“ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו” (כג, יט).
הדא הוא דכתיב (משלי כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. רודף צדקה זה אברהם. וחסד “שגמל חסד לשרה”. כך כותב המדרש (בראשית רבה נח, ט).
שואל הגר”ש שבדרון זצ”ל בספרו “לב שלום”, מה ראו חכמינו ז”ל לשבח את אברהם אבינו על שדאג לקבורת אשתו, הרי דרך העולם הוא שאדם מתעסק בקבורת אשתו?
יתירה מזו – הרי הבעל חייב בקבורת אשתו (כבמבואר בכתובות מו.) האם קיום חובה נחשב לחסד?
האמת היא ששאלה זו בטעות יסודה. שכן עלינו להבין מה הבדל בין צדקה ובין חסד. צדקה היא דבר שנעשה לתועלת המקבל, כגון נתינת פרוטה לעני. כיון שהפרוטה אינה מצויה בכיסו של העני, והנותן מתעורר להבחין במצוקתו ומשלים לו את חסרונו, זוהי מצות הצדקה.
לעומת זאת, חסד יסודו בכוונת הנותן, וברצונו הטוב להיטיב עם זולתו. לא מתוך רחמנות על מצבו של הנעזר הוא מזיל את הפרוטה מכיסו, אלא מתוך רצון טהור להיות טוב ולהיטיב עם חבירו. לכן אנו מוצאים בעניין החסד את המושג “אהבת חסד” שכן עיקר עניינו של חסד הוא בלב. זוהי מדרגה גבוהה יותר מצדקה, שמטרתה לעשות צדקה ושוויון. מתוך כך נבין שמידת החסד באה לידי ביטוי דווקא במעשים שהאדם רגיל לעשות בלאו הכי. דווקא בהם אפשר למדוד את דרגתו בעשיית חסד עם הזולת.
הג”ר שלום סיים דבריו במעשה שאירע עם ה”חפץ חיים” זצ”ל.
פעם אחת נכנס ה”חפץ חיים” אל הרוקח בעיר ראדין, שהיה יהודי רשע וכופר והתנהג כגוי גמור. מגמת פניו של החפץ חיים הייתה לקרב את האיש לתורה ולמצוות, ולפיכך נכנס אליו בשעה שהיה טרוד בהכנת תרופות, בעוד שהשתרך לפניו תור ארוך של לקוחות. ניגש אליו ה”חפץ חיים” וחיבקו ונישקו בחום רב, והחל להרעיף עליו שבחים, בין השאר אמר לו: מה מאד יש לקנא בך על חלקך הגדול בעולם הבא, שהרי אתה מציל מאות בני אדם ממוות, שכן ללא התרופות שהנך מכין היו בוודאי רבים מתים בחוליים, ואתה במו ידיך מציל כל כך הרבה אנשים ממוות!
הרוקח שכאמור היה רחוק מכל זיק של קדושה, התרגש מאד למשמע הדברים אשר חדרו אל ליבו. בכל זאת הוא העז לשאול את החפץ חיים, מדוע הוא סבור שהוא עוסק במצוות, הרי למעשה זוהי פרנסתו ועבודתו, ועל כל דבר הוא מקבל מחיר מלא.
ענה לו החפץ חיים: אף על פי כן! אמנם הנך מקבל כסף בצדק וביושר, שכן זוהי פרנסתך והנך מוכרח להתקיים, אולם אם רק תואיל לצרף לפעולותיך ברקיחת התרופות, גם מחשבה שהנך עושה זאת לשם הצלת נפשות, הרי תיזקף לזכותך מצות הצלת נפשות בכל פעולה ופעולה ואין בזה כל סתירה לכך שהנך נוטל שכר על פעולותיך!
כאן נסתיימה שיחתם. החפץ חיים הלך לדרכו, והרוקח החל להתעורר אט אט מ”תרדמתו”. הוא אימץ לעצמו את הרעיון, התחיל לכוון בכל מעשה ומעשה שעשה למען החולים לשם מצות גמילות חסדים. עד שהחל להרהר לעצמו: וכי זוהי המצוה היחידה שיש? הרי בצעירותי לימדוני שיש מצוות תפילין, שבת ועוד. כך הגיע בסופו של דבר לקיום עוד ועוד מצוות, עד שנהיה למדקדק בקלה כבחמורה.
