וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה’….
וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו…..
וכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת…
פסוקים אלו העוסקים בדיני הונאה נאמרו באמצע פרשת שמיטה ויובל, ומיד אחריהם חזרה תורה שוב לדיני שמיטה ויובל שנאמרו לפניהם, וצריך ביאור מדוע הפסיקה תורה באמצע דיני שמיטה ויובל לכתוב כאן דיני הונאה.
ונראה שהיסוד והשורש שמביא את האדם להונות במסחר, הוא מה שחושב שיכול לחטוף לעצמו הנאות העולם שלא ביושר, ולכן לפעמים הוא מוכר ואינו מודיע שיש איזה פגם וחסרון, או שמשקר ואומר שזהו המחיר הזול ביותר בשוק, או שמשבח המקח שאין כמוהו ודורש מחיר יקר וכדו’, וחושב שבזה ירוויח ויתעשר, אבל אם היה יודע שכל הפרנסה באה רק מברכת ה’ ולא מכוח מעשי ידיו, וכמאמר הכתוב (משלי, י, כ”ב) “ברכת ה’ היא תעשיר”, לא היה משקר כדי להרוויח, כי מה שכבר נגזר, אינו צריך לשקר כדי להרוויח אלא ירוויחנו ביושר, ומה שלא נגזר לו, לא ישיג גם על ידי רמאות, ואדרבה אם הוא משקר הרי הוא מפסיד את ברכת ה’, ומאבד לעצמו את מקור הצלחתו בפרנסתו.
והנה מצוות שמיטה יסודה גם כן בביטחון, שאדם ששובת ממלאכתו ועוזב את מקור פרנסתו לשנה תמימה, הרי הוא מכריז בזה שכל פרנסתו משמים ואינו דואג כלל להשבית את מקור פרנסתו ולהפקיר לגמרי את שדהו לשנה תמימה מתוך בטחונו בה’ ונמצא א”כ שמצוות שמיטה ואיסור הונאה יסוד אחד להם לבטוח בה’ בתוך חיי המסחר ,לכן נאמרו שני הפרשיות הללו מעורבות זו בזו ,שפרשת הונאה יסודה היא להמשיך כביכול את שנת השמיטה לכל השנה כולה ,על ידי שיידע האדם תמיד בכל מסחרו ,שלא יוכל להרוויח פרנסתו שלא ביושר, אם ירמה או יגנוב דעת לא ירוויח ע”י זה.
לשאלת אימו של הרב שטרנבוך שהייתה אלמנה שטרחה לפרנס את ילדיה עד כמה היא צריכה לטרוח השיב לה רבי אלחנן וסרמן הי”ד, שאינו יכול לקבוע לה בדיוק מהו הגדר של השתדלות מרובה יותר מדי, אך כל זמן שההשתדלות לפרנסה נעשית רק מתוך ההכרח כדי להביא פרנסה לאנשי ביתה ולא כדי להשיג מותרות, אין לה לחוש לפגם במידת הביטחון, והוסיף שבאופן כללי צריך לדעת יסוד, שעל ידי השתדלות מרובה יותר מדי, לא יצליח האדם לחטוף הנאות ממה שלא נקצב לו, כי כפי מה שמגיע לאדם כך הוא יקבל ואין “חטיפות” אצל הקב”ה, ואפילו אם יצליח להרוויח יותר ממון על ידי השתדלותו המרובה, יביאו עליו מהשמים צער אחר וכמו צער גידול בנים או מחלות או קיצור ימים אצלו או אצל משפחתו, כדי שבצער הנוסף הזה, ישלם על ההנאה שחטף, ואז לא יהיה בידו הנאות נוספות ממה שלא נקצב לו.
על פי דברי רבי אלחנן נראה לבאר היטב לשון הפסוק שהזהיר כאן “ולא תונו איש את עמיתך ויראת מאלוקיך”, דבשעה שבא האדם לרמות במסחר, עליו לזכור שיש אלוקים מנהיג לבריאה שלוקח מהאדם את כל ההנאות שלקח באיסור על ידי שמביא עליו צרות וייסורים אחרים, וזהו מה שנאמר “ויראת מאלוקיך”, שצריך האדם לפחד מהאלוקים שיכול להביא עליו רח״ל צרות וייסורים כדי שיפרע על ידם את הממון שלקח באיסור על ידי הונאה, ועל ידי ידיעה זו ייזהר מאוד שלא להונות אחרים, כי אין השכר שווה בנזק. (ביאורים והנהגות – הגר”מ שטרנבוך).
