וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ….
כתב רש”י “ויירא שמא ייהרג, ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים”.
נשאלת השאלה: מילא שיעקב אבינו התיירא שמא ימות, זה מובן, אבל למה התיירא שמא יהרוג אחרים? הרי הלכה היא הבא להורגך השכם להורגו, ואין בכך כל איסור?
אפשר לבאר על פי מעשה שמביא רבינו ה’בן איש חי’. פעם היה מלך בצרפת, שהיה לו יועץ חכם חרשים, חוזה בכוכבים ובקי באצטגנינות, והיה מגיד לו תמיד נסתרות ועתידות. המלך היה מאמין בו מאד לרוב חכמתו, ויעשירהו ויכבדהו. והנה יום אחד נהפך לב המלך עליו, על ידי הולכי רכיל שדיברו לשון הרע על היועץ מרוב קנאתם בו, שכאילו קשר היועץ קשר עם אויבי המלך להדיחו ממלכותו. תיכף גזר המלך אומר להביא לפניו את היועץ ועלה בדעתו להיכנס עמו בדברים טרם יהרגנו כדין מורד במלכות.
כאשר הובא החוזה בכוכבים לפני המלך, פנה המלך בשאלה, האם יש בידך לחזות מה צפוי לך בעתות כאלה? ויאמר החוזה יש ויש, אמר לו המלך, אם כן הגידה נא לי יום מותך. נבהל החוזה מאד שהרגיש כי רעה נגד פניו, ויתבונן לחשוב במשטר הכוכבים בלוחות שלפניו, ויעש כן בחכמה למראה עיני המלך כאילו הוא רואה במשטר הכוכבים והמזלות. אחר איזה רגעים השתנו פניו והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו ויאמר למלך: אדוני המלך, הכוכבים גילו לי כי סכנה גדולה מרחפת על ראשי, אולם צר לי מאוד כי על ידי הכוכבים נודע לי שיום מותי יהיה לפני יום מותו של המלך ג’ ימים, ולא על עצמי אני דואג אלא על אדוני המלך, כי קרב קצו וקץ ממלכתו האדירה…
השתומם המלך למשמע אזניו, כי דברי החוזה הטילו עליו אימה ופחד, ויירא לנגוע בו, ואז הוציא לאור משפטו ויצא זכאי לפני המלך, ואדרבה, שם המלך משמר ללוות את היועץ בכל אשר ילך, כי האמין שדברי חזונו יבואו באחרית הימים. על זה אמר שלמה המלך קהלת ז’ י”ג “החכמה תחיה בעליה”.
והנמשל, הנה ידועים דברי חכמינו (סוטה י”ג) שרבקה התנבאה שיעקב ועשו ימותו ביום אחד כמו שנאמר “למה אשכל גם שניכם יום אחד”.
לכן פחד יעקב שמא יהרוג אחרים שאם יהרוג את עשיו, הרי גם הוא ימות. (נפלאים מעשיך ע’ רכג).
הגויים מדברים ומחשיבים את איכות החיים אך ישראל מדברים ומחשיבים את קדושת החיים בתורה, ובקיום המצוות, וכדברי דוד המלך ע”ה תהלים יַסֹּר יִסְּרַנִּי קהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי.
