצוקה, הצמיחה הפוסט טראומטית מתקיימת לצד תסמינים פוסט טראומטיים. (כמו חרדה, זיכרונות חודרניים או עצב) ולא במקומם. היא אינה אומרת שהאירוע היה “טוב” או שהמצוקה נעלמה.
המושג צמיחה פוסט טראומטית שנטבע ע”י טדסקי וקלהון , השורשים העמוקים שלו נטועים כבר במחצית המאה ה-20, בכתביו ובמשנתו של הנוירולוג והפסיכיאטר היהודי וינאי ויקטור פרנקל
צמיחה על פי דרכו של ויקטור פרנקל
הצמיחה על פי דרכו של פרנקל , מתרחשת באמצעות 3 מעברים מרכזיים:
1.הפיכת הסבל להישג וצמיחה: האדם אינו בוחר בטראומה, אך הוא בוחר כיצד להגיב עליה
2.הפקת הזדמנויות לשינוי עצמי מתוך האשם: היכולת להשתנות לטובה בעקבות טעויות או אירועים קשים.
3.הבנת ארעיות החיים (והמוות) כתמריץ לפעולה :ההכרה במוות מדגישה את חשיבות מימוש ההווה.
אחד הציטוטים המפורסמים והמשפיעים של ויקטור פרנקל (1946):”ניתן ליטול מהאדם את הכל, חוץ מדבר אחד: את חירותו האחרונה של האדם – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונה, לבחור את דרכו”
במובן זה, הטראומה והמשבר יכולים להרוס את השיגרה החיצונית, אך אינם יכולים להכריע את עמדתו הפנימית של האדם.
הצמיחה מתחילה ברגע שבו האדם מסרב להישאר קורבן פסיבי של נסיבותיו, ובוחר לקחת אחריות על האופן שבו הוא מעניק משמעות לכאבו.
מציאת משמעות בסבל (Logotherapy)
על פי הלוגותרפיה, מציאת משמעות אינה הבנה אינטלקטואלית מופשטת “למה קרה האסון”
אלא גילוי של ” לשם מה אני חי כעת” פרנקל נהג לצטט את פרידריך ניטשה: “אדם שיש לו “למה” למענו יחיה- יוכל לשאת כמעט כל “איך”
על פי הגישה אנו מוצאים משמעות ב 3 דרכים עיקריות:
*דרך עשיה ויצירה: עבודה, פרויקטים או עזרה לאחרים שעברו משבר דומה.
*דרך חוויה ומפגש: חווית הטבע, האומנות, או האהבה וקשר אנושי עמוק.
*דרך העמדה שאנו נוקטים כלפי סבל בלתי נמנע: היכולת להפגין אומץ לב, אצילות ויושרה נוכח גורל מר.
לסיכום:
ויקטור פרנקל הראה לעולם שהסבל והכאב אינם סוף הפסוק של הסיפור האנושי.
צמיחה מטראומה, על פי משנתו, אינה אומרת שהטראומה הייתה דבר חיובי, אלא שהרוח האנושית חזקה מספיק כדי לבנות מתוך ההריסות קומה חדשה, בעלת משמעות ועומק שלא היו קיימים שם קודם לכן.
מקורות ביבליוגרפיים:
*פרנקל.י 1970 האדם מחפש משמעות: מבוא ללוגותרפיה (הוצאה מקורית גרמנית 1946)
*לוי- בלז, י. ושובל- צוקרמן (2021) אחרי כל המדבר הזה*Tedeschi,R,G,and Calhoun,L,G (2004)
*כהן, מ. (2010)DUNN EC , SOLOVIEFF.LOWE SR
*סדן ע. (2012)
