נישואין פרטיים הינם נישואין שלא נרשמו כדין ברבנות מוכרת. נישואין אלו הינם עבירה על פקודת הנישואין והגירושין (רישום) כאשר בסעיף 7 לפקודה נקבע לאחרונה: “כל שאינו דואג לרישום הנישואין או הגירושין שלו, או לרישום הנישואין או הגירושין שהוא סידר לאחר, דינו – מאסר שנתיים“.
בתיק (רבני פ”ת) 857865/2 מיום (29/10/2013), כתב הדיין הרב דוד מלכא: “זהו תיקון חשוב מאוד לתקנת הציבור בישראל, ויש לקוות כי יהיה בו כדי למגר את התופעה של נישואין פרטיים וכן גירושין פרטיים, שהיא תופעה פחות רווחת אך חמורה מאוד עקב תקלות קשות בכשרות הגט והעדר דיווח על קיומם של נישואין וגירושין אלה”.
הסיבות לנישואין הפרטיים:
ישנן סיבות שונות שבגינן בני זוג אינם מעוניינים להירשם לנישואין. בדרך כלל מדובר בסיבות כלכליות כגון שימור הטבות, בהם אחד מבני הזוג לא מעונין להירשם לנישואין ולהיות נשוי באופן רשמי כדי שלא להפסיד קצבאות שונות וביניהן הבטחת הכנסה, גמלאות, ומזונות לאלמנות שנפסקים עם הנישואין השניים.
הבעיה בנישואין פרטיים:
הנישואין הפרטיים יוצרים בעיות רבות. הבעיה העיקרית היא שהעדר רישום פוגע בטהרת הנישואין. יתכן שאישה אלמנה שנשאה והתגרשה באופן פרטי, גם אם כדין, תוכל על פי הרישומים להינשא לכהן לאחר גירושיה זאת למרות האיסור לכהן לשאת גרושה. חמור מכך, אישה שנשאה כדין ולא נרשמה, תוכל להינשא לאדם אחר גם אם לא התגרשה כדין, עקב רישומה כרווקה. בעודה אשת איש, מעבר לאיסור התורה, הוולד יהיה ממזר. מעבר לכך, ישנן בעיות רבות בעצם הנישואין או הגירושין הנובעות מטעויות של מסדר הקידושין שלעיתים אינו בקי ומוסמך.
חומרת האיסור:
תקנת הרבנות הראשית מחודש שבט שנת תש”י קבעה איסור מוחלט לנישואין פרטיים, וזו לשון התקנה (הובאה גם בשו”ת היכל יצחק אבן העזר א’ הערות סימן ה). (הציטוטים חלקיים בלבד):
“ברשות קודשא בריך הוא ושכינתיה, וברשות בית – דין של מעלה ובית – דין של מטה וברשות רבנן קדמאי מרי ארעא דישראל, ובהסכמת הגאונים הגדולים חברי המועצה המורחבת של הרבנות הראשית בישראל גוזרים ומתקנים בתוקף תוה”ק ככל תקנות ישראל שנעשו בישראל לקהילותיהם ולדורות עולם:
א. אסור לכל איש ואשה מישראל לקדש ולארס שלא בשעת חופה ובעשרה אחרי הרשמת הנשואין במשרדי לשכות הרבנות שבכל מקום. איסור זה רובץ בחרם חמור על כל איש מישראל שהוא נזקק לעדות קידושין – אירוסין אלה, והוא נחשב לחוטא פלילי שראוי להענש עליו….. כל איש שארס לו אשה שלא בשעת חופה וקידושין כנ”ל, חייב לגרש ארוסתו זאת בגט כריתות כדת משה וישראל, אחרי תשלום פצויים ככל אשר יפסקו עליו בי”ד מוסמך מהרבנות הראשית לארץ – ישראל. ועד אשר יגרש ובתשלום הפצויים כנ”ל, חייב במזונותיה כפי אשר יטילו עליו בי”ד…
ב. דבר נהוג ומקובל בארץ – ישראל מפי מרנן ורבנן תקיפי ארעא דישראל הקדמונים זצ”ל, וכן נהוג ברוב קהלות ישראל שלא לסדר קידושין, נשואין, אלא ע”י מוסמכים וממונים לכך מטעם הרה”ר לישראל ולשכות הרבנות המקומיות ומשרדי הרה”ר שבכל עיר וכרך…. “.
בתיק רבני (פתח תקווה) 911486/1 מיום א’ בתמוז התשע”ג (09/06/2013) הפנה כב’ בית הדין לחרם ירושלים שהוכרז בכנס רבנים בשנת תש”י האוסר על עריכת נישואין פרטיים שלא בפיקוח הרבנות, ועל סנקציה שנהגה עוד מזמן הגאונים לבטל נישואין פרטיים (מ’ אלון, המשפט העברי, עמ’ 540; שרשבסקי דיני משפחה, עמ’ 431). לאור האמור קבע בית הדין בפסק דינו כדלקמן: “ביה”ד רואה בחומרה רבה מעורבותם של רבנים המכהנים כרבני שכונה בעריכת נישואין פרטיים שהם בגדר “נישואין פיראטיים”, וכבר התרענו על כך בהחלטות שניתנו על ידינו בתיק תיקון מעמד אישי 210739/1 ועוד”.
הדין הנוהג בפועל בבתי הדין
למרות כל האמור לעיל, יש מקום לפקפק בתוקפה של התקנה וביכולתה לשמש כעילה לחיוב גירושין, ונראה כי התקנה לא תקפה בכל בתי הדין הרבניים.
תוכן התקנה מלמד שניתן לחייב גירושין במקרה שלא היה רישום נישואין או שמסדר הקידושין אינו מוכר. זאת ועוד, למרות לשונן הברור של התקנות, יש מקום לצטט מספר החלטות שאינן מחייבות בגירושין עקב הנישואין הפרטיים ולהפך, מחייבות את הבעל בתשלום מזונות אישה ככל נישואין כשרים. כך למשל החלטת כב’ ביה”ד האזורי בת”א בהרכב הדיינים הרבנים פרובר, הדאייה ורלב”ג שליט”א בתיק מס’: 304361/2 מיום 3/11/14, שם חייבו את הבעל במזונות אישה למרות שהוברר בפניו שהצדדים נשאו כדמו”י בנישואין פרטיים. כב’ ביה”ד האזורי לא מצא לנכון לחייב את האשה בגט או לבטל זכותה למזונות בגלל שהנישואין נעשו באופן פרטי. גם לאחר פרישתו של הרב פרובר שליט”א לגמלאות וכניסתו של הדיין הרב דוד שני שליט”א להרכב, ניתן פסק דין וגם הוא פה אחד, ובו קבע ביה”ד שאין לחייב את האשה בגט וחייב את הבעל במזונות קבועים. כב’ ביה”ד האזורי לא מצא לנכון לבטל זכות האשה למזונות מטעם של נישואין פרטיים, ואדרבה קבע שאין לאיש עילת גירושין.
כמו כן החלטת כב’ ביה”ד האזורי בירושלים בהרכב הכולל את כב’ הראב”ד הרב שיינפלד והרבנים אברג’יל וטולידאנו שליט”א, בתיק מספר 1028785/4 מיום 17/5/15 אשר קבעו בהחלטתם לדחות את בקשת הבעל בדבר העדר סמכות בית הדין בתביעת מזונות האשה מנימוק של נישואים פרטיים וקיימו דיון לחיוב האיש במזונות אישה.
יתר על כן, מעיון לא ממצה בפסקי דין מהתקופה האחרונה בלבד, עולה כי לכל הפחות שלושה עשר דיינים היושבים וישבו בבתי הדין הרבניים של מדינת ישראל לא מצאו לנכון לחייב גירושין במקרה של נישואין פרטיים (השוו: גם לפס”ד קסג מהמאגר המקוון). כיוון שכך גם אם תמצי לומר שאכן קיימת תקנת הרה”ר משנת תש”י הרי שלא נתקבלה ליישום על ידי בתי הדין ולכן אין לחייב גירושין על בסיס התקנה. יצוין כי לעומתם נמצאו שני דיינים בלבד המחייבים בגירושין רק עקב הנישואין הפרטיים, הרה”ג איגרא וזמיר בתיק רבני (גדול) 1009719-3 מיום 10/8/2015.
האם יש תוקף לתקנה לא מיושמת?
חלותה של תקנה נובע מהנהגתה ולא מעצם תקנתה. טרם באים להסתמך על תקנה, מוטלת החובה לבדוק האם התקנה מיושמת בפועל בבתי הדין. אם התקנה מיושמת, ניתן לומר שיש מנהג מחייב שעל פיו ניתן לחייב גירושין. אולם במידה ולא כל בתי הדין נוהגים כן אזי אין כאן תקנה שהתפשטה והפכה למנהג מחייב וממילא אין לחייב גירושין על סמך אותה התקנה.
הלכה זו מפורשת בדברי הרמב”ם בהלכות ממרים פרק ב הלכה ב: “בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל”. אם לא פשט הדבר בכל ישראל אומר הרמב”ם שם בהלכה ו: “הרי שגזרו בית דין גזירה ודימו שרוב הקהל יכולין לעמוד בה, ואחר שגזרוה פקפקו העם בה ולא פשטה ברוב הקהל הרי זו בטלה ואינן רשאין לכוף את העם ללכת בה”. במהלך תולדות עם ישראל תוקנו תקנות רבות שכיום אינן מתקיימות, כגון רובן של תקנות שו”ם. תקנות אלו לא פסקו מלהתקיים בגלל שהחליטו לבטלן אלא משום שהפסיקו לנהוג על פיהן. אפילו בזמן שהתקנות תוקנו לא תמיד הן התקבלו, כך לדוגמא, בשו”ע אהע”ז סימן א סעיף י, שמביא את חרם רבינו גרשום כותב “שלא פשטה תקנתו בכל הארצות”. רצונו לומר שעצם התקנה אין בה בכדי לחייב אלא אם כן פשטה התקנה ונתקבלה.
כפי הנראה בבתי הדין עדיין לא גבשו עמדה אחידה חד משמעית ומחייבת האם יש לחייב בגירושין רק משום שבני הזוג נישאו בנישואין פרטיים. אולם רוב ההחלטות מהעת האחרונה לא מחייבות בגירושין רק בשל נישואין אלו.
כב’ הרב הראשי הרב דוד לאו שליט”א ציין בתיק רבני (גדול) 1009719-3 מיום 7/4/16 כי: “ההתייחסות לנישואין פרטיים חייב(ת) להגיע לשולחנו של נשיא בית הדין הגדול… למרות הנ”ל לא אמנע מלהעיר את דעתי על ההשלכות שישנן לאותם אלו שבניגוד לתקנות הרבנות… וכי יש בכך פגיעה בזכויות הצדדים שנישאו, מה גם שהדבר נעשה באופן זה על מנת להבריח מהרשויות, דבר חמור כשלעצמו”. למרות ההחלטה: עד למועד כתיבת שורות אלו נשיא בית הדין הגדול לא קבע דיון בעניין ולא הביע עמדה.
סיכום
מן המקובץ נמצאנו למדים כי יש דיינים המחייבים בגירושין בנישואין פרטים ויש שאינם מחייבים. יש שאינם מחייבים בגירושין אך אינם מחייבים במזונות אישה. בזכויות הנובעות מהנישואין, כתב הגר”צ בוארון בתיק רבני (גדול) 1009719-3 מיום 13/12/15 לגבי חיוב מזונות אישה בנישואין פרטיים: “לגופן(ם) של דברים צריכים עיון טובא להלכה”. ויש המחייבים בגירושין ופוטרים ממזונות. עד להחלטה ברורה כפי שכתב הרב הראשי לישראל, יש לדעת כי החוק האזרחי רואה בחומרה את הנישאים בנישואין פרטיים עד כדי הטלת עונש כבד על הנישאים ועל עורך הקידושין. אם כן, כדאי להירשם כדין ולחסוך שאלות ומבוכות.
לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי. ליעוץ ניתן לפנות – טו”ר צבי גלר, 050-7664874
