במאמר זה נעדכן על הרחבת סמכותו של ביה”ד הרבני לדון במזונות הילדים עם אישורו של (תיקון מספר 6 – הוראת שעה), לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי”ג-1953; ביום כ”ז בחשוון תשפ”ו (18/11/25).
החוק קובע שיש לבית הדין הרבני סמכות לדון במזונות הילדים במסגרת תביעת גירושין כרוכה אף ללא הסכמת שני הצדדים. תיקון זה מאפשר לבית הדין לדון בכלל ענייני צדדים לרבות מזונות הילדים, מבלי להזדקק למעורבות בית המשפט לענייני משפחה. תיקון זה התקבל בברכה על ידי בית הדין הגדול והורחב על חשיבות התיקון ותחולתו בתיק 1418063/2 מיום 20/11/25 .
התמורות בסמכות בית הרבני לדון במזונות הילדים
סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) התשי”ג 1953 קובע: “הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג”. משמעותו הפשוטה והברורה של לשון החוק היא שלבית הדין הרבני יש סמכות לדון גם במזונות הילדים במסגרת תביעה כרוכה שהוגשה בפניו כאשר הרציונל העומד בבסיסו של החוק הוא לאפשר לצדדים להסדיר את כל ענייניהם בפני ערכאה אחת.
בהלכת שרגאי (בר”ע 120/69 מיום 21/10/69) צמצם ביהמ”ש העליון את סמכותו של ביה”ד הרבני בנושא מזונות הילדים ופירש שמה שכתוב בחוק לרבות מזונות לילדי בני הזוג הכוונה רק “למזונות השבה”, דהיינו תביעה להשבת מזונות שההורה כבר הוציא עבור הילדים או שהוא עתיד להוציא. החשש העיקרי שהוביל להלכה הוא שככל ולבית הדין תהיה סמכות לדון במזונות הילדים, יתכן ניגוד אינטרסים ופגיעה בזכויות הילדים, משום שההורה המייצג את הילד (התובע מזונות) עשוי להסכים לוותר על זכויות הילדים למזונות בתמורה להסכמה לקבל גט או להשגת תנאים טובים יותר עבור ההורה עצמו ועל כן השאיר ביהמ”ש העליון את האפשרות שהילד יתבע מזונות באופן עצמאי בבית המשפט ולא יהיה כפוף לכריכת תביעת המזונות על ידי מי מהוריו לבית הדין. בשנת 2019 קבע השופט מזוז באמרת אגב (בע”מ 7628/17) שמזונות השבה הם מזונות שההורה כבר הוציא או מזונות קונקרטיים שהוא עומד להוציא, וביום 19/2/25 אימץ בג”צ (5988/21) את אמרת האגב של השופט מזוז והמשמעות היא שביה”ד הרבני אינו מוסמך לפסוק במזונות הילדים.
על רקע הנגיסה ההולכת ונמשכת בסמכותו של ביה”ד הרבני, ופרשנות בית המשפט העליון שפגעה ביכולת של בית הדין לתת מענה כולל, פנה נשיא בית הדין הגדול הגאון הרב דוד יוסף שליט”א, באיגרת מיום כ”ח בתמוז תשפ”ה: “אני קורא לנציגי הציבור המחוקקים, מכל הסיעות, להזדרז לתקן את העוול שנוצר ולהשלים באופן מידי את החקיקה הנחוצה להסדרת סמכות בתי הדין הרבניים לדון בעניין מזונות הילדים. הסמכות נצרכת לתועלת המתדיינים, אבות ואימהות כאחד, לסיום סכסוכי גירושין ביעילות ובמהירות, תוך מניעת עיגון”.
בעקבות קריאה זו, שינה המחוקק את לשון החוק וקבע במפורש שביה”ד מוסמך לדון גם במזונות הקבועים של ילדי בני הזוג בנוסף למזונות השבה כאשר המחוקק טורח לפרט שסמכות זו כוללת את כל צרכיהם הכלכליים ובכלל זה מדור, חינוך ורפואה וכך היא לשון החוק:
“הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה, מזונות לילדי הזוג והשבה של הוצאות מזונות לילדי הזוג שהוציא אחד ההורים, להורה השני; בסעיף זה, “מזונות לילדי הזוג” – כלל ענייני צורכיהם הכלכליים של ילדי הזוג, ובכלל זה הוצאות למדורם, לחינוכם ולרפואתם, בעבר ועד הגיעם לגיל שבו ההורים אינם מחויבים במזונותיהם לפי כל דין לרבות הלכה פסוקה”. בכך הושבה לבית הדין כהוראת שעה הסמכות לדון במזונות הילדים ובית הדין יכול ליתן מענה כולל לתיק גירושין בכל הכרוך בפניו.
ההבדל בין הערכאות בפסיקת המזונות
ביה”ד הרבני מחייב מזונות ע”פ ההלכה היהודית הקובעת שהחובה למזונות ומדור מוטלת על האב בלבד בעוד שהאם אינה חייבת לילדים דבר. לגישה זו, אין משמעות להשתכרות האישה ואין משמעות להיקף של הסדרי השהות שכן גם אם האישה מרוויחה יותר מהאיש ואף אם זמני השהות הם שווים, ביה”ד יחייב את האיש במזונות ילדיו על הזמן שהם שוהים בבית האם (שהרי על הזמן שהם שוהים בבית האב הוא זן אותם באופן ישיר) ואף יחייב אותו לשלם מדור כמקובל (שלושים אחוז על ילד אחד, ארבעים אחוז על שניים וחמישים אחוז על שלושה ילדים ומעלה) על אף שגם האיש עצמו משלם את המדור שלו שגם בו מתגוררים הילדים בחלק מהזמן. בבקשת ערעור משפחה 919/15 קבע ביהמ”ש העליון שיש להתחשב בהיקף הסדרי השהות ובהכנסות הצדדים, ומאז גובה המזונות שמחייבים בבתי המשפט צנח פלאים. עד אותו ערעור בתי המשפט היו מחייבים גם הם את האב במזונות ובמדור ולעיתים אף בסכומים הרבה יותר גבוהים מאשר היו מחייבים בתי הדין הרבניים. מסיבה זו נשים רבות העדיפו לדון במזונות הילדים בבית המשפט משום שהיה פוסק סכומים יותר גבוהים לטובתם. באותם הזמנים היו נוהגים לומר שבתי הדין פוגעים בנשים ובילדים בכך שהם פוסקים סכומים נמוכים מדי. אולם התהפכו היוצרות ובבתי המשפט ישנם מצבים שבהם לא מחייבים את האב בשום תשלום אלא פוסקים שכל אחד מההורים יכלכל את הילדים בזמנים בהם הם שוהים אצלו, בעוד שבתי הדין נשארו נאמנים לאותה הלכה המטילה את החיוב על האב. עתה טוענים כנגד בתי הדין שהם פוגעים בילדים משום שהם מחייבים מזונות גבוהים יותר מבתי המשפט. שינויים אלו מביאים למרוץ סמכויות וטענות לפגיעה בשוויון שבין המתדיינים ויוצרים תחושה שבית הדין דן רק בהתאם למגדר ואינו מתאים את הפסיקה למציאות החיים המשתנה.
האם בתי הדין עומדים בפני שינוי גישה
פס”ד ארוך של ביה”ד הגדול (בתיק מס’ 1360470/5 ע”י הרה”ג שפירא, נהרי ושינדלר שליט”א) שניתן לפני כשנה (המתפרש על למעלה ממאה עמ’) והתפרסם לאחרונה, מסתיים באמירה עקרונית על כך שבתי הדין הרבניים צריכים לבחון מחדש את נושא החלוקה של מזונות הילדים וכך כתב שם:
“לאור כל זאת, מן הראוי שיתכנסו מועצת הרבנות הראשית לישראל, הדיינים ורבנים המעורים בנושא (…) העוסקים בעניינים אלו למעשה ויתקנו תקנה מחודשת להגדיר את חיוב האב והאם במציאות שנוצרה וחלוקת נטל מזונות הילדים ביניהם באופן שיתאם למצב הכלכלי והחברתי דהיום… לעניות דעתי דחיית הדברים והתמהמהות יגרמו בסופו של דבר להפקעת סמכות בתי הדין, ובפרט כשבפועל דייני בתי הדין נבוכים בזה…אם לא נדאג לתקן את המצב על פי כללי ההלכה ולהתאים את חלוקת מזונות הילדים למצב החיים הכלכלי הקיים בתקופתנו, ונאמר לעצמנו חלילה “שלום עליך נפשי ולא יאונך שום רעה”, אנו עלולים להתעורר בוקר אחד ולגלות שמשכו מתחת לרגלינו את סמכות בית הדין לדון בחלוקת מזונות הילדים בין ההורים על פי דין תורה…לכן אין לנו ברירה אלא לראות את המציאות נכוחה, לאזור חלצינו, ולכנס את מועצת הרבנות הראשית באופן הכינוס המתאים אשר יוכל לתקן תקנה אשר תחייב חלוקת מזונות הן על האב והן על האם באופן שיתאים ויהלום את המצב נכון להיום בהתחשב בשינויי המצב והעיתים”.
אכן נשיא ביה”ד הגדול, הגר”ד יוסף, מינה ביום ו’ אייר (4/5/25) ועדה שעניינה לבדוק נושא זה ולמוצא פיה כולנו ממתינים.
נושא הסמכות במזונות הילדים הגיע, אם כן, לפתרון זמני, נושא גובה המזונות עומד על שולחנם של דייני ישראל ואנו ממתינים לקביעותיהם העקרוניות.
לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי. ליעוץ ניתן לפנות – טו”ר ועו”ד צבי גלר, 050-7664874 טו”ר הרב נדב טייכמן 0528371250
