גובה מזונות ילדים משמש נושא למחלוקות בלתי פוסקות בין הורים גרושים או הנמצאים בהליכים. מטבע הדברים, צרכים משתנים, הכנסות משתנות ומצבים אישים מהווים נתון העשוי להשפיע על גובה מזונות הילדים. בין בית הדין לבית המשפט קיימים הבדלים מהותיים בשיקולים ובהלכות המחייבות. לכן יש חשיבות מרבית לערכאה אשר תידון בנושא טעון זה.
בבית המשפט נתקבעה הפסיקה: (הלכת “בן עמי” 1892/02 ) כי מזונות המינימום לילד אחד הינם ע”ס 1250 ₪ לחודש. עליהם יש להוסיף הוצאות חריגות, חינוך ומדור. בבית המשפט נתקבעה הפסיקה כי בהגדרת “הכנסות” של האב יש לחשב את פוטנציאל ההשתכרות שלו (ע”א 239/85 עמיצור נ. עמיצור). כמו כן בית המשפט פוסק כמעט אוטומטית מזונות עד גיל 21.
לעומת זאת, הגישה בבית הדין הרבני היא שונה, ולפיה יש לבחון בצורה אובייקטיבית את צורכי הילדים מול הכנסת האב בפועל. על פי דין תורה, חיוב המזונות מסתיים בגיל 15 אך למעשה נוהגים בבתי הדין לחייב גם עד גיל 18.
בתיק 1-53-1673 פרט האב”ד הגר”י זמיר, את שיקולי ביה”ד בהחלטתו על גובה המזונות: “ביה”ד קובע עוד שאף אם לפעמים נפסק סכום מזונות גבוה יותר בביהמ”ש, סכום שהוא מעבר ליכולתו של האב, דבר זה אינו מהוה טובת הילדים. שהרי ברור שבאם האב ממורמר ואינו יכול לעמוד בתשלום המזונות, דבר זה גורם בהכרח להמשך המריבות בין האב לאם, וגורם בהכרח להרעת הקשרים בין האב לילדיו. לא נראה לנו לקבוע את המזונות לפי המדד המכונה כושר ההשתכרות. קביעת מזונות גבוהים שיגרמו שלאב שלא ישאר כדי פרנסתו אף בצמצום אחרי תשלום המזונות, תביא בסופו של דבר בהרבה מקרים שהאב יפסיק לעבוד לפרנסתו מכיון שאין הוא רואה תכלית לטרוח טורח רב כשלא תשאר לו אפשרות קיום מינימלית”.
בדברים אלו אנו רואים את ההבדל המהותי בין בית הדין הרבני לבית המשפט. באשר לסמכות לקביעת המזונות נוכל לראות כי בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי”ג- 1953, הסמיכה לשון החוק, את בית – הדין לדון במזונות הילדים גם ללא הסכמת הצד שכנגד. החוק קובע: “הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג”.
אך כבר משנת 69 בר”ע 120/69 שרגאי נ’ שרגאי קבע בית המשפט העליון כי למרות לשון החוק, החוק אינו מכפיף את הילדים לסמכות בית הדין. ולכן הילדים רשאים להגיש עבור עצמם תביעה כנגד אביהם למזונות בבית המשפט, כך שכל החלטה שתתקבל בבית הדין למעשה מיותרת ובכוחם של הילדים לבטלה על ידי הגשת תביעה משלהם. הנחיה משפטית זו הובילה לכך שבתי הדין משכו ידיהם מלדון במזונות ילדים ללא הסכמת שני ההורים והדיון עבר לבית המשפט, כאשר לבית הדין נותר לעסוק בדיני הגירושין וכך נוצרה מציאות בה שתי ערכאות עוסקות באותו המקרה.
לאחרונה (בתאריך: 02/12/2007) חלה התפתחות משפטית חשובה ומכריעה בנושא. בית הדין הגדול, אליו כפופים לכאורה בתי הדין האזורים, קובע בהחלטה משפטית מנומקת בתיק: 2139-64-1 בראשות הגר”ח איזירר שליט”א כי בסמכותו לדון במזונות הילדים בכריכה לתביעת הגירושין, גם ללא הסכמת הצד שכנגד. נצטט חלקית מפסה”ד: “בשולי פסה”ד נעיר לכב’ ביה”ד האיזורי, בנוגע לקביעה בסיפא של החלטתו, ש”תביעת הילדים למזונותיהם אינה כרוכה בתביעת הגירושין של הבעל”. אך הדברים אינם מדויקים שכן החוק קובע בפירוש שניתן לכרוך את עניין מזונות הילדים בתביעת גירושין. אמנם ביהמ”ש העליון פסק בעבר, שכריכה, כאמור, אינה שוללת מן הילדים את הזכות לתבוע מזונות מאביהם בבית המשפט בשמם שלהם. מכל מקום, גם על פי פסיקת ביהמ”ש שאין הכריכה שוללת את זכותם של הקטינים להגיש תביעה עצמאית, הרי שהיא אינה שוללת את סמכות ביה”ד הקבועה בחוק.
קיימים בתי דין שאימצו פסיקה זו והם מקיימים דיונים ונותנים החלטות במזונות הילדים לדוגמא בד”ר י-ם בתיק 840688/1 מתאריך 29/3/11 . החלטה מפורטת ומנומקת משפטית, ברוח פסיקת בית הדין הגדול.
המידיינים בבתי הדין, אם כך, רשאים לעמוד על כך, שבית – הדין ידון ויפסוק במזונות הילדים הכרוכה לתביעת הגירושין ולא לקבל אוטומטית את מחיקת מזונות הילדים מדיון בפני בית הדין. הגברת סמכויות בית הדין הרבני והרחבתם, יביאו לפישוט הליכים סגירתם באותה הערכאה שהיא תוכל לדון בשיקול דעת ולאזן במכלול העניינים הדרושים לפתרון בכל תיק גירושין. לכן דווקא צמצום סמכויות בתי הדין יוביל לסחבת בהליכים והגברת התסבוכת סביב מתן הגט והתנאים לנתינתו.
לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם בנסיבות כל מקרה ספציפי. חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים באתר/בגליון זה ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי.
