שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶ֔ךָ… וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן….
וְכִי תֹאמְר֔וּ מַה־נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת… וְצִוִּיתִי אֶת־בִּרְכָתִי לָכֶם……
עוררו בעלי המוסר, שאין הברכה אלא למי שבוטח בה׳, ולפי מדת ההתקרבות אל ה׳ כך תחול עליו השגחת ה׳ וטובו. וכדברי המדרש על הפסוק ״ה׳ צלך״ – מה הצל הזה כשאתה מראה לו אצבע אף הוא מראה לך אצבע, וכשאתה מראה לו יד אף הוא מראה לך יד.
כתב בעל חובות הלבבות (שער הבטחון) שאם איננו בוטח באלקים, בוטח בזולתו, ומי שבוטח בזולת ה׳, מסיר האלקים השגחתו מעליו, ומניח אותו ביד מי שבטח עליו.
וכבר אמר שלמה המלך (משלי ג, ה) ״בֵּטַח אֶל ה’ בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן״, וביאר הגר״א שיהא לבך שלם במדת הבטחון ולא במקצת הלב, שלא תאמר אבטח בה׳ אך אני מחויב לעשות ולהישען גם על שכלי, ולכן אמר שאל תשען, שאפילו בתורת משענת לא יהיה לך שכלך אלא בטח בה׳ בכל לבך. הוסיף רבינו יונה עוד שגם כאשר יראה לך בשכלך ותבונתך, כי המעשה אשר תעשה יצליח על דרך עצת לבך ותחבולות אשר תחשוב, אל תבטח על זה, כי הכל תלוי בידי שמים שנאמר: “משיב חכמים אחור ודעתם יסכל” (ישעיה מד, כה); “רבות מחשבות בלב איש ועצת ה’ היא תקום” (משלי יט, כא)
מסופר שפעם הקשיב טייח אחד לדרשותיו של ר’ ישראל מסאלנט מייסד תנועות המוסר. שבה דיבר הרב בענייני בטחון ואמונה, ומי שבוטח בשלמות בה’ חסד יסובבנו ופרנסתו תהיה לו ברווח. לאחר הדרשה ניגש אליו הטייח ושאל אותו אם נכונים הדברים.
ר׳ ישראל אישר לו את הדבר ואמר שהוא מקבל עליו אחריות שאם יבטח בה׳ שימציא לו עשרת אלפים רובל בודאי שישיג אותם. הטייח הלך לביתו, עזב את עבודתו, ישב כל היום וקרא תהילים וציפה תוך בטחונו בה׳ שיבואו אליו עשרת אלפים רובל. עברו שבועות והפרוטה כלתה מן הכיס ולא היה לחם בבית והוא עודנו עומד בביטחונו שהכסף יגיע אליו.
וכשהרעב התחיל להציק לו ולבני ביתו האיצה בו אשתו ללכת לר׳ ישראל ולשאול את פיו למה לא התקיימה הבטחתו. ר׳ ישראל הקשיב במנוחה לדבריו ואמר לו שהוא עדיין מאמין באמונה שלמה ואינו חוזר מאחריותו. אולם אם קצרה סבלנותו לחכות מוכן הוא לקנות ממנו את הסכום הנ״ל, ובמקרה יש כעת ברשותו חמשת אלפים רובל והוא מסכים לתתם לו תמורת עשרת אלפים רובל המובטחים לו.
הטייח שמח מאוד על העסק הזה ומיד נאות לו. אז פנה ר׳ ישראל ואמר לו לך לך לטייחותך! אם מוכן אתה להחליף את העשרת אלפים רובל בחמשת אלפים רובל, הרי הוכחת שביטחונך איננו מלא בה’ יתברך וממילא לעולם לא תשיג אותם.
