בישראל, חובת תשלום מזונות לילד אינה תלויה ברצונו של הילד לקיים קשר עם ההורה המשלם. פסיקת בתי המשפט קובעת כי מזונות הם זכות יסוד של הילד לקיום בכבוד, ואינם מהווים תמורה לקשר הורי. לכן, גם במקרים בהם ילד מסרב לקשר עם אביו, חובת האב לתשלום מזונות נשארת בעינה, אלא אם כן הוכח כי הסירוב נובע מהסתה חמורה מצד ההורה המשמורן.
כן, באופן עקרוני, חובת המזונות של האב כלפי ילדיו אינה תלויה ברצון הילד לקיים קשר עמו. גם אם הילד מסרב לקשר, האב עדיין עשוי להיות מחויב במזונותיו על פי הדין.
ההלכה היהודית רואה בחובת מזונות ילדים חובה מהותית. גם במקרים של סירוב קשר, בתי הדין הרבניים בוחנים את נסיבות הסירוב ואת טובת הילד, אך לרוב אין בכך כדי לפטור את האב לחלוטין מחובת המזונות.
על פי הדין העברי, קיימים הבדלים בחובת המזונות בין בנים לבנות, במיוחד בגילאים מסוימים. הבדלים אלו עשויים להשפיע על פסיקת המזונות גם במקרים בהם הילד או הילדה מסרבים לקשר עם האב.
ההלכה מבחינה בין אחריות הורית (משמורת) לבין הזכות והחובה לקשר (הסדרי ראיה). גם אם הילד מסרב לקשר, ענייני המשמורת והאחריות ההורית נבחנים בנפרד, תוך התחשבות בטובת הילד ובנסיבות הסירוב.
