במאמר הקודם סקרנו את דעות הדיינים לגבי חיוב מזונות ילדים להורים עשירים, לפי חוות דעתם המקיפה של ביה”ד הרבני האזורי ירושלים, (תיק מס’ 960545/4 מיום 30/1/18). במאמר, הוצגו העמדות המנוגדות של הדיינים, שנחלקו האם צורכי הילדים יושפעו ממעמדם של הוריהם או שגם לילדים להורים עשירים אין חיוב לפרנס את ילדיהם אלא בצרכי הילדים הבסיסים ללא התחשבות במעמדם הגבוה של ההורים. במאמר זה נסקור את גישת בית הדין הרבני הגדול שנתקבלה פה אחד, בעת האחרונה.
עשירים ישלמו יותר?
את גישת בית הדין ניתן ללמוד מפסק הדין של בית הדין הגדול, שנכתב ע”י הגאון הרב אליעזר איגרא שליט”א, בתיק, רבני (גדול) 967261/4 , בהסכמת הדיינים הגאונים הרב א’ אהרן כץ, הרב שלמה שפירא שליט”א, (מיום ה’ בטבת התשע”ט 31/12/18).
הנידון שעמד בפני ביה”ד הוא זוג עם שני ילדים מעל גיל שש. בעודם נשואים חיו הצדדים ברמת חיים גבוהה ממנה נהנו גם הילדים. גם לאחר הגירושין המשיכו הצדדים לחיות ברמת חיים גבוהה. האם ביקשה לחייב את האב בסכום מזונות שיוכל לשמר את רמת החיים אליה הורגלו הילדים בעוד האב ביקש לקבוע שמזונות הילדים הינם לפי צורכי הילדים ולא לפי רמת החיים אליה הורגלו.
ההבדל בין מזונות לכסות
בבואו לדון בסוגיה, בחן ביה”ד הגדול את ההבדל שבין חובת האב במזונות ילדיו לחובת האב בכסות לילדיו תוך השוואה לחובת בעל למזונות וכסות לאשתו.
לגבי מזונות אשה כתב השלחן ערוך באבן העזר סימן ע’ סעיף ג’ שבעל חייב במזונות אשתו בהתאם למצבו הכלכלי וזו לשונו:
“כמה מזונות פוסקים לאשה, לחם שתי סעודות בכל יום, ופרפרות לאכול בה הפת, ושמן לאכילה ולהדלקת הנר, ומעט יין לשתות, אם היה מנהג המקום שישתו הנשים יין, (ואם היתה מניקה נותנין לה יין); ובשבת שלשה סעודות ובשר או דגים; ונותן לה בכל שבת מעה כסף לצרכיה; (ונותנין לה עץ לבשל מאכלה). בד”א, בעני שבישראל אבל אם היה עשיר, הכל לפי עשרו”.
גם לגבי חיוב בכסותה מחלק השלחן ערוך בין עני לעשיר וזו לשונו (אבן העזר סימן עג, סעיף א וסעיף ד):
“כסותה כיצד, חייב ליתן לה בגדים הראויים לה בימות הגשמים ובימות החמה, בפחות שלובשת כל אשה בעלת בית שבאותה המדינה… ובכלל הכסות, שהוא חייב ליתן לה כלי בית ומדור שהיא יושבת בו… בד”א, בעני שבישראל. אבל בעשיר, כל דברים הללו נותן לה לפי עשרו”.
בעוד שביחס לאשה אין חילוק בין מזונות לכסות והוא חייב לפי עושרו, לגבי מזונות ילדים עד גיל שש יש חילוק בדברי השולחן ערוך בין מזונות וכסות. לגבי מזונות כתב באבן העזר סימן עא סעיף א, שחייב לזונם בלי לחלק בין אב עני לאב עשיר:
“אדם לזון בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש, אפילו יש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם; ומשם ואילך, זנן כתקנת חכמים עד שיגדלו. ואם לא רצה, גוערין בו ומכלימין אותו ופוצרין בו. ואם לא רצה, מכריזין עליו בצבור ואומרים: פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו, והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן אפרוחיו; ואין כופין אותו לזונן. במה דברים אמורים, בשאינו אמוד, אבל אם היה אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן צדקה המספקת להם, מוציאים ממנו בעל כרחו, משום צדקה, וזנין אותם עד שיגדלו”.
אולם ביחס לכסות הוא כתב בסימן עג סעיף ו:
“בניו ובנותיו עד בני שש, חייב ליתן להם כסות וכלי תשמיש ומדור, ואינו נותן להם כפי עשרו, אלא כפי צרכן בלבד”.
מסביר ביה”ד הגדול את ההבדל ואומר שביחס למזונות לא ניתן לחלק בין מזונות האם למזונות ילדיה. אי אפשר להבדיל בין המזון המשובח של האם, לזה בסיסי של הילדים. לכן ביחס למזונות ילדים לא חילק השלחן ערוך בין עני לעשיר, שכן עושרו של האב לא משפיע ישירות על חיובו למזונות הילדים אלא חיובו כלפי האם משפיע על חיובו כלפי ילדיו.
מכאן למד ביה”ד שהגדרת חובתו של האב במזונות הבסיסיים של ילדיו נגזרת מרמת החיים בה הוא חי עם אמו. מאחר ורמת החיים שונה ממקום למקום ומחברה לחברה ולא דומה משפחה בעלת הכנסה נמוכה למשפחה עשירה, על כן כשם שלא נחייב אנשים לפי המקובל בארץ אחרת אלא לפי המקובל במדינת ישראל, כך נחייב אותם לפי המקובל בעולמם של האמידים במדינת ישראל.
ביה”ד כתב שיסוד הסברה הוא הדברים המופיעים בר”ן על הרי”ף במסכת כתובות דף כח עמוד ב בנוגע למקור החיוב של האב במזונות הילדים וזו לשונו:
“שכיון שהן נגררים אחריה אי אפשר לה להעמיד עצמה שלא תזון אותם”
על בסיס סברה זו, כתב באגרות משה ביורה דעה חלק ד סימן מג’ את הדברים הבאים:
“ואף בדבר בניו הסמוכין על שולחנו, הא ביארתי באג”מ אה”ע ח”א סימן ק”ו שבזה”ז, וגם בהרבה מאות שנים קודם, שדרים אצל אביהם עד נישואיהן חייב האב במזונותיהם מדין חיוב מזונות אשתו, דאין יכול לומר שתהיה אכזרית ולא תיתן להם מזונות. ודרים בביתו ג”כ מחיוב זה, עיין שם שהוא טעם מוכרח. הרי גם את בניו ובנותיו אינו יכול לדחותן ולהוציאן מביתו”.
אמנם יש להקשות שאם מכח מזונות אמם חייבו אותו, לכאורה לאחר הגירושין או פטירת האם יפקע החיוב לילדים כפי הנפסק בשו”ע אבהע”ז סימן צג’ “הגרושה אין לה מזונות”.
על זה כותב ביה”ד הגדול בהתבסס על ספר ידי אליהו על הרמב”ם בהלכות אישות פרק יב, שמאחר ונתחייב פעם אחת, החיוב עומד לעולם וזו לשונו:
“ויש ליתן טעם לדבר שאפילו שמדין מזונות האשה נגעו בה אפילו מתה אמם כבר זכו במזונות מתקנת חכמים ולא מצי מפטר נפשיה…הכי נמי אמרינן דאפילו מתה אמם כבר זכו במזונות ולעולם חייב בהם”.
אע”פ שבנידון שעמד בפני ביה”ד מדובר בילדים למעלה מגיל שש, כתב ביה”ד הגדול שחיוב מזונות ילדים מעיקר הדין הוא עד גיל שש אך מתקנת אושא הורחב הגיל עד שיגדלו ולפי תקנת הרבנות הראשית עד גיל שמונה עשרה. ואף לסוברים שמקור החיוב עד גיל שמונה עשרה הוא מדין צדקה, ישנם דיני צדקה מיוחדים ביחס לילדים ומחייבים וכופים את האב לדאוג לכל צורכיהם ושולחנה של האם הוא הקובע.
רמת המזונות תקבע לפי רמת המחיה בה חיה האם המגדלת
סייג ביה”ד הגדול עיקרון זה ואמר:
“רמת המזונות תקבע לפי רמת המחיה בה חיה האם המגדלת, שהרי לא יתכן שהאם תשב עם בניה על שולחן אחד והיא תאכל מעדני עולם ובנה ישב על ידה ויאכל קב קטנית (כפי שהוכיח האג”מ מדיני ארחי ופרחי ע”ש). כאשר כל זה כפוף כמובן ליכולות של האב, שכאמור במקרה שבפנינו הן יכולות גבוהות”.
מוסיף ביה”ד הגדול ואומר שהעיקרון בו הולכים אחרי רמת החיים של הילדים אצל אמם נכונה גם במקרים בו רמת החיים שלהם יורדת, שזהו המקרה היותר שכיח וזו לשון ביה”ד:
“בדרך כלל כשאנו מחייבים מזונות לזוג עם שני ילדים שמשכורתם ממוצעת, כגון ששני בני הזוג מרוויחים כ”א 10,000 ₪, וק”ו כאשר האם מרוויחה פחות. הרי שבזמן הגירושין כל אחד נשאר עם סכום כספי שהוא מחצית או פחות מן הסכום ממנו חיו שני בני הזוג יחדיו. אם האם צריכה תקבל 1500 ₪ לכל ילד בכדי לגדל את ילדיה עם 13,000 ₪ ועוד השתתפות של 1,500 ₪ למדור הרי שרמת החיים שלה וגם של ילדיה תרד, גם רמת חייו של האב תרד שיתקשה ביותר להסתדר. וודאי שבמקרה שכזה כל צרכיהם, וכפי הראוי לתת להם יהיה יותר נמוך מחייהם קודם לכן. שהרי אין כל אפשרות לחייב את האב לשמר את רמת החיים שהייתה קודם, שאינו חייב בה מן הדין, כמו כן אין הוא מסוגל לממן זאת, ובפרט שגם רמת חייו שלו וכן של האם יורדת. ובודאי שזהו המקרה הפשוט שבו נאמר שאין לילדים דין עולים ואינם יורדים, ואין אומרים “כדי מחסורם” וחובה שנשמר את רמת החיים שבה חיו בעת שהאב והאם גרו יחדיו ובתקופה זו גרו הילדים בדירה רחבה, נהנו ממאכלים וביגוד ברמה גבוהה יותר. שהרי האם גם היא מצטמצמת היום בדירה ברכוש ובדיור במאכל”.
לסיכום, בית הדין הרבני הגדול לא קיבל את הפרשנות של כפי צורכם בבחינה חיצונית של מה נהוג אצל ילדים המקבילים בגילם ובאזורם, אלא בית הדין מתייחס לכפי צורכם בבחינה סובייקטיבית של התנהלות האם עוד מחיי הנישואין.
לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי. ליעוץ ניתן לפנות – טו”ר ועו”ד צבי גלר, 050-7664874 טו”ר נדב טייכמן 0528371250
