במאמר זה נעסוק בהיבטים משפטיים הנוגעים לנישואין שניים. נישואין שניים מהווים שינוי משמעותי, שעל בני הזוג להיות מודעים להשלכות הנובעות ממנו כגון: שינוי ומעבר מקום מגורים של המשמורן והילדים, שינוי בגובה המזונות, הקושי בפרנסת שתי משפחות, חיוב הבעל במזונות הילדים המתגוררים עימו מהנישואין הראשונים של אשתו ועוד.
בטרם שוקלים נישואין שניים לבן זוג חדש, כדאי לבחון את היתכנות האפשרות לחזור לבן הזוג הקודם, אבי הילדים. כל זמן שגרושה לא נישאת לשני מותרת היא לחזור לבעלה הראשון אם אינו כהן, וכך כתב בעל ספר החינוך (מצוה תק”פ), שמצוה להחזיר ולקדש את גרושתו.
כשהאפשרות לחזור לזיווג הראשון לא רלבנטית, ואחד מבני הזוג או שניהם מעוניינים להינשא בנישואין שניים, ראוי, עוד יותר מתמיד, להיעזר בייעוץ מקצועי, בפרט כאשר לבני הזוג יש ילדים שצריכים להסתגל לדמות הורית חדשה.
הנסיון מוכיח שבמקרים רבים הגרוש/ה מנסה לחבל בקשר החדש שנוצר, על ידי שהוא מסית את הילדים ומעודד אותם למאבקים עם ההורה החדש. לעיתים החבלה בקשר מתבטאת “רק” בהימנעותו של ההורה שאינו משמורן מקיום הסדרי ראיה, במטרה שלא ליתן לזוג המתגבש זמן איכות. בתי הדין עומדים חסרי אונים מול אותם ההסתות וגם שידוע על מקרים קיצוניים לא נעשים פעולות משמעותיות. כך גם לגבי קיום הסדרי ראיה – לא נהוג לכפותם, ומקובל כי הסדרי הראיה הינם זכות ולא חובה הנאכפת. הורה יכול בפועל להימנע מקיום ההסדרים ובכך להותיר את הזוג החדש להתמודד עם הילדים במשך כל שעות היממה וכל ימות השבוע.
למרות הקשיים שבנישואין שניים עם ילדים שאינם משותפים ועם האופי המגובש של בני הזוג, עדיין עדיפים חיי משפחה על חיי בדידות, וההשקעה בחיים החדשים תשתלם ותצמיח זוגיות חזקה שתעמוד בכל השינויים והאתגרים שהחיים מזמנים.
בהקשר זה חשוב לציין שדווקא הלוחות השניים נשתמרו, והרבה מדיני הנישואין השניים נלמדים מהם. לכך גם ניתן לייחס את דברי חז”ל בגמרא (סוטה דף ב’.) שזווג שני – לפי מעשיו. כלומר הרבה מעשים טובים וויתורים נדרשים בכדי להצליח. מובא בספר מרגליות הש”ס (סנהדרין דף כ”ב) מעשה: אחד מותיקי החסידים בעת שדובר בו עם זווגו השני חשש לגשת אליו באמרו: “שכיון שהשידוך הוא לפי מעשי, ומי יודע אם ראוי אני לזיווג הגון”. ובא לשאול על כך את זקיני זי”ע, ויען ויאמר לו בזה”ל: “חושב אתה שלפי מעשיו הכוונה על העבר, לאו דוקא, אלא גם אם האדם מקבל עליו להיטיב מעשיו מהיום והלאה, זוכה להיוושע בהקפה על שם העתיד”.
מזונות הילדים מהנישואין הראשונים:
אבות רבים פונים לבית הדין בבקשה להפחתת מזונות לאחר שנישאו בשנית בטענה שהם אינם יכולים לעמוד בתשלומי המשפחה החדשה ובתשלומי המזונות של הילדים מהנשואין הקודמים. בתי הדין אינם מפחיתים ממזונות שנתחייבו בהם האבות עקב טענה זו. בתיק 987/99 קבע בית הדין הגדול: “כי כוונת המערער הינה להיפטר ממזונות בתו שהתחייב עליהן בקניין וזאת כדי להעביר את הכנסותיו למשפחתו החדשה, והרי לפי ההלכה מזונות בתו הראשונה, שהיא בגדר בעל חוב, קודמים למזונות משפחתו השנייה”. בתי הדין קבלו את חובת המזונות לילדים “כתקנה” (פד”ר יא’ עמ’ 216-215) ולכן מזונות מוגדרים כחובות הקודמים לחובות מהנישואין החדשים ואין בנישואין החדשים עילה להפחתת מזונות.
מזונות ילדי האישה:
הבעל חייב במזונות רק לאישה שלה הוא נישא, ולא במזונות ילדיה. האב הביולוגי הוא המחוייב במזונות ילדיו. אין חובה הלכתית על האדם שנישא לאשה שיש לה ילדים מגבר אחר לפרנסם, כך פסק הטור בחלק אבן העזר סימן קי”ד סעיף א’: “אם יש לה בת מאיש אחר אינו חייב לה כלום”. אמנם מדיני צדקה ודיני הקדימה בצדקה תהיה חובה על הבעל לפרנס את ילדי האישה (יו”ד רנ”א ג’), אך דיני צדקה יחולו רק על מי שיש לו ממון הרבה לפרנס גם אנשים אחרים, מעבר לחיוביו וצרכיו. בבתי המשפט האזרחיים, יהיה ניתן לתבוע מזונות מהאב (ע”א 132/62) עבור ילדי האישה כמזונות חוזיים וכמזונות על פי חוק גם אם דין התורה אינו מחייב את האב בתשלומי המזונות.
שינוי מקום המגורים של הילדים:
בנישואים שניים, נפוצה העובדה שהמשמורן נאלץ לעבר לעיר אחרת עקב הנישואין החדשים או מקום העבודה של בן הזוג. כשהאישה עוברת למקום מרוחק והילדים בחזקתה, האב יתקשה לקיים את הסדרי הראיה. יחד עם זאת אין אפשרות להגביל את חופש התנועה של המשמורן בכדי שלא יפגעו הסדרי הראיה, והמשמורן רשאי להעתיק את מקום מגוריו גם לערים מרוחקות ואף לחו”ל כל עוד טובת הילד היא להישאר אצל ההורה המשמורן.
הורה משמורן שיבקש אישור לעבור לעיר מרוחקת וילדיו עימו ידרש לשאלות הבאות;
א. האם מעבר המגורים נעשה לאחר שנקבעה משמורת קבועה להורה העובר עם הקטין או שטרם נקבעה המשמורת באורח סופי. יש להתחשב בגיל הילד, כלומר ילד בן פחות משש כמעט תמיד המשמורת תהיה אצל האישה, עקב חזקת הגיל הרך הקבועה בחוק.
ב. יש לבחון את טיב הטיפול והקשר של כל אחד מההורים בקטין בטרם המעבר.
ג. יש לבחון האם וכיצד המעבר יאפשר להורה האחר לשמר תפקידו ונוכחותו המשמעותיים בעולמו של הקטין ולממש את אחריותו ההורית.
ד. יש לבדוק את אופי הקשר שייווצר עם ההורה האחר עקב המעבר, הנטל שיוטל על ההורים או מי מהם, וקשרי חברה ומשפחה במקום הישן והחדש.
ה. יש להתחשב בשאיפת ההורה העובר למקום מגורים אחר להנשא לאדם אחר, להתקרב למשפחת המוצא או להתקדם מבחינה מקצועית.
ו. יש להעמיד במבחן הביקורת את סדרי עדיפויותיו של ההורה המבקש לעבור עם הקטין, כאשר השאלה המרכזית היא היכן מוקמו צרכי וטובת הקטין במסגרת סדר העדיפות אל מול צרכיו של ההורה המבקש לעבור.
באם יתברר כי טובת הילד וקשריו עם ההורה המשמורן דורשים את המעבר, גם אם יפגעו זכויות ההורה האחר, יאפשר בית הדין את המעבר למקום מגורים בו יתגורר ההורה המשמורן.
יציאה לחו”ל לתקופה מוגבלת:
במקרה של רצון ההורה המשמורן לצאת לחו”ל, כמו בכל תחום הנוגע לילדים, השיקול המנחה יהיה טובת הילד. כלומר, גם אם יפגע הקשר עם ההורה השני יתאפשר המעבר, וזאת במידה והילד זקוק להורה שמגדל אותו ביום יום, והמעבר מתבצע לטובתו. כך נפסק בפד”ר חלק א עמודים 177־176, שם עסקו בעניין אב, בעל המשמורת על הילד, המעוניין לצאת לחו”ל לתקופה מוגבלת והאם מסרבת בטענה שהנסיעה מרחיקה ממנה את הילד. בפד”ר מוזכר, בין השאר, עיקרון טובת הילד מול טובת ההורה, וכך נכתב: “ועוד, בשעה שעומדת לפנינו השאלה מה להעדיף, את זכויות האם או טובת הילד, ודאי שטובת הילד קודמת. ובעובדה שלפנינו יש מקום לחשוש שהעברת הילד מטיפול האב לטפול האם ואח”כ שוב לטיפול האב, ישפיע לרעה על יציבותו הנפשית של הילד, דבר זה משמש איפוא נמוק נוסף לא להוציא את הילד מידי האב למשך חדשי העדרו מן הארץ”.
לסיום ניתן לומר כי גם משינויים המתהווים שלא מרצון ומתוך הכרח ניתן ללמוד, לצמוח ולהתפתח, ולנצל כל שינוי ומעבר לטובה ולברכה ומתוך רצון להיטיב עם הילדים, בני הזוג, ההורים והמשפחה החדשה.
לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים באתר/בגיליון זה ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי
