»

»

פרשת תזריע

הכנה רוחנית לפסח - לצאת לחירות

Picture of הרבנית איילת שובלי

הרבנית איילת שובלי

מנהלת מדרשת רבבה

כל אחד יכול מהמצרים ולהיות בן חורין. יציאת מצרים הפרטית היא היכולת להשתחרר מכל עכבות ומחסומים בכח הדעת, להיות מחוברים לקב”ה, להיות בשמחה מבלי להיות תלויים במצב נתון, במה אחרים חושבים או אומרים, במצב רוח של מישהו אחר, לקחת אחריות על החיים, המחשבות והרגשות.

“חייב אדם בכל דוד ודור לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים”, מצרים, מקום צר, מצב נפשי קשה שנובע מתפיסה מצומצמת. כשמסתכלים על העולם בתפיסה מצומצמת, לא רואים את כל התמונה, את התכלית, אז קשה יותר להתמודד עם המעברים שעוברים בחיים.

כל פעם מחדש אנחנו נכנסים למצרים ויוצאים, אבל כל פעם נכנסים למצרים בדרגת עביות גדולה יותר.

כל פעם הרצון לקבל וליהנות נהיה יותר גדול, הניסיון נהיה יותר קשה להתגבר על התאוות וההנאות

שמצרים מציעה, אבל במקביל גדלה האמונה. המטרה היא לצאת ממצרים עם אמונה יותר גדולה

ממה שנכנסנו למצרים, “ויצאו ברכוש גדול”, אמונה ברובד עמוק יותר, לא רק להמליך את ה’ שמשהו גדול קורה, אז קל להגיד ‘מאת ה”, ‘ככה ה’ רצה’, אלא להמליך את ה’ גם על התחושות שלנו, למשל שמאשימים את עצמנו, ‘איך לא ראיתי’ ,’חבל שלא עשיתי’ ,’למה הלכתי לשם’, ‘איך זה קורה לי’ וכו’.. ואז שנכנס שוב למצרים יש כלים להתמודד עם המצרים שעוברים ולא ליפול לייאוש, לא להיות בקוצר רוח, בלחץ שאלו תסמינים של חוסר אמונה. כמו בנ”י במצרים ש“לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה”, קוצר רוח, ההיפך מאורך רוח, סבלנות. ולכן הם לא התייחסו למשה שבא לגאול אותם ורק 20 אחוז יצאו ממצרים. אם בנ”י היו באמונה שזה התיקון שלהם להיות במצרים והיו מקבלים את זה באהבה, אפילו שעובדים עבודה קשה ומפרכת לא היו נשברים ומתייאשים. עבודה קשה לא הורגת אף אחד אם הרוח לא נשברת, תלוי בתפיסה איך מסתכלים על הדברים. יש אנשים שנוסעים לעבוד בחו”ל כדי לחסוך כסף והם עובדים מהבוקר עד הלילה אבל שמחים כי רואים את התכלית שבסוף ייצאו עם רכוש גדול, יגשימו את המטרה לקנות דירה, לממן לימודים או לצאת לטיול ארוך. אם בנ”י במצרים היו רואים את התכלית ושומרים על האמונה והשמחה מבלי ליפול ברוחם כולם היו נגאלים. (ואכן הייתה תכלית לעבדות מצרים כפי שאור החיים אומר, שהיו צריכים להעלות רפ”ח ניצוצות קדושה שנפלו במצרים.)

כל הקוצר רוח שמוביל לעבודה קשה ומרירות נובע מחוסר אמונה. עיקר הצער של ישראל במצרים, היה שלא האמינו בהשגחה פרטית  ולכן רטנו והתלוננו והיו מיואשים כל כך, עד שאפילו בשורת הגאולה לא שימחה אותם ולא האמינו בה. כך שהאדם נופל מהאמונה והוא במוחין דקטנות אז לא יכול ולא רוצה לשמוע עצה טובה או ישועה מרוב עצבות וייאוש.

לא התנאים החיצונים הם שמיררו את חיי בני ישראל במצרים. עבודה קשה זו לא סיבה מספקת ליפול לייאוש. אם הייתה להם אמונה שלמה שזה רצון השם וזה התיקון והשליחות שלהם לעבוד בבניין, בחומר ובלבנים אז היו מרוצים ולא היה להם שום צערכל העינוי והמרירות שהרגישו היה מחמת קוצר רוח, קטנות אמונה, לא האמינו שהכל בהשגחה ולטובה ולכן לא היו מרוצים ממצבם. עובדה כשאר יצאו ממצרים וכבר לא עבדו כלל והיה להם כל טוב המשיכו להתמרמר “זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם ואת הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים…” פתאום שכחו את העבודה הקשה וזכרו רק את האוכל. סימן שלא היה להם כל כך רע במצרים ורק חוסר האמונה גרם להם להתלונן אז והמשיכו להתלונן כל הדרך במדבר, על מה? על ארץ זבת חלב ודבש שמצמיחה פרות ענקים זה נראה להם חשוד… כי כשאדם חסר אמונה הוא יתלונן על הכל, גם על הטובות.

אז בעצם אין מציאות של רע הכל לפי האמונה והמידות של האדם. כשיש אמונה טוב לו וכשאין אמונה רע לו וזה לא תלוי בתנאים ונסיבות החיצוניות. לא משנה מה אדם עושה אם הוא מאמין שזה התיקון שלו עכשיו ומרוצה מכך אפילו שיש לו קשיים אז יהיה תמיד שמח בחלקו. וזאת החירות והגאולה האמיתית של הנשמה. היו אנשים שעברו את השואה ואמרו יכולים לקחת מאתנו הכל, את המשפחה, את כל היקר לנו, לשעבד את הגוף, אבל לנו יש את החירות לבחור שאת הנשמה, את האמונה, את השמחה, לא ייקחו מאתנו, זאת בחירה של כל אדם, “ובחרת בחיים”.

כל צער שיש לאדם רק משום שנפל להסתרה, מחסרון דעת. כל זמן שאדם באמונה הוא לא מרגיש שום חסרון או צער, יודע שהכל בהשגחה ולטובה. עיקר הקושי של עם ישראל בגלות מצרים היה רק משם שנפלו מהאמונה. “ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה”, רבי נחמן מפרש “קוצר רוח” פירושו חסרון אמונה. שאין רוחאין “אורך רוח” אז זה כאילו עובד עבודה זרה ושיש “אורך רוח” זו אמונה בשלמות. וקוצר רוח זה באמצע לא עובד עבודה זרה ממש אבל גם אינו מאמין באמונה שלמה ואז הכל מר וקשה, עבודה קשה מחסרון אמונה. לכן התיקון עכשיו לנקות לפסח עם הרבה אורך רוח, שזו עיקר כוונת הניקיונות לפסח, לזכך ולנקות את הנפש מכל הקליפות שדבקו בה, מכל החמץ, ולעשות את זה בנחת רוח ובשמחה. 98 קללות באות על האדם “תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה”. כי חוסר השמחה מעידה בעצם על חוסר האמונה.

שיש לאדם אמונה חזקה הוא יכול לפעול מעל הטבע, לפרוץ את גבולות הטבע. עם האמונה יכול לשנות ולפעול כל דבר ומצב שרוצה. אנחנו אלה שמגבילים את עצמנו כי הנשמה מוגבלת בגוף, אז לא מאמינים שיכולים לפרוץ גבולות. אם באים לקב”ה עם שכל אז הוא פועל לנו לפי שכל שהוא מוגבל מידה כנגד מידה. אבל אם באים באמונה וביטחון אז יש כלי להורדת שפע.

בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל”, ניסן ראש השנה לאמונה כל ימי חודש ניסן הם במדרגה של ראש חודש, לא אומרים תחנון, זמן כפרה, אפשר לנקות חטאים ולהסיר מסכים שנוצרים בעקבות החטאים, וזה מה שמאפשר לנו להתחדש.  פעם בחודש יש אפשרות לקבל ראש חודש ובניסן לכל החודש. מראש חודש ניסן כל הנשמות מתעלות מתוך שמחה. גם הנשמות שבגיהינום מתעלות מן הצער. הימים שבין פורים לפסח, ימים של אור הגאולה שמבצבץ ומלווה אותנו חודש שלם ומי שמכין עצמו כראוי בימים אלו יזכה לגאולה הסופית והשלמה שלו.

 

ב 12 הימים הראשונים בחודש ניסן: מא’  ניסן ועד יב’ ניסן יש אפשרות לקבוע מה קורה במשך השנה. כל יום מא’  ניסן ועד יב’ ניסן הוא כנגד אחד מחודשי השנה. ולכן כדאי להשתדל להיות באנרגיה חיובית, בשמחה, באהבה, בנתינה, חשיבה על הזולת, ולהימנע כמה שאפשר ממחלוקת וכעס! לשמור על השלום והאמונה .להתפלל בכוונה ולקיים את המצוות בשמחה. ניסן הוא ראש לחודשים ע”פ התורה הוא נחשב לראש השנה למלכים, עם ישראל הם בני מלך ובניסן יצאנו מעבדות לחירות וכך גם אנחנו ניגאל ונצא לחירות בכל המישורים בע”ה.

כדי לזכות לאור הרוחני הגבוה שבלילה הקדוש הזה, זה כפי ההכנה שעושים לכבוד החג וראוי להתחיל 30 יום לפני. כדי לקנות קומה רוחנית צריך שלב עיבור. מה שמכינים בעיבור ישתלם בלידה. ההכנה שלנו היא עבודת התפילה, תיקון המידות – לעשות רשימה של כל המידות שצריך לבער, כל החסרונות שצריך למלא, כל השינויים שרוצים לחולל בחיינו ולבקש לנקות אותם בזמן הניקיונות.

אשה מזרעת תחילה, יולדת זכר, איש מזריע תחילה, יולדת נקבה.”  מפרש אור החיים, כנסת ישראל משולה לאישה, “כי תזריע” מה תזריע? מצוות ומעשים טובים. אז ילדה זכר, ז”א גאולה נצחיתכלומר אם אנחנו כל כנסת ישראל, נתעורר מלמטה ונזריע מצוות ומעשים טובים, אז נזכה לגאולה נצחית שלמה שאין לאחריה עוד גלות. ביציאת מצרים זו הייתה גאולה בחינת נקבה שיש אחריה שוב גלות, שוב צער חבלי הלידה, חבלי משיח, בגלל שלא אנחנו התעוררנו קודם אלא הקב”ה העיר אותנו מלמעלה. זה תלוי בנו אם תהיה גאולה נצחית, אם אנחנו נתעורר קודם.

יש ויכוח בין כנסת ישראל לקב”ה, אנחנו אומרים “דודי לי ואני לו”, והקב”ה אומר לא, קודם “אני לדודי ודודי לי”, כנסת ישראל אומרת, “השיבנו אליך ונשובה” והקב”ה אומר, “שובו אליי ואשובה אליכם לא סתם הקב”ה מתעקש אתנו שאנחנו נתעורר תחילה כי אם אנחנו נזריע אז נלד זכר, גאולה ברחמים ולא נקבה שמשולה לדין.

אומר החוזה מלובלין שהקב”ה מכוון בזה לטובתנו שאנחנו נתעורר קודם ונקיים מצוות ומעשים כדי שנזכה לגאולה שאין אחריה גלות. לכן הקב”ה מתעקש לטובתנו, שיבוא תחילה מאתנו, שנהיה בבחינת אשה מזרעת תחילה”, ואז, “ילדה זכר”. מה שאין כן אם הקב”ה יזריע תחילה,  בבחינת איש מזריע תחילה” ואז תהיה גאולה בבחינת נקבה, לא נצחית, כמו הגאולות הקודמות שהן בלי התעוררות של ישראל תחילה, רק התעוררות של הקב”ה כלפינו.

הבעש”ט אומר, ישנן שני מיני התעוררות, 1 . מתעורר הוא תחילה בתשובה ואח”כ מסייעין אותו

מלמעלה. 2. ע”י שמעוררין אותו מלמעלה תחילה, אז מתעורר מלמטה לעשות תשובה. אם אדם

מתעורר מלמטה לעשות תשובה בסוד ” אשה מזרעת תחילהאז יולדת זכרשהוא בחינת רחמים.

ואם ההתעוררות קודם מלמעלה אז בחינת נקבה שהוא דין.

חודש ניסן זה חודש החסד, חודש בו כולם יכולים להיגאל גאולה פרטית וכללית גם אם לא מגיע להם, אך בכדי שתהיה הגאולה בבחינת בן זכר – גאולה תמידית, שלמה, ללא קשיים וללא גלות נוספת אחריה, אזי זה תלוי במעשינו הטובים.

כדי לזכות לאור הגבוה הזה שיורד בליל הסדר, זה כפי שנתעורר, נכין ונזכך עצמנו לפני, כפי החמץ

שנבער מתוכנו. כנגד פירורי החמץ שאנחנו מחפשים בפינות ע”י זה מתקנים את היצר הרע שנמצא

בתוכנו, השם מסיר מאתנו את פירורי החמץ שבנפש. אנחנו מדקדקים ומחמירים על פירורי החמץ

כי אנחנו יודעים שככל שנשתדל לבער את החמץ הקבה יבער את היצר הרע שבתוכנו

בכדי שאנחנו נהיה כלי להכיל האור העצום הזהצריך לחבר את העשייה הגשמית למימד הרוחני.

לא להשאיר את העשייה ברמת הגשמי, הפיזי,  כי אז נמצא את עצמנו מותשים, בלחץ, בקוצר רוח. אדם ללא גילוי השם עליו אינו מרגיש חיות ונועם בעשייה שלו.

ההתאמצות מלמטה מראה על מסירות נפש, ואם רואים שאדם רוצה ומנסה, פורץ את הגבולות של עצמו, משמיים נותנים לו סיוע, עוזרים לו ואז כבר פותחים לו. בחודש בין פורים לפסח, אנחנו יוצאים כל פעם משער טומאה אחד ונכנסים לשער קדושה, עוברים הכנה וטהרה לקראת היום הגדול של הגאולה, של התגלות מראות אלוקים.

כשרואים שאדם מנסה לבער את החמץ הפנימי שבתוכו, להסיר את הקליפות שאוטמות את אור הנשמה שבתוכו, כדי להגדיל ולהאיר את הנשמה שלו ושלא יהיה שום מסך המפריד בינו לבין הקב”ה, אז משמיים מקבל סיוע. וזו הגאולה הפרטית של האדם. כאשר רוב האנשים יגיעו לגאולה פרטית, תבוא הגאולה הכללית.

יהי רצון שנצא ברכוש גדול של אמונה שלמה ונזכה לחירות ולגאולה פרטית של הנשמה. 

אהבתם את המאמר? שתפו

אודות המחבר:

לפרטים על מדרשת רבבה https://ynrcollege.org.il/revava/%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%91%d7%94/

מאמרים נוספים בתחום

פרשת במדבר
וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם... האריכה התורה כ"כ בעניין הדגלים, והזהירה

פרשת בחוקותי
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכו... וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. יש לעמוד על

פרשת בהר
שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶ֔ךָ... וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן.... וְכִי תֹאמְר֔וּ מַה־נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת... וְצִוִּיתִי אֶת־בִּרְכָתִי לָכֶם......

למאמרים נוספים של המחבר

פרשת שמיני
30 יום לפני פסח מתחילים להתכונן לפסח, בכל יום יוצאים מעוד מיצר עד לגאולה השלמה בפסח.

פרשת ויקרא
התורה מלמדת מה נחשב טוב ומה נחשב רע. הרמח"ל בדעת תבונות מסביר שסוד הייחוד, זה לדעת

פרשת כי תשא
דווקא ברגעי משבר בוחנים את הרצון האמיתי של האדם, לכן משה שבר את לוחות הברית אחרי

מה תרצו לחפש?