בשני המאמרים הראשונים הסברנו מהן אופציות ומניות וראינו את הגישות השונות בבתי הדין הרבניים בנוגע לשאלה האם דינן כמתנה או שדינן ככל נכס שיש לאזנו. בחלקו השלישי של המאמר עסקנו בשתי שאלות שעומדות להכרעה בפני הערכאה השיפוטית בבואה לאזן אופציות ומניות. פתחנו בשאלת כמות האופציות ומניות שיש לאזן והראנו שכאשר מדובר באופציות ומניות שהבשילו לפני מועד הקרע ברור הדבר שיש לאזנן באופן שווה בין הצדדים וכאשר מדובר באופציות שהבשילו לאחר מועד הקרע. בכך הייתה מחלוקת בין המומחים וביהמ”ש המחוזי מרכז (תיק מס’ 19796-09-17 אישר את פסק דינו של השופט נחשון פישר בבימה”ש למשפחה בראשל”צ) וקבע שיש לאזן את האופציות באופן ליניארי. בנוגע למניות שהבשילו לאחר מועד הקרע כתב ביהמ”ש המחוזי בחיפה (תיק מס’ 56000-10-18 בפסק דין שאישר החלטת ביהמ”ש למשפחה בחיפה) שמדובר בסל אחד ויש לאזן את כל המניות. בנקודה זו שונה הייתה הכרעת ביה”ד הגדול (תיק 1377588/13) שכתב שיש לאזן את המניות באופן ליניארי בדומה למה שקבע ביהמ”ש המחוזי מרכז בנוגע לאופציות. השאלה השנייה שבה התחלנו לעסוק היא מהו המועד לפיו יש להעריך את שווי המניות. הובאו שלוש גישות ועתה בחלק זה של המאמר נציג את הפסיקות.
פסיקת ביהמ”ש בראשל”צ
על אף העיקרון של “פרידה נקיה”, כלומר שבמסגרת איזון המשאבים קיימת עדיפות לסיים את כל הקשרים הכלכליים שבין הצדדים במועד הקרע, כתב השופט פישר: “ישנן נסיבות שונות בהן יעדיפו בתי המשפט לפסוק חלוקה עתידית ו/או תשלומים עיתיים על פני הפרדה נקייה, זאת מטעמי צדק, הגינות, נוחות וודאות, סבירות ושוויון, על מנת לא לגרום לנזק כלכלי לאיזה צד מן הצדדים”. הוא מרחיב ומבאר מדוע הצדק מחייב שהאופציות שניתנו במהלך החיים המשותפים יוערכו לפי מועד המימוש:
תגמול באופציות כתחליף לשכר חודשי, במהלך חייהם המשותפים של הצדדים לא הניבה ולמעשה לכאורה גרעה מהכנסה שכזו. היתרון הגדול בהחזקת מניות של חברת סטארט אפ כדוגמת הנתבעת אינו בשווין נכון להיום, אלא כאמור בתקווה שהחברה תירכש על ידי חברה גדולה אחרת. מחד, הנתבע מקסם את כישוריו, ומאידך לא זוכה בשכר גבוה שיתכן ובמקום עבודה אחר היה משתכר שכר חודשי גבוה יותר, אשר ממילא היה משמש לצורכי התא המשפחתי או שהיה מחושב ככזה…עתה, לאחר הגירושין, מבקש הנתבע לחלק את שווי האופציות במועד הקרע, לפני מימושן, במחיר נמוך מזה “שבחלום”, זאת משום שלתובעת כבר אין כל חלק בהכנסתו החודשית לאחר הפירוד. משמע, על פי שיטה זו, התובעת תפסיד פעמיים. פעם ראשונה “הפסידה” במהלך חייהם המשותפים של הצדדים, שעה שלא נהנתה התובעת מהגדלת ההכנסה החודשית של המשפחה היות והאופציות לא תרמו מאומה להכנסה החודשית של הנתבע והיוו הכנסה רעיונית בלבד. ובפעם השנייה, במועד הקרע, שאז מחיר האופציה היה נמוך מאד….
על נימוק זה של צדק הוא מוסיף שאין לאופציות ערך עד למועד מימושן וכך הוא כותב: “האופציות שהוקצו לנתבע אינן סחירות ואינן עבירות. משכך נקבע כי מיסוין יעשה במועד מימושן ולא בעת הקצאתן לעובד, זאת משום הקושי בהערכתן. על כן, במועד הקצאתן לנתבע, לא חל עליהן מיסוי ובפועל לא היתה הטבת שכר ריאלית אלא הכנסה רעיונית שבבוא היום, בעתיד תמומש ואז יחולו עליה הוראות המיסוי”.
לכן הוא הכריע: “נוכח זאת, ולאור היותן של האופציות נכס שהוקצה לצדדים במהלך חייהם המשותפים, זכאית התובעת מכוח אותו חלום משותף ששורשיו נטועים עמוק בחייהם המשותפים של הצדדים לקבל חלקה באופציות במועד המימוש…”.
מטעמים אלו הוא קבע שעל מנת שחלוקת אופציות תהיה צודקת והוגנת יש להעדיף את האיזון במועד המימוש ולא במועד הקרע.
פסיקת ביה”ד הגדול
נימוקיו של הרה”ג בן יעקב שליט”א התבססו על פסיקת ביהמ”ש הנ”ל ועליהן הוא הוסיף פס”ד של ביהמ”ש לע”מ ת”א (48482/07) וקבע לאור נימוקים אלו שיש לאזן את המניות לפי שוויים בעת המימוש. בהחלטה משלימה הוא קבע שמאחר ומדובר במניות שהן ברות מימוש, האישה תקבע מתי ברצונה לממש את המניות.
הגר”ש שפירא האריך בנימוקיו וכתב לדמות את המניות לפירות הנמצאים על העץ וז”ל:
אין באפשרות מי שצבר זכויות לסלק את משנהו, לפני שהזכויות התממשו, בתשלום שווים של הזכויות בערכן הנמוך, שהמנהג וההיגיון הינם להמתין עד שימוצה ערכם. והרי זה כפירות אילן שאפשר לפעמים לקוטפם ולהשתמש בהם לפני שיבשילו לגמרי, אך אין זו דרכו של האדם הסביר שמחכה עד שיבשילו הפירות ורק אז הוא קוטפן, וכן הוא בזכויות אלו”. לאור זאת הוא כותב: “האיזון לא יהיה בשוויין במועד הקרע אלא בשוויין בעת שדרך לממשן בפועל אף שמועד זה מגיע לאחר מועד הקרע. ומשכך אף אם עתה ערכם עדיין לא הושלם, הרי הם ככספי פנסיה וקרנות השתלמות שמתחלקים במועד הגמלם ואף במכשירים פיננסיים אלו, אין לאזן אותם במועד הקרע, אלא במועד ששויים ימוצה, וכמו שביארנו לעיל לעניין פירות עץ שאין לקוטפם לפני שיבשילו ואף כאן, מגיע לבן הזוג כמועד בו יושלם השווי. שהרי למש”כ שאופציות ומניות דומות לפירות עץ שניקנו/ שניתנו, יש לדמות אפשרות מימושן כפירות עץ, היינו שיגיעו למיצוי גידולן.
הוא מוכיח זאת מהגמ’ בבבא (פא, א) המבארת את המשנה האומרת: “הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו – הרי זה לא קנה קרקע”, ושם הסביר הרשב”ם: “ואפי’ מקום האילן והרי הוא כמי שקנאן לפירותיו שכשייבש יעקרנו וילך”. דהיינו כל עוד יש פירות, יש לקונה זכות יניקה מהקרקע ולכן כל עוד עצים אלו יגדלו פירות, הפירות שלו ואין יכול לומר לו בעל השדה לדרוש מהקונה לסלק האילנות. ומוסיף הרב שפירא שנראה שהוא הדין בקונה פירות ללא האילן שבכלל הקניין הוא הזכות להשאירן עד שיבשילו, ואז יקטפם וזה דומה לנד”ד שבו יש זכות לממש את האופציות לכשירצה וכך הוא מבאר את הדברים:
“נראה פשוט שזה הוא גם דינם של אופציות לפני שמגיע זמן מימושן, שבכלל הזכות באופציה היא, להשאירה עד שתתבשל באופן שתהיה ראויה לשימוש כדרך שנוהגים קוני האופציות, ואף שיש אפשרות לחשב את ערכן אף קודם, וכפי שיש ערך לפירות העץ לפני שיתבשלו על העץ. מכיוון שכל אדם משאיר הפירות עד שיבשלו גם מי שיש לו זכות איזון, ההיגיון אומר שהוא יכול לדרוש להמתין לחלוקתם עד שיגיעו למלוא שווין. וטעם הדבר למש”כ ברור, שכר העובד בחברות אלו הוא בתרתי, שכר שוטף ואופציות או מניות, היחס בין רכיבי השכר תלוי בכמותן, ומי שקיבל אופציות רבות שכרו קטן, מעתה מכיוון שחלקו של בן הזוג באיזון השכר השוטף קטן עקב תשלום האופציות, דין הוא שזכויותיו באופציות יהיו גם הם כשל העובד, שהרי בעת העבודה זכה בזכות האיזון שתתקיים לאחר זמן, וכמו שהעובד יקבל את מלוא חלקו בפועל רק כשיגיע מועד פקיעת האופציות, וכפי הנוהג בזכויות אחרות שאינם מתחלקות בפועל במועד הקרע. הוא הדין יהא בחלקו של בן הזוג, שיכול לדרוש דחיית קבלתן, במועד פקיעתן וכשמוצה שווים.
בסיכומו של דבר הוא כותב: “כפי שכתבנו ביסוד הסדר איזון המשאבים עומד ערך השוויון, ובכלל זה שוויון ההזדמנויות הכלכליות שנוצרו בתקופת הנישואין. לכן הדין והצדק נותנים ששני הצדדים זכאים ליהנות ממה שנצבר במהלך חיי הנישואין, ואין זה ראוי שרק אחד יקבל את שווי האופציה ולא השני והוא הדין לגבי קבלת השווי במועד האידיאלי לכשתיגמל”.
לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי. ליעוץ ניתן לפנות – טו”ר צבי גלר, 050-7664874 טו”ר נדב טייכמן 0528371250
