“כל כך קשה לך לבקש סליחה?? מה בסך הכל ביקשתי, שתתנצל על האיחורים שלך” קראה ספיר.
שתיקה. מני לא הגיב.
“זה פשוט מעצבן, הוא תמיד מאחר ולא לוקח טיפת אחריות”.
“כן כן את צודקת, סליחה, סליחה. זה באמת לא היה בסדר מצידי, זה לא יקרה שוב” ענה לבסוף מני לאחר אינספור איחורים שלו ותחינות של ספיר.
השיח בין בני הזוג טעון, ורווי מתח.
הסליחה
סליחה היא התרחשות מיוחדת בין אדם לקונו, בין אדם לחברו ואף בין אדם לעצמו. יש בסליחה, סיטואציות אנושיות מרגשות. לא פעם אדם מתבונן אל נפשו פנימה, ומוכן לקבל את העובדה שהוא אינו שלם. הוא מוכן לסלוח לעצמו על דבר עוול שעשה. כשאדם חש כי פגע באחר, הוא בא מתוך מבט כן ורצון לשוב ולתקן את הפגיעה ואת חוסר הצדק. יתרה מכך, הוא אף מצליח להיכנס לנעליו של הנפגע, לגלות אמפתיה, להלך בשבילי נפשו, ולחוש את העוול שאותו הוא גרם. זוהי התבוננות בעלת ערך רב. אנו נוטים להעריך אדם המוותר על כבודו ומבקש את סליחת האחר.
במקרה של מני וספיר בן הזוג אינו ממהר לסיים את עבודתו ולשוב לביתו, על אף שבת זוגו זקוקה לעזרתו עם מטלות הערב המשפחתיות. בראייה ראשונית, נסביר את האיחור בכך שזהו חלק מעבודתו, ולכן הוא לא מיהר לשוב. הוא לא ראה את הקושי שאתו מתמודדת עומדת רעייתו, ולכן עליו לבקש את סליחתה על חוסר ההתחשבות כלפיה.
אך בהתבוננות מעמיקה יותר במערכות יחסים בכלל, ובמערכת הזוגית בפרט, נגלה שהעניין מורכב קצת יותר. הדינמיקה הזוגית פועלת כך שכל פעולה צוברת בתודעה מגוון רחב של ‘אקטים’ תקשורתיים, רגשות ומחשבות שבני הזוג ניהלו במהלך הקשר, חלקם מודעים וחלקם לא, אליהם אנו מגיבים. כך, כל פעולה של האחד, מזמינה פעולה של האחר, כמעין ריקוד זוגי.
‘בפעמים קודמות כשהגעתי על מנת לעזור מתוך רצון כנה, זכיתי לביקורת קשה על התפקוד שלי’, מהרהר מני. ‘להערכה ודאי שלא זכיתי, מדוע שאתייצב שוב? על מנת ששוב אספוג עלבונות? עדיף לי להגיע כשהכל כבר נגמר’. הוא מגיע באיחור, המתח של ספיר עולה, וכאשר הוא נכנס הביתה, היא מתלוננת כלפיו כועסת: ‘הבית הפוך, הילדים רבים, אני אמורה לצאת למשמרת לילה, ושוב אתה נעלם…’ כעת שב ועולה המתח אצל בן הזוג. שני בני הזוג מתוסכלים מהמעגל המוכר והכואב. זו אינה הופעה של אדם אחד שטועה פעם אחר פעם, אלא מהלך אליו שותפים שניהם. אלא שהם אינם מדברים על כך באופן גלוי, אולי כדי להימנע מהקונפליקט ואולי הם אינם מודעים באופן מלא לריקוד המכאיב ששניהם יוצרים.
אשמה, ריצוי ובקשת סליחה
כשמבקשים סליחה, הפוגע מבקש מהנפגע את סליחתו. כלומר, הפוגע כמו מנקה את עצמו מהאשמה הרובצת עליו, ובאופן לא מודע מעביר את האחריות להמשך התהליך לנפגע, שכן כעת מונחת לפניו האפשרות לסלוח. למעשה, הבקשה לסלוח אינה אפשרות היא כמעט דרישה. הנפגע נדרש לסלוח, מצופה ממנו לעשות כך, ואם לאו – האשמה תוטל עליו. אך לא תמיד קל למחול לאחר פגיעה ובמקרים כאלו, הנפגע סובל גם מהרגשות שצפו לאחר הפגיעה, וגם מהאשמה על כך שלא סלח.
ישנה תפיסה רווחת שכאשר מישהו מבקש סליחה אין זה ראוי שהנפגע יקשיח עמדות ולא יקבל את הסליחה. הדרישה הזו לא תמיד הגונה. ניתן להצביע על מספר מקורות לגישה זו נביא אחת מהן כדוגמא. פעמים שהתפיסה מחוברת לקשרים בשלבים מוקדמים של החיים. כאשר אם פונה לילד שלה שפגע היא דורשת ממנו לבקש סליחה, והוא ממלא את הצו של אמו לא מתוך השלמה והפנמה, אלא עקב בקשת האם או דרישתה, על אף שהוא מרגיש חוסר הוגנות. האמא הורידה לעצמה את המתח והחרדה, אך הטביעה דפוס של ריצוי אצל הילד, שיהפוך מאוחר יותר למבוגר, שפיתח תלות בבקשת הסליחה כגורם להפחתת מתח במערכת יחסים.
סליחה מדומה ו’הנחת הסליחה’ במערכת הזוגית
במקרה של מני וספיר נראה שעל מני לאזור אומץ ולספר לרעייתו כיצד הוא מרגיש כשהוא חוזר הביתה בזמן בו היא זקוקה לעזרה. הוא יספר לה שהוא הרגיש מותקף וחווה את תגובתה כביקורתית כלפיו. בני הזוג ינהלו שיח בוגר ומשמעותי על המשך הקשר בלא בקשת סליחה מדומה, שרק מרחיקה אותם מלעסוק בעומק רגשותיהם בכנות ופתיחות. שיח כזה יכול להוביל את בני הזוג לפתח יכולת גבוהה של הבנת הקשיים והצרכים האישיים והזוגיים שלהם.
לאחר תהליך משוחרר ופתוח, סביר יותר שבן הזוג יתנצל, אך הפעם ממקום אחר. הוא יתנצל, על כך שברח מהקושי במקום להתמודד איתו. הוא לא הציף את רגשותיו אלא נמנע משיח, אולי גם משום שחשש לחשוף את חולשותיו. (רבין ק. 1991. שקד א. 2019). ספיר תוכל להתבונן באופן שבו הגיבה אליו בזמנים שבהם כן היה מגיע הביתה, להבין את המקומות בהם היא טעתה ולהתנצל בפניו על כך.
כעת אין מדובר על בקשת סליחה הבאה ‘לטייח’ את המערכת אלא על מהלך משוחרר יותר, מובחן ומצמיח.
חשוב לומר שנכון לקיים שיח כזה בזמן רגוע בו בני הזוג מסוגלים לבחון את הסיטואציה ממרחק ובצורה הגיונית.
בנוסף לכך חשוב להדגיש כשאחד מבן הזוג מתנצל על כך שפגע, עליו לעשות כך בלא לצפות שבת הזוג תסלח לו. המתנצל כמו אומר פגעתי בך ועל כל אני לוקח אחריות, אני מניח את הסליחה בפנייך. אני מודע לכך שטעיתי באופן שבו נהגתי כלפייך. הוא אינו מצפה לסליחה מיידית מהצד שכנגד (מגד א. 2019).
תהליך הפיוס והסליחה הוא תהליך מרגש וחי, ובמערכת שיש בה קרבה ואהבה בין בני הזוג היכולת לסלוח נעשית גמישה,, רכה ואף תדירה יותר. בני הזוג רואים בטעויות חלק מהיותנו בני אנוש המתמודדים ומתגברים על קשיים מתוך הבנה, כחלק מקשר שלם ועשיר. יש בסליחה כח רב, על אף היותה כביכול דבר הנתפס כחשיפה וחולשה. היא אינה דבר חיצוני אלא התרחשות מיוחדת שנמצאת כמשאב בתוך הנפש ועלינו לנסות להביא לידי ביטוי את הנטייה הנפלאה הזו.
תהליך הפגיעה וההתפייסות יש בו אמנם חוסר ודאות ומורכבות, אך סליחה הבאה מתוך שהייה ותהליך היא ערך נעלה ונשגב המעשיר בראש ובראשונה את אישיותו של האדם, (גוטמן 2019) ולצד זה את המערכת הזוגית, המטפח את שביעות הרצון בקשר ויכול להוביל לשגשוג וקרבה.
מקורות
גוטמן ג’ון שבעת העקרונות לנישואים מאושרים 2019
מגד א. להיות ראוי 2019
מנדלבאום י סליחה ותשובה מאהבה /מאמר מרשת האינטרנט
נפייר וויטאקר משפחה במבחן 1978
רבין קלייר. טובים השניים 1991
שקד אנבאלה לקפוץ למים 2019
שריבויים דבורה פגישה טיפולית 2005
