מריבות בין בני זוג הינן מריבות טעונות רגשית ולעיתים מתפרצות אחרי תקופה ארוכה של שתיקה רועמת. מטבע הדברים לחיכוכים בין בני הזוג יש פוטנציאל לצאת מכלל שליטה ולעיתים נקיטת צעד או עשיית מעשה לא מושכל על ידי אחד מהצדדים, יגרמו להפסד כל זכויותיו הממוניות הנובעות מחיי הנישואין.
נדגים את הדברים במעשה שהיה: שלושה שבועות לאחר הנישואין, הבעל והאישה עומדים ליד הטלפון ומדברים כל אחד בתורו עם יועץ הנישואין. במהלך השיחה חשבה האישה כי הבעל אומר דברים שאינם מדויקים ומשכה את הטלפון מידו של הבעל, הבעל משך בחזרה וכך התפתח מעין מאבק על הזכות להציג את הגרסה המדויקת ליועץ.
למחרת המקרה, פנתה האישה לטוען רבני לצורך ברור זכויותיה הממוניות. הטוען הרבני היה נחרץ בדבריו והציע לאישה להביא במהירות האפשרית להרחקתו של הבעל מהבית על ידי הגשת תלונה במשטרה על תקיפה. הטוען הרבני עוד הבטיח לאישה שהיא תקבל את מזונותיה וכתובתה ועוד כהנה וכהנה. בטוח בניצחונו, התרווח הטוען הרבני על כורסתו מתוך דעה בטוחה כי לאור מקרי האלימות הקשים המתפרסמים בתקשורת, משטרת ישראל לא תיקח סיכון ותרחיק באופן מיידי את הבעל מהבית “על כל צרה שלא תבוא”.
במקביל, אצה האישה להגיש תביעה “לשלום בית” לבית הדין ולדרוש את זכויותיה כ”מזונות אישה” ובמקרה גירושין היא אף ביקשה את “דמי- הכתובה”.
לעומתה, טען הבעל בבית הדין כי תלונת האישה במשטרה היא תלונת סרק ועל כך היה מוכן להיבדק במכונת פוליגרף על נכונות טענותיו. “לא הרמתי יד על האישה”, טען הבעל, ובנוסף טען כי “הסכסוך בנינו אמנם פתיר, אך אני חושש לחזור לבית המגורים שכן מי יודע על מה תוגש כנגדי התלונה הבאה”. הבעל שחשש לשמו הטוב הכריז כי אינו מוכן לחזור ולהתגורר עם אשתו. עוד טען הבעל כי מאחר והוא לא איבד את זכותו לדור במדור ששכר עוד טרום הנישואין, הוא מבקש שבית הדין יורה על הרחקת האישה מהבית.
בית הדין קיבל את טענותיו והרחיק את האישה מהבית בגין תלונות הסרק ובגין העובדה שהבעל אינו חייב עוד במזונותיה ולכן אינו חייב יותר במדורה. בפסק דין מפורט שנכתב בבה”ד בת”א בראשות הגר”נ פרובר בתיק- 022879514 פסקו הדיינים כי “אישה שהרחיקה את בעלה מהבית בטענות שלא הוכחו על פי דין תורה לא מגיעים לה כלל מזונות על פי דין תורה, ובעיקר לאחר שלא ניתן לצפות מהבעל שישוב לביתו עקב החשש שייעצר”.
מתשובת בית הדין אנו רואים שכפי הידוע, הפטור ממזונות כולל גם את הפטור ממדור, ועוד עולה מהחלטתם שאישה שהרחיקה את בעלה מהבית גרועה בהגדרתה ההלכתית ממורדת, שכן מורדת צריך להתרות בה, וזו אפילו התראה אינה צריכה ומיד מפסידה זכויותיה, והבעל פטור אף מעיקר כתובתה.
הדבר תקף לא רק בהרחקות סרק שגורמת אישה לבעלה, אלא אף אם הבעל חושש לחזור לביתו כי האישה מגרשת אותו מהבית, בדיבורים, במעשים, באיומים ובהתנהגות קשה כנגדו. אף במקרה זה, מפסידה האישה את זכויותיה והבעל פטור מעיקר כתובתה. (כך נפסק בשו”ת הרמ”א מפאנו סימן נ”ה באשה שהיה דרכה לגרש את בעלה מביתו שדינה כדין המורדת מכיוון שעוקרת חיי הנישואין במעשיה, והפסידה מזונותיה וכתובתה).
חשוב לציין ולהבהיר כי הדברים אמורים במקרים בהם האישה מתלוננת בתלונה שאין בה שום אחיזה במציאות אלא לצורך הפחדת הבעל או גרימת עוגמת נפש. מובן שבקרים בהם הבעל מסכן את האישה בסיכון נפש או גוף, ובמקרים בהם יש אלימות אין להסס מלפנות למשטרה ובמקרה כזה אין האישה מפסידה את זכויותיה הנובעות מחיי הנישואין.
לתשומת ליבכם, מאמר זה אינו מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינו מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם בנסיבות כל מקרה ספציפי. חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי.
