גביית כתובה לאחר שמיטת כספים

מאמר זה ידון בקצרה בסוגיה ייחודית העולה אחת לשבע שנים – חיוב הכתובה אל מול מצות שמיטת כספים. סוגיה זו רלבנטית ביתר שאת בשנה זו – תשע”ו, המגיעה מיד לאחר שנת השמיטה. מצות שמיטת כספים מעלה שאלה לגבי חיוב הכתובה: אישה שתבעה כתובתה בבית הדין ולא עשתה פרוזבול – האם חובה נשמט והבעל פטור מתשלום הכתובה?

מהי שמיטת כספים?

בלוח השנה העברי קיימת מחזוריות של שבע שנים הנוגעת למצוות התלויות בארץ. השנה השביעית במחזור זה נקראת שנת שמיטה. מעבר למצות שמיטת קרקעות, חכמים קבעו שישנה גם מצוה של שמיטת חובות. עם סיומה של שנת השמיטה, בשקיעת החמה של כ”ט באלול, מוטלת על כל אדם מצות עשה לשמוט את כל חובותיו שהגיע עת פירעונם טרם סיום השמיטה ואיסור לתובעם. שמיטת החובות איננה מצווה התלויה בבחירה אלא ברירת מחדל מחויבת. הגדרת ביטול החוב הינה: “אפקעתא דמלכא” (הפקעת המלך), כלומר, לא האדם שומט את חובותיו אלא הקב”ה הוא הקובע שהחוב נשמט והאדם רק מצווה לשתף פעולה ולומר שהוא שומט את החוב. לא זו בלבד שאדם משולל בחירה בנוגע לוויתור על חובותיו, אלא שאם יעבור ויגבם הוא יעבור על איסור גזל.

היחס שבין מצות השמיטה לחיוב הכתובה

בני זוג נשואים שלא עשו פרוזבול הרי שאין כל טענה. החוב אינו נשמט הואיל ועדיין לא הגיע זמן פירעון הכתובה שחל רק לאחר המיתה או במצב של גירושין. בבואנו לברר את היחס בין שמיטת כספים לכתובה עלינו לבחון ארבעה מצבים שכולם מתקיימים אחרי שבני הזוג גרושים:  

א. כתובה שלא נתבעה לפני כ”ט אלול.

ב. כתובה שנפרעה ו/או נתבעה לפני כ”ט באלול אך לא ניתן פסק דין.

ג. כתובה שניתן פסק דין לחיובה לפני כ”ט באלול.

ד. כתובה שניתן פסק דין לפני כ”ט אלול אך הוגש ערעור ועיכוב ביצוע.

מצבים א – ב

השולחן ערוך (חושן משפט סז, יז) פוסק: “המגרש את אשתו אין כתובתה נשמטת, ואם פגמתה או זקפתה עליו במלווה משמטת”. שפגמתה = שפרע חלק מכתובתה ואז יתרת הכתובה נשמטת. וזקפתה היינו שתבעה את הכתובה וכולה נשמטת (ב”י חושן משפט סז וסמ”ע שם בסעיף קטן ל’). עולה מדברים אלו, שזוג שהתגרש לפני כ”ט באלול של שנת השמיטה אך לא הוגשה תביעת כתובה עד לתאריך זה, אין הכתובה נשמטת. אולם אם נפרעה מקצת הכתובה או נתבעה לפני תאריך זה – נשמט חוב הכתובה כולו או חלקו.

מצב ג

אם ניתן פסק דין לחיוב הכתובה יש לשלמו והכתובה אינה נשמטת. בשולחן ערוך (חושן משפט סימן סז סעיף ח) נפסק: “תבעו ממון וכפר, והביא עדים וחייבוהו בית דין וכתבו לו פסק דין, הוי כגבוי ואינו משמט”. עולה מדבריו, שאם נתבעה הכתובה וניתן פסק דין המחייב את הבעל לשלמה, עד לתאריך כ”ט באלול אין הכתובה נשמטת. אולם אם ניתן פסק הדין לאחר תאריך זה, הוא לא רלוונטי לחיוב והכתובה כבר נשמטה.

מצב ד

השאלה המעניינת ביותר בנידון זה היא מה יהיה הדין במקרה שניתן פסק דין המחייב את הבעל בתשלום הכתובה, אך הוגש ערעור על פסק הדין לפני כ”ט באלול. בנידון זה הדין יהיה תלוי באם ניתן עיכוב ביצוע חיוב פסק הדין של בית הדין האזורי. יתכן שעצם הערעור ללא שניתן עיכוב ביצוע אין בו בכדי לפגוע בפסק הדין של ביה”ד האזורי, שכן יכולה האשה לגבות כתובתה באמצעות פסק הדין, ולכן יש לראות את הערעור כתביעה נגדית להשבת כספים. אולם במקרה שניתן עיכוב ביצוע לפני כ”ט באלול מסתבר שדין הכתובה להשמט משום שישנה הוראה מפורשת האומרת שאין לגבות את הכתובה וממילא לא ניתן לראות את חוב הכתובה כגבוי אלא כחוב שנמצא באמצע ההליך ועדיין מתברר.

האם יש חילוק בין אשכנזים לספרדים

השולחן ערוך בתחילת הלכות שמיטה ופרוזבול (חושן משפט סז’ סעיף א) כותב ששמיטה בזמננו נוהגת מדברי סופרים. הרמ”א בהגהתו כותב שכך היא הסכמת הפוסקים אך מוסיף: “אבל י”א דאין שמיטה נוהגת בזמן הזה; ונראה שעליהם סמכו במדינות אלו, שאין נוהגים דין שמיטה כלל בזמן הזה”. לכאורה יכולים יוצאי אשכנז לטעון שמאחר והרמ”א הביא שהמנהג בארצות אשכנז שאין נוהגים כלל בדין שמיטת כספים, אם כן גם אשה שלא עשתה פרוזבול לא תפסיד כתובתה בשום מצב. אולם הפתחי תשובה (על השלחן ערוך שם סעיף קטן א’) ציין שרוב הפוסקים חולקים על דברי הרמ”א הללו. הרב קנייבסקי שליט”א (בספרו דרך אמונה הלכות שמיטה ויובל פרק ט הלכה ג) כתב שבחו”ל יש למי שמקל על מה לסמוך אך בארץ ישראל אין להקל בזה כלל.

סיכום

שמיטת כספים משפיעה על אפשרותה של האשה לגבות כתובתה כאשר תביעת הכתובה הוגשה לפני כ”ט באלול של שנת השמיטה או כאשר הבעל פרע חלק מהכתובה.

לאמור לעיל יש שני סייגים:

1. ניתן פסק דין – כאשר ניתן פסק דין לפני כ”ט באלול ללא שניתן עיכוב ביצוע עד לתאריך הנ”ל, הכתובה נחשבת כגבויה ואינה נשמטת.
2. האשה עשתה פרוזבול – בעשיית הפרוזבול נמסר החוב לבית הדין ולכן אינו נשמט.

כך גם כל נתבע בחוב רגיל שהגיע זמן פירעונו לפני סיום שנת השמיטה, חלים עליו דיני שמיטת הכספים והחובות נשמטים.

לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי.  ליעוץ ניתן לפנות – טו”ר צבי גלר,  050-7664874