וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי……
בדעת זקנים מבעלי התוספות מסבירים שלפי שראה פרעה את יעקב זקן מאד ושערות ראשו וזקנו לבנות מרוב הזקנה, שאל כן, והוא ענהו ימי מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים, כלומר מעטים הם שנותי אלא שמתוך רעות שהיה לי, קפצה עלי זקנה.
מובא במדרש בשעה שאמר יעקב מעט ורעים היו, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני מלטתיך מעשו, ומלבן, והחזרתי לך דינה, גם יוסף, ואתה מתרעם על חייך שהם מעט ורעים, חייך שמניין התיבות שיש מן “ויאמר עד בימי מגורי”, כך יחסרו משנותיך שלא תחיה כחיי יצחק אביך, “והם ל”ג תיבות. וכמנין זה נחסרו מחייו שהרי יצחק חי ק”פ שנה ויעקב לא חי אלא קמ”ז.
הקשה הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ”ל, מילא מובן הדבר מדוע נענש יעקב על דבריו שאמר אל פרעה “מעט ורעים”, אולם מדוע נענש על שאלת פרעה “כמה ימי שני חייך”, שגם הם נמנו בכלל השנים שירדו ליעקב, הרי מילים אלו אינן שייכות כלל ליעקב אלא לשאלת פרעה?
ותירץ, ששאלת פרעה היתה, מפני שיעקב היה נראה כזקן מאוד, והבין פרעה שהוא זקן מופלג, על כן שאל אותו “כמה ימי שני חייך”, ענה לו יעקב “מעט ורעים היו ימי חיי”, כלומר, מעטים היו שנותי, אלא מתוך הרעות שהיו לי, קפצה עלי זקנה.
נמצא שגם שאלת פרעה נגרמה מחמת יעקב, כיוון שהצרות ניכרו על חיצוניותו. לכן נענש גם על תיבות אלו. אילו היה יעקב מקבל בשלימות שהכל לטובה, לא היה מזקין, ושערותיו לא היו מלבינות. כמובן שיעקב אבינו נתבע לפי דרגתו העצומה, שאפילו שעבר יסורים קשים שאין בכח בן אנוש לתפוס ולהבין, מכל מקום בדרגתו הגדולה, היתה עליו תביעה.
ויש לנו להפנים מה שנוגע אלינו, המבואר בחז”ל, שהדאגות מזיקות מאד לגוף וגורמות לו לכל מיני מחלות. וכן אמרו בגמרא (סנהדרין ק, ב) “לא תכניס דאגה בלבך”, שהרבה אנשים הרגה כבר הדאגה’.
וכן כתב רבינו יונה (אבות ב ז) “דאגת נכסים מקצרין ימיו של אדם”‘. והאריך בזה רבינו בחיי (תחילת פרשת כי תשא), שהדאגה והיראה מחלישין כח האדם בדרך הטבע ומקריבין ימי מיתתו, וביאר, שזו כוונת שלמה המלך באומרו (משלי י כז) יִרְאַת ה’ תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה. לכן על כל אדם להתחזק באמונה הפשוטה והברורה שכל מה שמביא ה’ יתברך עלינו הוא לטובתנו באהבתו הגדולה וברחמיו המרובים, וידיעה זו בכחה להרחיק מליבנו הדאגות שאינן מסייעות אלא רק מזיקות לגוף (שיחות מוסר – אושר החיים).
מעשה שארע באברך מישיבת מיר שחלה בעינו והיה במצב של איבוד עינו, והטיסו אותו לארצות הברית לניתוח, ובבואו לשם ביקש ממי שאירח אותו שרוצה ללכת לבית הכנסת למשך הלילה, וכך היה, שהיה בבית הכנסת כל הלילה והתחיל למנות לפני הקב”ה את כל חסדיו שעשה איתו מיום נעוריו, והודה על זה שלמחרת הוא צריך לעשות את הניתוח, ובבקר עשו בדיקה ונתגלה שאין שום צורך לנתחו כי הכל נעלם.
