פרשת פנחס: דבר תורה על מנהיגות ורועה העדה

רועה אמיתי ומנהיג אמיתי הוא מי שכוונתו אך ורק לטובת העדה, בניגוד לרועה הדואג לצאנו שלו למען רווחיו האישיים. ההבחנה היא בין רועה הרועה את צאנו שלו, שכוונתו לרוב לטובתו העצמית (למכור את הצאן במחיר גבוה), לבין רועה הרועה את צאן חבירו, שכוונתו אך ורק לטובת הצאן עצמו, ללא נגיעה אישית. משה רבינו ע"ה ביקש מהקב"ה שיפקוד על העדה פרנס כזה שאינו דואג לעצמו אלא לטובת העדה, כדי ש"וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה’ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה" – כלומר, רועה שאינו דואג להם אלא לעצמו. רועה אמיתי סובל ונושא טורח גדול בהדרכת צאנו בדרכים חלוקים, מתאים את הנהגתו לכל אחד לפי טבעו, עד שיסכים את כולם לדרך אחת, בדומה ליעקב אבינו, משה רבנו ודוד המלך, שכולם היו רועי צאן.