בפרשתנו התורה אומרת שהקללות באות על עם ישראל היות ואינם עובדים את ה’ בשמחה כמאמר הפסוק וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה .. תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה’ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל.
חכמי המוסר שואלים: בגלל שלא עבדו את ה’ בשמחה, מגיע כזה עונש נורא?
התשובה לכך על פי ספור שהיה:
רב גדול שנקלע לעיר אחת ביקש לעמוד על טיבה, ושאל אדם שנקרא בדרכו: ״בני, מה מצב שמירת התורה והמצוות בעיר?”
אמר לו: השבח לבורא עולם, רבי, בני העיר יראים ושלמים, אין בהם רוצח ושודד, גנב ונוכל, לו היו כל היהודים כן, היה משיח בא משכבר.
שמחתני בדבריך, בני, אמר הרב, אך כיצד מצטיינים הם במצוות, בצדקה ובחסד, כשרות ושבת וחג?
ענה הלה במבוכה למה לקטרג, רבי, דיינו בכך שנמנעים הם מעבירות וסרים מרע בכל כוחם, ומה ידרוש מהם מעבר לכך.
הבין הרב למצב, עודו הולך ואפו סלד כשלנחיריו הגיע ריח מבחיל. נשא עיניו וראה נבלת חמור בצד הדרך ועליה חשרת זבובים. התחלחל והתרחק, ולפתע אורו עיניו. פנה אל השמש שליווהו, ואמר, קנה אריג שחור, אחכה לך כאן.
האריג הובא והחכם הורה: עבור ברחובות העיר וקרא בקול שנמצא מת מצוה והכל חייבים לצאת ללוותו, ותכריז שרב גדול עומד להספידו.
תוך שעה קלה נאספו אנשים נשים וטף, החכם עלה ופתח בקול רוטט: אחינו בני ישראל, שמעו נמצא חלל באדמה, לא נודע מי היכהו, הנפטר הדגול היה מיחידי סגולה, מימיו לא סח דברים בטלים, ואין צריך לומר שלא דיבר לשון הרע, שקר ורכילות. כל ימיו שרוי היה בתענית דיבור.
ההתרגשות גאתה, צדיק כזה חי בקרבם… המשיך הרב, הנפטר היה מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים ועונים, וסבל הכל בדומיה, גם בענייני פרישות מעטים כמותו, מעולם לא אכל בשר, ומימיו לא ישן במיטה מסתפק במועט היה, מי ייתן לנו תמורתו.
געו העם בבכייה וקראו, מי הוא, רבי לא ידענו על צדיק שחי בינינו, אכן, חייבים אנו לבקש סליחתו על שלא הערכנוהו כדבעי בחייו. ענה הרב וירד אל הגופה המכוסה שחורים והסיר את הלוט. נסוגו כולם אחור מפני צחנת גווייתו של החמור, החלו רוטנים, צחוק עשה מר לנו.
אמר הרב, חלילה, בני כל המעלות שהזכרתי, בכולן הצטיין הנפטר דנן. עניו היה ובעל ייסורים, שמר פיו ולשונו והסתפק במועט. קיים את הצווי ״סור מרע״ עד הקצה האחרון. ועם זאת חמור היה וחמור נשאר, ומדוע?
משום שלא שידע מה הוא ערך קיום תורה ומצוות. אין די בהימנעות מעבירות. יש להרבות במצוות ולדקדק בהן בכל היכולת בשמחה ובטוב לבב. אדם שלא יודע ערכים אלו ראויים אלו הקללות ח”ו לבא עליו. (מעובד ע”פ ספר אבותינו ספרו לנו).
