בחלקו הראשון של המאמר הסברנו מהן אופציות ומהן מניות חסומות והבאנו את גישת ביה”ד האזורי בפ”ת הסובר שמניות ואופציות דינן כמתנה ואינן מתאזנות. בחלקו השני של המאמר הבאנו פסק הדין של ביה”ד הגדול, בערעור שהוגש על פסק דינו של ביה”ד האזורי בפתח תקוה וסקרנו את הגישות השונות שעלו בפסק הדין.
בחלק זה של המאמר נעסוק באופן בו הערכאות השיפוטיות מבצעות את האיזון. בנושא זה יש שתי שאלות שצריך לבחון. הראשונה היא מה כמות האופציות והמניות הנכללת במסגרת האיזון והשניה היא האם מאזנים בעין או בשווי ואם מאזנים לפי שווי מהו המועד לפיו קובעים את שווי האיזון.
מה נכלל במסגרת האיזון
בפס”ד של השופט נחשון פישר (תמ”ש ראשל”צ 10339-03-12 שאושר אח”כ בביהמ”ש המחוזי מרכז – לוד בתיק מס’ 19796-09-17), הייתה מחלוקת בנוגע לאופציות שקיבל האיש. בפני ביהמ”ש הובאו שלוש חוות דעת שעסקו בשתי השאלות הנ”ל – חוו”ד של מומחה מטעם ביהמ”ש (פרופ’ עמרי ידלין), מומחים מטעם האשה (פרופ’ שחר ליפשיץ ופרופ’ אסף חמדני) ומומחה מטעם האיש (ד”ר יואב מזא”ה).
באשר לשאלת האופציות הנכללות במסגרת האיזון, אין מחלוקת בין המומחים שכל האופציות שהבשילו עד מועד הקרע מתאזנות בשווה בין הצדדים ונחלקו בנוגע לאופציות שטרם הבשילו. המומחה מטעם ביהמ”ש ומומחי האשה הסכימו שאת האופציות שלא הבשילו יש לאזן באופן ליניארי כלומר לחשב את החלק היחסי של האופציה שהבשילה. המומחה מטעם האיש טען שהזכאות לחלק באופציות שלא הבשילו היא מחלוקת בין בתי משפט ברחבי העולם וכתב שאין לאזן אותן.
ביהמ”ש הכריע בסוגיא זו כדעת מומחה ביהמ”ש וקבע שאת האופציות יש לאזן באופן ליניארי וכך כתב:
כשם שמקובלת על הנתבע חלוקת האופציות שהבשילו במועד הקרע שווה בשווה בין הצדדים, אין כל שוני בינן לבין יתרת האופציות אשר נתנו לנתבע…, קודם למועד הקרע, ובהתאם לחישובי מומחה ביהמ”ש התובעת זכאית לחלק היחסי של האופציות, קרי, ממועד הענקתן …. ועד למועד הקרע, סה”כ 304 ימים, אורך תקופת השותפות בתוך תקופת ההבשלה.
ביהמ”ש למשפחה בחיפה (תמ”ש חיפה 24282-10-14 שאושר בביהמ”ש המחוזי בתיק מס’ 56000-10-18) אימץ את חוות דעת המומחה בתיק וקבע שכל המניות שניתנו לאיש, בין אלו שהבשילו לפני מועד הקרע ובין אלו שהבשילו רק לאחר מועד הקרע הן חלק מהסל המשפחתי ולכן הן שייכות לצדדים בחלקים שווים.
אמנם ניתן היה לומר שביהמ”ש בראשל”צ עסק באופציות שהן זכות לרכישת מניות ולגביהן הוא כתב חלוקה ליניארית, בעוד שביהמ”ש בחיפה עסק במניות שאותן המקבל לא נדרש לרכוש ובזה החלוקה תהיה שווה. אולם ביה”ד הגדול לא סבר כן וקבע שגם את המניות יש לאזן באופן ליניארי בין הצדדים.
מהו המועד להארכת השווי
בפס”ד של ביהמ”ש למשפחה בראשל”צ, בו היו מעורבים מומחים מטעם ביהמ”ש, מטעם התובע ומטעם הנתבע יש שלוש גישות בשאלת המועד לפיו יש לממש את האופציות/מניות.
גישה א – המומחה מטעם ביהמ”ש
מומחה זה סבר שאופציות שהבשילו טרם מועד הקרע, יש לשער אותן לפי שוויין בעת מועד הקרע, ואופציות שטרם הבשילו לפני מועד הקרע יש לחשב את שוויין לפי מועד פקיעתה של האופציה משום שמדובר באופציה של עובד והאשה זכאית לחלקה עד מועד הקרע, לכן מועד זה נחשב לגביה כמועד סיום העבודה של האיש. בכדי לסבר את האוזן נביא את הדוג’ מפסק הדין בנדון שם, בו היה כתוב בחוזה העסקה של האיש, שפקיעת האופציה היא כחודשיים לאחר סיום עבודתו ולכן לדברי מומחה ביהמ”ש יש לחשב את שווי האופציה לפי ערכה חודשיים לאחר מועד הקרע.
גישה ב – מומחי התובעת
מומחי התובעת סברו שאת הערכת שווי האופציות צריך לעשות לפי מימושן בפועל ולא לפי מועד הקרע. כיוון שאופציות אלו הן נכס משותף ותוצר של המאמץ המשותף המשפחתי ולכן היה ראוי לחלקו בעין במועד הקרע. אולם כיוון שלא ניתן להעביר את האופציות ולחלקן בעין הרי שראוי לבחור בחלופה הקרובה ביותר והיא חישוב ערכן ביום המימוש בפועל ע”י האיש. חלוקה במועד המימוש בפועל וחישוב שווי האופציות במועד זה יהא ע”י גילום לשני הצדדים את הערך האמתי הטמון בנכס ייחודי זה וכך יבואו לידי ביטוי ערכי השיתוף הזוגי והשוויון העומדים בבסיס האיזון של נכסי בני זוג. לדבריהם, על אף שמימוש האופציות דורשות את המשך עבודת האיש אין בכך בכדי לקבוע שכל השווי של המניות לאחר מועד הקרע יהיה שייך רק לאיש. הם דימו זאת לפנסיה תקציבית, בה נדרש בן הזוג העובד לעבוד באותו מקום עבודה במשך פרק זמן מינימלי שלא פחות מ- 15 שנים, ולגבי זה נפסק שעל אף שבני הזוג נפרדו קודם לסיום אותה תקופת עבודה יהא בן הזוג זכאי לחלק היחסי בפנסיה התקציבית למרות שהזכות טרם התגבשה במועד הקרע.
גישה ג – מומחי המשיב
מומחה זה סבר שיש לאזן את האופציות לפי שוויים במועד הקרע. נימוקו הראשון נוגע ללשון החוק ולהיגיון העומד מאחוריו. לדבריו, בסע’ 8(3) לחוק יחסי ממון הסמיך המחוקק את ביהמ”ש: ל”קבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שווים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שווים במועד מוקדם יותר שיקבע”. כלומר ביהמ”ש יכול רק להקדים את מועד האיזון אך לא לאחרו. הרציונל הוא האיזון שבין עקרון השיתוף לבין כיבוד האוטונומיה של הפרט, לצאת לחיים חדשים במנותק מבן הזוג לשעבר.
עוד סבר מומחה המשיב שיש לאזן את הנכסים במועד הקרע מטעמים מסחריים מאחר ועריכת תחשיב השווי של האופציות עלולה לפגוע בצדדים שלישיים המבקשים לסחור עם החברה.
נימוק נוסף שהעלה מומחה המשיבה הוא שבאופציות בלתי סחירות, הניתנות לעובד במסגרת עבודתו, רכיב הזמן מהווה גורם שמחוץ לאופציה והינו רכיב שכר, שנרכש עם התמשכות העבודה של העובד בחברה. לדבריו, בכל שנה שהעובד ממשיך לעבוד בחברה, שכרו מורכב ממשכורתו הישירה והתוספת לערך הזמן שנוספה לאופציה במהלך שנה זו וממילא רכיבים אלו משותפים עד מועד הקרע ותו לא.
בחלק הבא והאחרון בסדרת מאמרים זו נסקור את פסיקת בתי המשפט ובתי הדין הרבניים בשתי הסוגיות הנ”ל.
לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי. ליעוץ ניתן לפנות – טו”ר צבי גלר, 050-7664874 טו”ר נדב טייכמן 0528371250
