בחלקו הראשון של המאמר עסקנו במקור לחיוב האב במדור הילדים ועסקנו באפשרות לחייב אף את האם בתשלומי המדור מדין צדקה, אפשרות שבפועל איננה מיושמת בבתי הדין. במאמר הנוכחי נעסוק בשאלת חיוב האב בדמי מדור כאשר האם רוכשת דירה.
נימוקי השיטה הפוטרת את האב מתשלום מדור
לכאורה לא אמור להיות הבדל בנוגע לחיובו של האב בתשלום מדור, בין שהאם משלמת משכנתא ובין שהיא משלמת שכירות. אעפ”כ מצאנו בפסיקת בתי הדין גישה הטוענת שאב אינו חייב בדמי מדור כאשר האם משלמת משכנתא.
כך פסק ביה”ד בפ”ת ברוב דעות (תיק מס’ 1097392/6 בהרכב הרה”ג לרר, ינאי ורבין בדעת הרוב ושוב פסקו כן בתיק 1232746/7) וקבעו שתשלום משכנתא איננו בכלל הוצאות מדור משום שהוא תשלום עבור השקעה של האם וז”ל:
יש לציין כבר עכשיו, שבית הדין דוחה את טענת האם שיש לה הוצאה חודשית על הדירה בתשלום המשכנתא על הדירה (ו/או חובות שלקחה לצורך קניית הדירה)… משום שתשלום המשכנתא הוא כעין חיסכון כאשר בתמורה לתשלומים מוקנית לה בעלות על הדירה ולפיכך אין תשלום המשכנתא נחשב להוצאה אלא להשקעה…נמצא כי המציאות בתיק זה היא, כי האשה חיה עם ילדיה בדירתה ללא הוצאות על עצם המדור ובכל זאת דורשת מהאב תשלום עבור מדור הקטינים כאמור לעיל.
ביה”ד מבאר שאם נאמר שתקנת הרבנות הראשית המחייבת את האב במזונות הילדים לאחר גיל 15 היא חיוב מדין צדקה, הרי שמדין זה גם האם חייבת במזונות הילדים וצריך לבחון את חיובם של שני הצדדים לאור השתכרותם. ואם נאמר שתקנת הרבנות היא כחובת האב בקטני קטנים אזי יש לבחון את חובת האב לאור סוגיית הדר בחצר חברו, שם קובעת הגמ’ שכאשר מדובר בחצר שאינה עומדת להשכרה, אין צריך הנהנה לשלם לבעל החצר משום שזה נהנה וזה לא חסר. א”כ בנדון בו האם גרה עם הילדים בבית שלה שאינו עומד להשכרה, הרי האב נהנה שהילדים עם האם, בעוד היא מצידה אינה חסרה כי בלאו הכי אינה יכולה להשכיר את הדירה. מוסיף ביה”ד ואומר שכאשר האם מבקשת שהילדים יגורו אצלה הרי שיש לה הנאה מכך וזה כדין זה נהנה וזה נהנה ולכל הפחות ההנאה שיש לאם ממגורי הילדים עימה מקזזת את החיסרון הפיזי הנגרם לדירה עקב מגורי הילדים.
מוסיף ביה”ד ואומר שבכל מקרה בו האם לוקחת משכנתא, מוטל על ביה”ד לבדוק האם היא הייתה יכולה לקנות דירה אחרת קטנה יותר בלי משכנתא משום שאם הייתה לה אפשרות כזו ובכל זאת בחרה לקנות דירה גדולה יותר זה מלמד שמטרתה בקניית הדירה איננה רק רווחת הילדים אלא גם רווחתה האישית והיא משדרגת את נכסיה ע”י חיוב האב בדמי מדור, ולכן אין לחייב את האב לשלם משכנתא ואף שאפשר לומר שהעיקר זה רווחת הילדים מ”מ מידי ספק לא יצאנו והעמד ממון על חזקתו.
מסכם ביה”ד ואומר:
נמצא, כי חיוב האב במדור ילדיו לאם אינו נובע מעצם אפשרות המגורים שמעניקה האם לילדיו של האב, אלא על הוצאות שמוציאה האם על מדור הילדים. לכן כאשר אין לה הוצאות במקרה שלאם דירה משל עצמה, אף שיכול להיות שרכשה את הדירה בעבר ממיטב כספה, אין מחייבים את האב במדור ילדיו.
מכאן שכאשר רכשה האם דירה ו/או חלקו של האב בדירה, ע”י נטילת משכנתא ונכון לעכשיו משלמת את חוב המשכנתא, אין על האב חיוב תשלום מדור, שהרי תשלום המשכנתא אינו הוצאה המשולמת ע”י האם לצד ג’, אלא צבירת נכס על שמה, ואין מקום לחייב את הגרוש, אבי ילדיה, בהעצמת מסת נכסיה. מה עוד, כי היה בידה של האם לרכוש בחלקה בדירת הצדדים, דירה סבירה באזור אחר על מנת להעניק מדור לילדי הצדדים, ובחירת האם לרכוש את חלקו של האב באזור יוקרתי על ידי לקיחת משכנתא אינו נובע ממדור הילדים אלא מרצונה לרכוש דירה באזור הנראה לה ומצבירת נכס נדל”ן על שמה… שכאמור אינו קשור אלא להעצמת מסת רכוש האם.
נימוקי השיטה המחייבת
הרב ינאי שליט”א, בדעת המיעוט, סובר שיש לחייב את האב בתשלום מדור גם כאשר האם משלמת משכנתא. אפילו במקום שהאם אינה משלמת כלל ויש לה דירה בבעלותה, ניתן לחייב את האב לשלם וז”ל:
“ואני סבור כי יש לחייב את האב בתשלום דמי מדור כאשר האם משלמת משכנתא. יתרה מכך, לדעתי גם כאשר לאם יש דירה משל עצמה והיא האם המשמורנית – זכותה לדרוש מהאב דמי מדור קטינים עבור השימוש שהם עושים בדירתה”.
הרב ינאי טוען שאף אם נאמר שמגורי הילדים בדירת האם הם כדין זה נהנה וזה לא חסר, מ”מ דין זה שייך רק במקום שבעל החצר אינו אומר לו צא או תובע תשלום מהמשתמש. אולם כאשר הוא תובע תשלום, מבואר בשו”ע שחייב הדייר לשלם את השכר אפילו אם מדובר בחצר שאינה עומדת לשכירות. לכן אם המספקת מדור לילדים ותובעת שכר עבור כך, חייב האב לשלם לה את מדור הילדים.
אמנם האם אינה רוצה שהילדים יצאו מדירתה, ואדרבה היא עומדת על כך שהם יתגוררו עימה, אך הרב ינאי לומד מדברי הרמ”א, שבמקום שבעה”ב דורש שכר אין הדייר יכול לגור שם בחינם אף אם בעה”ב לא דורש ממנו לצאת. לדבריו, דרישה ליציאה מהבית ודרישה לתשלום שכר אינם שני צדדים של אותו מטבע.
לאור זאת הוא כותב שגם באופן שהאם אינה מוציאה שום הוצאות על המדור, מוטל על האב לשלם מדור ככל והאם תובעת זאת ממנו. כך מבואר ברמ”א חו”מ רמ”ו, סע’ יז לגבי האומר לחברו אכול עמי, שצריך לשלם לו שכר וה”ה הכא שאומרת לאב שהילדים יגורו עימה והיינו שמתכוונת לתת להם הנאה זו בשכר.
הרב ינאי חולק גם על הטענה שההנאה ממגורי הילדים מקזזת את החיסרון שהם גורמים. זאת משום שכאשר יש הנאה המועילה לדירה מכך שמתגוררים בה אז החיסרון הפיזי הנגרם לדירה אינו נחשב חיסרון. אך הנאה מעצם מגורי הילדים אינה מועילה לדירה עצמה ולכן אינה נחשבת כהנאה המקזזת את החיסרון. לאור זאת אומר הרב ינאי שמקרה בו הילדים גרים עם האם בדירה הם בגדר של זה נהנה וזה חסר משום שהאב נהנה מכך שהילדים גרים עם האם מחד ומאידך ברור שמגורי הילדים עם האם גורם לה חיסרון ואין שום קשר בין החיסרון הנגרם לדירה לבין ההנאה שיש לאם מכך שהילדים גרים עימה שהרי אין שום תועלת לדירה במגורים אלו וממילא החיסרון נשאר בעינו וניתן לתובעו.
ביה”ד הגדול (תיק מס’ 1224354/1 בהרכב הרה”ג הרב יצחק יוסף, הרב יצחק אלמליח והרב מיכאל עמוס) דן בטענות אלו והפך את ההחלטה ופסק כדעת המיעוט ונימק זאת בכך שהאשה נחסרת מכך שהילדים אצלה.
סיכום
בחלק זה של המאמר הראנו שעל אף שלכאורה דבר פשוט הוא שאב חייב במדור ילדיו, כאשר מדובר באם הרוכשת דירה מסתבר שהדבר אינו פשוט כל כך ונמצא במחלוקת בין הדיינים. כאשר מצרפים מחלוקת זו לדיון שהובא במאמר הקודם בנוגע לאפשרות לחייב את האם במדור הילדים כאשר מדובר באשה המוגדרת אמידה מבחינה הלכתית, נמצא שאשה הרוכשת דירה שלכאורה עונה על גדרי אשה אמידה ישנם שני צירופים להקל על האב בתשלום המדור. על אף האמור הפסיקה הרווחת בבתי הדין עדיין מחייבת את האב בתשלומי המדור. בחלקו האחרון של המאמר נעסוק בשאלת חיוב אב בתשלום מדור כאשר הילדים שוהים עימו והוא כבר מספק להם מדור.
