“פיצויי הגירושין” הינו מושג חדש יחסית. משמעותו היא שאין להסתפק בכך שישיתו על הבעל חיוב כתובה ותוספת כתובה בלבד, אלא יחייבו אותו בחיוב כספי נוסף מעבר לחיוביים ההלכתיים. הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל זצ”ל הנהיגו בבתי הדין בישראל לפסוק פיצויי גירושין לטובת נשים במקרים שונים. במאמר זה נסקור בקצרה את העילות המרכזיות לתביעת פיצויי הגירושין ובאלו מקרים ניתן לדרש פיצויים מעבר לכתובה.
פיצויים הנוגעים לתחום הרכוש
סוג זה של פיצוי תוקן למקרים בהם האשה לא עבדה במהלך הנישואין מחוץ לבית ועיקר תפקידה התרכז בטיפול בבית ובילדים. במקרה כזה, בעוד שהבעל עובד מחוץ לבית, מפרנס וצובר רכוש, זכויות ומוניטין, האשה אינה צוברת שום רכוש ותלויה כלכלית בבעלה. בתקופה שטרם חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973 וחיוב בית הדין לפעול כהוראות החוק בבג”ץ 1000/92 חוה בבלי נ’ בית הדין הרבני הגדול (1994), אשה היתה עלולה למצוא את עצמה יוצאת מקשר הנישואין עם הכתובה בלבד ולעיתים אף ללא הכתובה. בעקבות מקרים אלו קבעו הרבנים הראשיים שיש לפצות את האשה המתגרשת בהתאם לתרומתה לכלכלת הבית. מאז נוהג חוק יחסי ממון ברוב התיקים, כמעט אין משמעות לסוג זה של פיצוי, אולם מאחר ובתי הדין המחלקים רכוש לפי החוק, אינם מאזנים מוניטין ופוטנציאל השתכרות, נראה שניתן יהיה לבקש לאזן זאת במסגרת פיצויי גירושין. רעיון זה נכתב ע”י הגר”ש דייכובסקי (בתיק בית דין רבני (גדול) מס’ 1510-22- 07/09/2004) והגר”ש שפירא (תיק מס’ 1 – 24 – 3615 משנת 2006), הסוברים שמנגנון של פיצויי גירושין יכול אף לשמש בכדי לאזן מוניטין וכושר השתכרות עתידי. זו לשונו של הרב שפירא שליט”א: “אמנם ודאי יש מקום לפסיקת פיצוים במקרה שלאשה לא מגיעות זכויות בנכסים שצברו על פי חוק או שבפועל הצדדים לא צברו נכסים משותפים, אבל הבעל הינו אדם אמיד וכמו כן במקרה שהצדדים עדיין לא צברו רכוש, אך האשה השקיעה מאמצים בבית המשותף של בני הזוג, דבר שאפשר לבעל להתקדם ולצבור פוטנציאל השתכרות. הדוגמא המצויה היא של אדם שרכש השכלה ובמשך שנים רבות של לימודיו האשה היא שטרחה החזיקה את משק הבית, גידלה את הילדים ואפשרה לבעל להתקדם ולהגיע להישגיו. במקרה כזה אם יתגרשו הצדדים לפני שהבעל יתחיל למצות את פוטנציאל השתכרותו, תקופח האשה אחרי השקעתה במשך שנים רבות בעזרה לבעל, שהרי לבסוף היא יוצאת מן הנישואין כשידיה על ראשה, ובמקרה כזה אף החוק לא מקנה לה זכויות, וברור שבמקרה כזה ודאי ראוי שביה”ד יקצוב פיצויים. כמו כן יש לקצוב פיצויים לאשה, כשמת הבעל וילדיה קטינים, ובמקרים אלו ראוי להגבות כפיצויים את הכתובה בתוספת הצמדה, במקרה זה קיים גם טעם נוסף מפני שהאישה היא המגדלת והמטפלת בילדים אחרי מות אביהם”. על אף האמור רובם של ההרכבים לא פוסקים פיצויים במטרה לאזן מוניטין וכושר השתכרות עתידי.
פיצויים הקשורים בירידת ערך שער המטבע הרשומה בכתובה
סוג זה של פיצוי נוגע לנשים שהתחתנו לפני המעבר לשימוש בשקלים חדשים. במידה ולא מצמידים את כתובותיהן של נשים אלו, בפרט אלו שסכום כתובתן נקוב בלירות, נמצא שכתובותיהן כמעט חסרות ערך. אמנם יש מיעוט מהדיינים שפוסקים להצמיד את הכתובה ובכך פותרים את הבעיה של ירידת הערך, אך רובם של הדיינים נמנעים מלעשות זאת. הפתרון שנמצא לכך הוא פסיקה של פיצוי על מנת לאזן את ירידת הערך של הכתובה. יש לציין שמאחר ועל פי רוב הכתובה מתקזזת עם יחסי ממון, סוג זה של פיצוי כמעט ואינו בנמצא כיום.
פיצויים הנוגעים לביצוע הגירושין
הסוג השלישי של פיצויים, שהינו הסוג הנפוץ ביותר בכל הנוגע לפיצויי הגירושין, נועד להביא את האשה להסכים להתגרש. על מנת שניתן יהיה לתבוע פיצוי זה דרושים שני תנאים:
- הפיצוי ניתן רק במקרים בהם מעיקר הדין לא ניתן לחייב את האשה להתגרש, אך על מנת שלא להשאיר את שני הצדדים עגונים, פוסק ביה”ד לחייב את הבעל בפיצוי מעבר לכתובה.
- הפיצוי קיים אך ורק טרם הגירושין ולא ניתן לתובעו לאחר ביצוע הגירושין משום שכל מהותו של פיצוי זה נועד להביא להסכמה. אם הצדדים כבר התגרשו אין צורך בפיצוי זה.
יש לסייג ולומר שבפסק דין מאלף שניתן לאחרונה (תיק מס’ 948054/3 משנת 2016) נחלקו שלושת דייני ההרכב מה מטרתם של פיצויי הגירושין מסוג זה, מחלוקת שיש לה השלכות שונות שאין כאן המקום לפורטן, אך באופן כללי ניתן לומר ששני הכללים שציינו הם הבסיס לתביעת פיצוי מסוג זה.
פיצויי גירושין כפיצויי נזיקין
בפסק הדין הנ”ל מביא הרב ציון לוז שליט”א, דיין בביה”ד הגדול, פרשנות מחודשת לפיצויי הגירושין. הרב מסביר שהתשתית לפיצויי גירושין היא במישור של דיני הנזיקין, ומטרת הפיצויים הינה לפצות את האשה על הנזק שנגרם לה עקב גירושין שאינם באשמתה ושלא לטובת, וכך הוא כותב בפסק הדין: “פיצויים” אלו הם כפשוטם וכמשמעם, וכשמם כן הם, פיצויים על הנזק שנגרם לאישה כתוצאה מהגירושין. ורק מאחר שהבטחת התשלום נועדה להימנע מגירושין בעל כורחה הובלט הנושא של קבלת הסכמת האישה, וכפי שנבאר. הדרך להפעיל את מנגנון הפיצויים היה בטרם הגירושין בפועל, כאשר בית הדין הבהיר לבעל, שבדרך כלל הוא זה שתבע את הגירושין (ללא עילות מתאימות ומצדיקות), שרק לאחר הבטחת תשלום הפיצויים יוכל בית הדין לאלץ את האישה להיענות לתביעתו, בנסיבות מסוימות, ולקבל את גטה. אבל אין תשלום זה עבור הסכמת האישה ותמורה לנכונותה, אלא בעיקר עבור הנזק שייגרם לאישה כתוצאה מהגירושין שנכפים עליה. ההתניה בין הפיצויים להסכמת האישה היא סימן ולא סיבה”.
לסיכום
סקרנו במאמר זה מספר סוגים של פיצויי נזיקין וראינו שכל אחד מהם מוטל בספק ונתון למחלוקת הדיינים. אולם עצם קיומו של הנושא מאפשר מרחב תמרון לבעלי הדין ובאי כוחם בכל הנוגע לתביעת פיצויי נזיקין.
לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי. ליעוץ ניתן לפנות – טו”ר צבי גלר, 050-7664874 והרב נדב טייכמן 052-8371250
