אחת מהסוגיות בהן מוסמך ביה”ד הרבני לעסוק במסגרת סכסוכי גירושין היא סוגיית הרכוש. ברוב המקרים סוגיית הרכוש הינה פשוטה מאחר שרוב הזוגות מחזיקים בדירה אחת משותפת, חשבון בנק וקרנות פנסיה והשתלמות ובחלק גדול מהמקרים הם יודעים מהם הנכסים לחלוקה במצבת הנכסים שלהם. אולם יש מקרים בהם אחד מבני הזוג הוא שמנהל את נכסי הצדדים ולעיתים הם רשומים רק על שמו ובפרט כאשר אנשים מקבלים הטבות שונות ממקום העבודה כגון אופציות ומניות. במציאות מעין זו מצבת הנכסים אינה שקופה לשני הצדדים וכדי לבצע איזון משאבים דרושה חשיפה של מכלול הנכסים. יש מצבים שלא קיים אמון בין בני הזוג שאכן הצד החזק מבחינה כלכלית חושף את ואינו מסתיר את נכסיו מהצד שכנגד – אז פונה לביה”ד הצד שפחות מודע כללית ומבקש להורות על גילוי מסמכים כדי לחשוף את כל הנכסים. הדילמה העומדת בפני ביה”ד היא הרצון לאזן משאבים בצורה שווה מחד ומאידך לא לפגוע בפרטיות ומכאן עולה השאלה מהיכן המקור לחייב אדם לחשוף את נכסיו וזכויותיו.
במאמר זה נעסוק בפן ההלכתי של סוגיית גילוי המסמכים וננסה לבאר בקצרה את היסוד ההלכתי עליו עומדת בקשה זו.
האם יש חובה לגלות מסמכים שברשות צד אחד שעשויים לסייע לצד שכנגד?
מחלוקת הראשונים ופסיקת השו”ע
הטור חו”מ סי’ טז מביא תשובת הרא”ש בעניין מי שתובע לראות שטר שיש ביד חברו וכותב כלל: אין כופין לאדם להראות שטרו משום שאדם לא רוצה שיידעו העולם עושרו, וכדי שבית הדין יחייבו להראות השטר, צריך המבקש לתת סיבה טובה לכך וז”ל:
“ואין כופין לשום אדם להראות שטר שבידו בשביל טענת אחד שאמר שיש לו בו זכות אם לא שאמר בפני ב”ד דברים שיש להם אמתלא אז יראה השטר לדיינין ויראו אם ימצאו בשטר הזכות שטען זה ובענין אחר אין כופין לאדם להראות שטרו שאין אדם רוצה להשביע את עצמו שידעו העולם עושרו וממונו”.
הטור חו”מ בסי’ ס מביא את דברי הרמב”ם (טו”נ פ”ה, ה”ז) שפוסק:
האומר לחבירו שטר שיש לי בידך זכות יש לי בו וזה אומר איני מוצא שטרי או איני יודע אם יש לך בו ראיה או לא כופין אותו להוציאו.
הב”י בסי’ טז כותב שגם הרשב”א בשיטת הרא”ש בסי’ ס שאין כופין להראות השטר, ובכך הם חולקים על הרמב”ם.
השו”ע חו”מ טז, ד פוסק ע”פ הרשב”א שאין חובה להראות השטר וז”ל:
האומר לחבירו: שטר שבידך זכות יש לי בו, אם הלה מודה שיש לזה בו זכות, חייב להוציאו בב”ד, וב”ד יעתיקו מה שכתוב בו מזכותו, אבל אם הלה אומר שאין בידו שטר שיהא בו שום זכות לזה, אין מחייבים אותו להראות שטר לשום אדם.
סתירה בדברי הרא”ש
הדרישה (שם סק”ג) מקשה סתירה מתשובה אחרת של הרא”ש שבה הוא כתב שמחוייב ליתן לו להעתיק. ומתרץ בדרישה:
“ולע”ד נראה לחלק ששם מיירי בשטר חוב שיש למלוה עליו ובו תובע אותו עכשיו וכאן בשטר חוב שיש לו על אחרים או שטר אחר שיש לו לתובע על זה הנתבע”.
הסמ”ע ס”ק יד, לאור ביאורו בדרישה, כותב שהשו”ע בסי’ טז עוסק באדם הדורש לראות את השטר ממי שאינו בעל דינו דהיינו שאין השטר הזה נוגע לדין ודברים שבין המחזיק למבקש אלא בין המבקש לאדם שלישי.
ערוה”ש (סי’ טז סע’ ו) מבאר את החילוקים בין מחזיק שהוא בעל דין לבין מחזיק שאינו בעל דין וכותב שאם המבקש אינו בעל דינו והמחזיק מודה שאכן יש זכות בשטר שהוא חייב להראותו אך אם הוא מכחיש אין הוא חייב להראותו וז”ל:
האומר לחבירו שטר הנמצא בידך יש לי בו איזה זכות רצוני שתביא השטר לב”ד שיעתיקו מה שכתוב בו מזכותי בין שהוא בעל דינו בין שאינו בעל דינו אם הלה מודה שיש לזה זכות בו מביא השטר לב”ד וב”ד מעתיקים מה שכתוב בו מזכותו. אבל אם אמר שאין בידו שטר כזה הנמצא בו זכות לזה אם אינו בעל דינו אין מחייבין אותו להראות שטרותיו וניירותיו לב”ד דאין כופין לאדם שיראה ניירותיו בפני אחרים.
ומוסיף שם ערוה”ש ע”פ הסמ”ע שאם יש למחזיק ספק הוא מחויב להראות השטר לביה”ד וכך כתב:
“ואם אומר שספק אצלו אם נמצא בו זכות שהוא בעצמו אינו יכול להבין זה מתוך הכתב מחוייב להראותו לב”ד והם יבינו”.
ומסיים שם ערוה”ש ואומר שאם המבקש הוא בעל דינו אזי בכל גוונא הוא חייב להראות לו השטר וז”ל:
“אבל אם הוא בעל דינו אפילו כשאומר שבוודאי לא נמצא לו זכות אינו נאמן וחייב להראותו לב”ד דהרי לא גרוע טענה זו משארי טענות שיש לאחד על חבירו כשתובע אותו בדבר שבממון”.
בפת”ש (שם סק”ב) הביא דברי השבו”י שדן בדברי הסמ”ע אך לאחר הדיון בדבריו גם הוא מסכים שכאשר הנתבע הוא המבקש לראות את המסמכים, מחייבים אותו בכל ענין והוסיף הפת”ש שכך עולה גם מדברי הב”ח והכנה”ג.
מכאן עולה שכאשר בוודאי יש בידי המוחזק שטר הוא רשאי לסרב להראותו רק כאשר הוא טוען שאין למבקש זכות בשטר והמבקש אינו בעל דינו (ואם המחזיק מסופק הוא מחויב להראותו לביה”ד) אך אם המבקש הוא בעל דינו הוא חייב להראותו.
הטלת חרם ושבועה
בחלקה השני של ההלכה עוסק השו”ע במקרה בו המבקש אומר שאין שטר או שהיה שטר עם זכות אך הוא אבד. הוא פסק ע”פ הרשב”א שיכול המבקש להחרים וכך כתב:
“אבל אם ירצה זה להחרים חרם סתם על כל מי שיש בידו שטר שיש לו זכות בו, שיראנו, יחרים”.
ועוד הוסיף ע”פ הרמב”ם שאם המבקש טוען טענת והמחזיק מכחיש הוא חייב להישבע היסת: “ואם טען זה בודאי שהוא יודע שהשטר שיש לו זכות בו הוא אצלו, הרי זה נשבע היסת שאינו אצלו”.
ערוה”ש (שם סק”ז) ביאר שאפילו כאשר המבקש אינו בעל דינו (וק”ו כאשר הוא בעל דינו) וטוען בשמא על קיומו של שטר בידי המחזיק, הוא יכול להטיל חרם. וכאשר המבקש טוען בברי שיש שטר בידי המחזיק, חייב המחזיק שבועת היסת וז”ל:
מה שאמרנו שאחר שאינו בעל דינו כשכופר א”צ להראות לב”ד מ”מ יכול התובע להטיל איסור על כל מי שיש בידו שטר או נייר שיש לו בו זכות ואינו מראיהו וכן אם אומר (המחזיק) אמת שהיה לי שטר כזה שהיה לך בו זכות אבל נאבד השטר או הנייר אם הלה אינו יודע אם נאבד אם לא נאבד מטיל ג”כ איסור כמ”ש וגם על בעל דינו כן הוא ואין מחייבין אותו שבועה כיון שאינו טוען ברי שלא נאבד ממנו אבל אם טוען ברי שלא נאבד ממנו ויודע בבירור שהשטר נמצא אצלו מחייבין לזה שבועה שישבע שנאבד ממנו אפילו כשאינו בעל דינו.
העולה מדברים אלו, שאם המחזיק מכחיש קיומו של שטר יהיה הדבר תלוי האם המבקש טוען טענת שמא או טענת ברי. מאחר והיום לא משביעים ומנהג בתי הדין להטיל פשרה במקום שיש שבועה, נראה שבוודאי יש מקום לחייב גילוי מסמכים שכן אם ממון נחייב גילוי מסמכים לא כל שכן?!
סיכום
בסיכומם של דברים נראה כדלהלן:
כאשר המבקש הוא בעל דינו של המחזיק והמחזיק מודה שיש בידו שטר הוא חייב להראות למבקש את השטר.
כאשר המחזיק אינו בעל דין של המבקש הדין כדלהלן: אם הוא מודה שיש לו שטר ויש בו למבקש הוא חייב להראותו אך אם הוא טוען שאין זכות בשטר אין הוא חייב להראותו. ואם הוא מודה שיש שטר אך יש לו ספק אם יש זכות, הוא חייב להראותו לביה”ד.
במקרה בו המחזיק טוען שאין בידו שטר או שהשטר אבד, אם המבקש טוען שמא הוא יכול להחרים ואם הוא טוען ברי יהיה חייב המחזיק להישבע היסת ונראה שבאופן זה יהיה מקום לחייבו בגילוי מסמכים.
———————————————–
לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי. ליעוץ ניתן לפנות – טו”ר צבי גלר, 050-7664874 טו”ר נדב טייכמן 0528371250
