»

»

פרשת מקץ

הזהיר בנר חנוכה זוכה לבנים תלמידי חכמים

הרה"ג חגי שושן

הרה"ג חגי שושן

ראש בית ההוראה "שערי הלכה ומשפט" יועץ הלכתי לראש"ל ונשיא מועצת הרבנות, רב קהילת משכן אברהם ביתר עילית.

ויהי מקץ שנתיים ימים, קץ שם לחשך (מדרש רבה)

שואלים העולם, והרי עיננו רואות אנשים שמדליקים נרות חנוכה בחנוכיות כסף מפוארות, גובהן יותר ממטר, עם שמן זית זך ומהודר, ובניהם אינם ת”ח, מה שאומר שההבטחה מותנית, לפעמים מתקיימת, ולפעמים אינה מתקיימת. ויש להבין מתי יש הבטחה ומתי אין הבטחה.

הסבא מקלם זצקו”ל כותב בספרו חכמה ומוסר (ח”א ע’ ז-ח) משפט מבהיל, “אני וכיוצא בי בני גילי, לא קיימנו מימינו מצוות חנוכה “, דבר מופלא, וכי הוא לא הדליק נרות חנוכה? פשיטא שכן, א”כ למה כוונתו באמרו שלא קיים מימיו מצוות חנוכה?

הוא עצמו מסביר: משל למה הדבר דומה, לאדם שבא לרכוש כרטיס טיסה לניו יורק, ובא עשיר אחד ואמר לו, קח לך כרטיס טיסה על חשבוני, תוכל לטייל שבועיים כאות נפשך, אולם אני מצוה אותך לעשות עבורי שליחות מסוימת. וכדי שלא תשכח את דבר השליחות, הריני מצמיד לידך צמיד, אותו לא תסיר מידך והוא יזכיר לך את דבר השליחות. השליח אכן הקפיד שלא להוריד את הצמיד מידו, נזהר מאוד שלא יפול. אבל את קיום השליחות שכח… כששב ארצה נפנף בידו שעליה הצמיד, כלפי משלחו, ואמר לו, “אפילו בנטילת ידים, או בהיותי במרחץ, לא הסרתי את הצמיד מידי. שמרתי עליו מכל משמר. אלא שאת דבר השליחות שכחתי”…

נענה משלחו ואמר לו: שוטה שבעולם! לא קניתי לך את הכרטיס כדי שתשמור על הצמיד! קניתי לך  אותו כדי שתבצע את השליחות. הצמיד אינו אלא אמצעי בעלמא, כדי להזכיר לך את המטרה עצמה. אם את העיקר שכחת – מה ייתן לי ומה יוסיף לי ששמרת את הצמיד מכל משמר. . .

בחנוכה – מעשה קיום המצווה הוא בוודאי הדלקת הנרות, אולם להדלקה זו יש מטרה, והיא העיקר: לזכור את הניסים והנפלאות שעשה ה’ לאבותינו, להתבונן בהם ולהגיע מתוך כך להכרה באהבת ה’ יתברך כלפינו. כשהאדם מגיע לידיעה שה’ אוהב אותו – הוא מחזיר אהבה, ומקבל על עצמו עול מלכות שמים באהבה.

זוהי המטרה העיקרית של הימים הקדושים הללו, ימי החנוכה.

“הרגיל בנר היוין ליה בנים ת”ח”, היא הבטחה למי שזוכה לחיות את הדלקת נרות חנוכה, ובשעת ההדלקה מתבונן ומקבל על עצמו את התובנה הזאת. וזה גם כן כוונת הסבא מקלם. שאמנם בוודאי הוא הדליק נרות חנוכה, אולם לא הגיע לתכלית ההדלקה באופן מושלם, כפי שרצו חז”ל. הוא הרגיש שחסר לו משהו בהתבוננות הפנימית שצריכה ללוות את מעשה ההדלקה. הוא הרגיש בעצמו כאותו שליח, שהתמקד בטפל ושכח את העיקר.

המעלה הגדולה ביותר היא, לקבל על עצמנו עול מלכות שמים בכל מצב. גם אם אדם נמצא במצב קשה, לא הכל הולך כמו שצריך וישנם קשיים – עליו לקבל ע”ע את הכל באהבה ובשמחה. כי טוב אחת בצער ממאה פעמים שלא בצער.

כמובן שיש הבדל גדול בין השכר של מי שעשה את מעשה המצווה בשמחה בזריזות ובנעימות, לבין מי שעשה את אותו מעשה אך עשה זאת בצורה יבשה וקרה.

אהבתם את המאמר? שתפו

אודות המחבר:

הרה”ג חגי שושן הינו ראש תחום לימודי טוענים רבניים וטוענות רבניות במרכז י.נ.ר

וראש בית ההוראה “שלמות המשפחה”,

הרב נותן מענה בבית ההוראה מידי יום בטלפון 2873*

מאמרים נוספים בתחום

פרשת תצוה

שלמה המלך אומר במשלי (ו כג) "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר". המצוה

פרשת תרומה

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. המדרש מביא משל על פסוק זה: משל למלך שהייתה לו בת

פרשת משפטים

אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי הִוא כסותה כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִוא

למאמרים נוספים של המחבר

פרשת תצוה

שלמה המלך אומר במשלי (ו כג) "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר". המצוה

פרשת תרומה

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. המדרש מביא משל על פסוק זה: משל למלך שהייתה לו בת

פרשת משפטים

אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי הִוא כסותה כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִוא

מה תרצו לחפש?