מטרת תקיעת השופר בראש השנה, כפי שמבאר הרמב”ם, היא לעורר את האדם מתרדמתו הרוחנית ולדחפו לחפש במעשיו ולחזור בתשובה. הרמב”ם מציין כי אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה היא גזירת הכתוב, יש בה רמז לעורר ישינים משנתם ונרדמים מתרדמתם, לחפש במעשיהם ולחזור בתשובה ולזכור את בוראם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, נדרשים להביט לנפשותיהם ולהטיב דרכיהם ומעלליהם, ולעזוב כל אחד מהם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. עיקר תקיעת השופר באה לעורר אותנו מתרדמה המכהה את חושי האדם, שכן הרגל האדם מקהה את חושיו ואינו מרגיש במעשיו כלל, אלא מהלך באפילת הרגלו ואינו שם על לבו להתבונן ולבחון את מעשיו. גם בקיום תורה ומצוות ותפילות לה’ הרבה פעמים אדם עושה אותם כמצוות אנשים מלומדה ללא הרגש, וזה מה שבא הרמב”ם לעורר אותנו בימים אלו בימי הדין והרחמים – לעורר את הרגש והלב לעבוד את ה’ מתוך יראה ושמחה, ובעיקר בשימת לב. דוגמא לכך נספר ברב רבי זאב קיציס ע”ה שהיה אחד מן החבריא קדישא מתלמידי הבעל שם טוב הקדוש...
