“כנראה, נגזר עלי משמים לחיות עם הבעל הזה…!”
“אם זו גזירת שמים או תיקון שלי לסבול עם אשה כזו, אז…!”
האם האמונה הברורה שכל מעשינו נכתבים מלמעלה היא לרועץ או לטובה? ומה כוחה של אמונה בטיפול זוגי?
פעמים רבות הצופה מן הצד שואל את עצמו, איך זה ששני אנשים עם תכונות שכאלה התחתנו? מה הקשר ביניהם, איך וכיצד נפלה כזו בחירה, וכי לא ראו לפני-כן את חוסר ההתאמה? איך עלם חמד כזה התחתן עם כזו אישה רעה? או: איך בחורה כה מוצלחת התחתנה עם כזה לא יוצלח?
לאדם מאמין באמת זו אינה שאלה. מי שיצר את אותם זוגות שהצופה מן הצד מתפעל מחכמת יוצר השידוך בהתאמה כה מוצלחת, הוא גם זה שיצר את אותו “זוג מן השמים” שנראים לנו ככל-כך לא מתאימים אחד לשני.
המאמין יודע ש”אין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה”. על אחת כמה וכמה בנושא הזיווג. מה לנו יותר מדברי המדרש המפורסמים על אותה מטרוניתה – אשה חשובה ששאלה את רבי מאיר מה עושה הקב”ה בעולמו, לאחר שסיים את מלאכת הבריאה? והשיב לה, שהקב”ה יושב ומזווג זיווגים, בת פלוני לפלוני ובת פלוני לפלוני.
לכאורה, אם אנו מאמינים שכל מה שקורה לנו הוא גזירה משמים, בין לטוב בין למוטב, הרי שלא אמורים להיות בעיות של שלום בית, שכן על כל אחד מבני הזוג לקבל את הדין שנגזר עליו, וכשמתעוררים קשיים זו בעיה שלו עם בורא העולם, ואין לו להאשים את בן זוגו בצרה.
ואכן, ישנם יועצי נישואין ומרצים יראי שמים בתחום הנישואין, המעודדים מאוד צורת טיפול דרך ידיעת האמונה שזו גזירת שמים, או תיקון לנשמתו בעבודת המידות וכדו’.
אולם נשאלת השאלה, וכי בגלל שנגזר על האשה בחטא אדם הראשון “בעצב תלדי בנים” – האם נאמר לאשה שלא תיקח משככי כאבים בשעת הלידה, מאחר ובלקיחת המשככים היא כביכול מונעת את גזירת ה’ להתקיים?! האם יאמרו לעורך דין או לרופא, שבדרך הליכתם לעבודה יעמיסו על שכמם משקל 10 ק”ג אבנים בכדי לקיים הגזירה “בזיעת אפיך תאכל לחם”?!
האם האמונה שלנו שהכל משמים, דורשת מהאדם לסבול?! הרי אותה תורה שמחייבת אותנו להאמין וגם נותנת לנו את הכוח והכלים לכך, היא זו שמתירה לכל מי שחיי הנישואין שאינם מתאימים לו לפרק את הקשר ולהתגרש. מי לנו בעלי אמונה יותר גדולים מדור המדבר, שחוו את קריעת ים סוף ולאחר מכן עמדו רגליהם בהר סיני ושמעו את קול ה’, ועליהם מסופר במסכת כלה (פרק ג), כי כאשר מת אהרן הכהן ולקחוהו לקבורה, יצאו ללוותו שמונים אלף בחורים חלוצי כתף אשר שמם היה אהרן, שנקראו כך משום שאהרן השכין שלום בין הוריהם. הרי לנו שגם בדור זה, דור האמונה, היו קשיים גדולים בין בני זוג עד כדי סכנה לפירוק משפחה ואי הבאת ילדים.
זאת ועוד, האם אותה אמונה שהכול משמים אינה יכולה חלילה לגרום או להצדיק עוולות של אלימות פיזית, מילולית ונפשית?! ומה בנוגע לדוגמא האישית ולחינוך הבנים – האם ילד שרואה הורים שאינם מסתדרים בלשון המעטה, יצליח לבנות לעצמו חיים תקינים?! האם מריבות ההורים אינן פוגעות באישיותו, בביטחונו, בלימודיו, ביחס לחבריו ובעיקר בחייו המשפחתיים העתידיים?! האם באמת זהו רצונו יתברך? ברור שלא.
כאן נבחן ונראה כיצד יש להשתמש באמונה כמנוף להצלחת חיי הנישואין, ולא כ”אמונה עיוורת” העלולה להסתיים באסונות בגוף, בנפש ובקלקול הדור הבא.
אחד מהיסודות של חיי שותפות, הוא הכדאיות שבדבר: האם משתלם לאדם להמשיך את השותפות או שמא היא מזיקה לו. והדברים אמורים בין אם מדובר בשותפות עסקית-כלכלית, ובין אם מדובר בשותפות רגשית, כגון חברות בין ידידים או בקשר זוגי.
חז”ל חייבו כל אדם הנושא אשה לכתוב כתובה לאשתו, בה הוא מפרט את התחייבויותיו כלפיה ואת סך הכסף אותו יתן אם יגרשנה. חכמים חזקו זאת באמרם שאישה בלא כתובה אסורה לבעלה והסבר לדבר בא בדבריהם: ‘שלא תהא קלה בעיניו להוציאה’. כלומר, הכסף ימנע את הבעל לגרש את אשתו. האומנם?! והתשובה היא: אכן כן! כסף יכול להוות גורם וסיבה לכדאיות לנסות ולהשלים עם חיי הנישואין ולא לברוח מהם.
ונבאר: כל אדם השרוי במצוקה כלשהי זקוק לדחפים שיעזרו לו ויתנו לו הכוח והחשק להמשיך את חייו או את עיסוקו – זה יכול לבוא בצורה של איום על כספו או על תדמיתו בעיני החברה או משפחתו. המצב דומה בחיי שותפות של בעל ואשה. התורה וחז”ל בדאגתם לשלמות חיי המשפחה, יצרו מערכת המחייבת את ראש המשפחה להתאמץ באתגרים העומדים לפניו. אחד מן הדברים האלו הוא כסף. בין אם מדובר בכסף שהוא מתחייב לאשתו בכתובה, בין אם מדובר בדמי מזונות לילדיו. באותה מידה, גם האמונה שזה הבעל שהקב”ה זימן לי, או זו האשה המיועדת לי מששת ימי בראשית, יכולים להוות מנוף לקיום התא המשפחתי, לעמוד באתגרים העומדים והמתחדשים לפני בני הזוג.
ישנם זוגות שאפשר לזהות בהם עוצמה של אמונה ותפקיד היועץ להעצים כוח זה לצורך מוכנות הזוג להתמודד ולשפר את האווירה ביניהם. אכן, יש זוגות שהדרך להכניס אותם למסלול טיפולי יהיה דרך אותה אמונה שזיווגו מן השמים, ולא לחינם הושיב אותם הקב”ה יחד.
האמונה תשמש עוד דרך במכלול הכלים העומדים ליועץ, כיצד להראות לבני הזוג שמשתלם להם להמשיך לחיות כזוג, לטפל בעצמם ולא לברוח מהמציאות. פעם בגלל הנזק שייגרם לילדים, ופעם בהצבת עובדות מפני מה שהעתיד צופן בחובו, כגון קשיי חיי הבדידות או קשיים בזיווג השני, וכאמור בגלל האמונה. אך בשום אופן לא נכניס אדם לגן האמונה כאשר הוא רחוק מהאמונה או רק התחיל להיכנס לתהליך של אמונה. יועץ המעוניין להכניס את מטופליו לאותו גן האמונה ולהשתמש בו כמנוף להצלחתם ולרצונם לעבוד, לעדן ולתקן את מידותיהם, יבדוק תחילה אם הזוג המטופל עומד בדרגה זו של אמונה. אחרת לא זו בלבד שכוון זה לא יהווה מנוף להצלחה, אלא הוא יכול להפיל אותם, גם מדרגתם הנוכחית באמונה.
לסיכום: האמונה ככלל היא כח ועוצמה נפלאה, היכולה לעזור לנו ולתת לנו אורך רוח וכוח להתמודד במצבים קשים בחיים. איננו משתמשים במנוף שקוראים לו “אמונה” רק לבניין בפני עצמו, אשר בסופו עלול להתגלות כבניין קלפים רעוע. בטיפול זוגי מקצועי, האמונה תשמש מנוף למוכנות הזוג לעבודה עצמית – להבין האחד את השני, לקבל האחד את השני ולהשלים עם הנתונים הקיימים.
