מבוא
פעולות חילוץ מתבצעות לעיתים בתנאי לחץ, חוסר ודאות וסכנה. המחלצים שלוקחים בהן חלק נדרשים לקבל החלטות מהירות, לפעול בתיאום עם הצוות ולשמור על ריכוז במציאות מורכבת ומשתנה. לצד ההתמודדות עם המשימה עצמה המחלצים עלולים לחוות רגעים של הצפה רגשית, בלבול, קיפאון או תחושת חוסר אונים. מצבים כאלה אינם מעידים בהכרח על חוסר מקצועיות או על חולשה, אלא יכולים להיות תגובה אנושית למצבי דחק.
כמתנדבת ביחידת חילוץ, אני רואה חשיבות רבה לכך שנדע לזהות לא רק את מי שזקוק לחילוץ, אלא גם את חברי הצוות שלנו שנקלעים למצוקה במהלך הפעילות. מכאן עולה השאלה: מי מציל את המצילים ואיך אפשר לסייע למחלץ ברגע שבו הוא עצמו מתקשה לתפקד בעיצומה של המשימה?
אחת הדרכים האפשריות להתמודד עם מצב כזה היא להיעזר בעקרונות של מודל מעש״ה, המיועד לסיוע ראשוני לאנשים הנמצאים במצוקה נפשית במצבי חירום.
מודל מעש״ה: עקרונות וכלים להתמודדות בזמן אמת
מודל מעש״ה הוא מודל ישראלי לעזרה ראשונה נפשית במצבי דחק וחירום שפיתח ד״ר משה פרחי מהמכללה האקדמית תל־חי, בתמיכה ובליווי של האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות ורשות החירום הלאומית (רח״ל). המודל נועד לסייע לאדם שנמצא במצוקה מיידית לחזור לתפקוד יעיל באמצעות פעולות פשוטות וברורות ואומץ על ידי משרד הבריאות ככלי לסיוע במצבי חירום (משרד הבריאות, ללא תאריך). שם המודל מבוסס על ארבעה עקרונות: מחויבות, עידוד לפעולות יעילות, שאילת שאלות פשוטות והבניית רצף האירועים. הרעיון המרכזי הוא שבמצב של מצוקה חריפה כדאי לעזור לאדם לחזור בהדרגה לתפקוד באמצעות קשר אנושי, הכוונה ברורה ופעולות מעשיות, במקום להתמקד רק בניסיון להרגיע אותו או לעבד איתו את רגשותיו.
מחקרים העוסקים בעזרה ראשונה נפשית ובתמיכה באנשי שירותי חירום מצביעים על החשיבות של תמיכה זמינה ומותאמת לאחר חשיפה לאירועים טראומטיים. עם זאת, חשוב להדגיש כי יישום מודל מעש״ה במהלך פעולת חילוץ הוא הצעה מעשית המבוססת על עקרונות המודל ולא שיטה שהוכחה מחקרית באופן ספציפי להתמודדות עם מצוקה של מחלצים בזמן שמשימת החילוץ עדיין מתבצעת (Tessier et al., 2021).
מחויבות: המחלץ אינו לבד
העיקרון הראשון הוא יצירת קשר ברור עם האדם שנמצא במצוקה והעברת מסר שהוא אינו לבד. במהלך חילוץ מצוקה יכולה להתבטא בשתיקה פתאומית, בהיסוס, בקושי להבין הוראות, בחוסר תגובה או בבלבול. לפעמים דווקא אדם שבדרך כלל מתפקד היטב עשוי להתקשות פתאום להמשיך במשימה. במצב כזה, חבר צוות יכול לפנות אליו באופן ישיר רגוע ומכבד, ליצור קשר עין ולומר: “אני כאן איתך”, “נעשה את זה יחד” או “אני איתך, בוא נתמקד בצעד הבא”. המטרה היא ליצור עבורו נקודת אחיזה בתוך מצב מבלבל. עצם הנוכחות של אדם מוכר, שמדבר באופן יציב ומכוון, יכולה לסייע לו להתמקד מחדש בסביבה ובמשימה.
עם זאת, חשוב לבדוק אם המחלץ מסוגל להמשיך לפעול בבטחה. אם הוא מבולבל במידה שמסכנת אותו, את הצוות או את האדם שאותו מחלצים, יש לעצור את פעילותו המבצעית ולהעביר את המשימה למחלץ אחר בהתאם לנהלי הבטיחות. המחויבות לחבר הצוות כוללת גם את האחריות שלא להשאיר אותו בתפקיד שאינו מסוגל לבצע בבטחה.
עידוד לפעולות יעילות: לעזור לחזור לפעולה
במצבי דחק משימה מורכבת עלולה להיראות פתאום בלתי אפשרית. לכן, במקום לתת למחלץ הוראות רבות או להסביר לו את התמונה כולה, כדאי לפרק את הפעולה לצעדים קצרים, ברורים ומעשיים. לדוגמה אפשר לומר: “תסתכל עליי”, “אחוז בחבל”, “בדוק את נקודת העיגון”. חשוב לתת הוראה אחת בכל פעם ןלוודא שהיא הובנה. הכוונה היא לסייע למחלץ למקד את תשומת הלב בפעולה שהוא מסוגל לבצע על מנת לחזק את תחושת השליטה שלו במקום תחושת חוסר האונים. בנוסף זה מאפשר לחבר הצוות להעריך אם המחלץ חוזר לתפקוד ואם הוא מסוגל לבצע את המשימה באופן בטוח.
עם זאת, אין לעודד פעולה רק כדי להחזיר את המחלץ לתפקוד. אם הוא אינו מסוגל לבצע את הפעולה בבטחה, יש להפסיק את מעורבותו במשימה ולפעול לפי הנהלים. עידוד לפעולה יעילה אינו גובר על שיקולי בטיחות.
שאילת שאלות פשוטות: להחזיר את המחלץ לכאן ולעכשיו
כאשר אדם נמצא במצוקה חריפה, הוא עלול להתקשות לעבד מידע מורכב או להבין מה נדרש ממנו. שאלות קצרות וממוקדות יכולות לסייע להבין את מצבו ולהחזיר את תשומת הלב לסביבה המיידית. בנוסף זה להקטין את תחושת חוסר האונים. אפשר לשאול: כמה קומות הבניין?”, “כמה אנשים ראית”, “לאיזו נקודה סיכמנו שאתה צריך להגיע?” אלו אינן שאלות שנועדו לבחון את המחלץ או לדרוש ממנו להסביר את מצבו הרגשי. מטרתן לסייע לו להתמצא, להבין את תפקידו ולזהות את הפעולה הבאה שעליו לבצע. יש לשאול באופן רגוע, להמתין לתשובה ולא להפוך את השיחה לתחקור.
אם המחלץ מתקשה לענות, הדבר עשוי להצביע על כך שהוא עדיין אינו ממוקד דיו כדי להמשיך במשימה. במקרה כזה, חשוב להתאים את ההנחיות למצבו ולבחון מחדש אם נכון שימשיך בתפקיד.
הבניית רצף האירועים: ליצור סדר בתוך הכאוס
במהלך אירוע חילוץ, המצב עשוי להשתנות במהירות: הצוות עובר בין שלבים, מתקבלות הוראות חדשות ותנאי השטח משתנים. כאשר המחלץ נמצא במצוקה, שינויים כאלה עלולים להגביר את הבלבול ואת תחושת אובדן השליטה. הבניית רצף האירועים פירושה להסביר בקצרה מה קרה, מה מתרחש כרגע ומה צפוי לקרות בהמשך. לדוגמה: ” הייתה קריסת בניין לפני כשעה”, “סיימנו את שלב ההערכה, עכשיו אנחנו עוברים לשלב הבא”, “כרגע אנחנו ממתינים להנחיה של מהנדס וכשתגיע נחליט על הצעד הבא”.
אין צורך למסור את כל פרטי האירוע או להבטיח שהכול יסתדר. חשוב להיצמד למידע הידוע, לדבר באופן ברור ולהימנע מהשערות. כך ניתן לסייע למחלץ להבין היכן הוא נמצא בתוך רצף הפעולות ולמה עליו לצפות בטווח המיידי. בנוסף זה עוזר להקטין סיכוי להתפתחות הפוסט טראומה בהמשך.
האחריות של הצוות כולו
הסיוע למחלץ במצוקה אינו צריך להיות מוטל רק על מפקד הצוות או על איש מקצוע בתחום בריאות הנפש. לכל חברי הצוות יש תפקיד בזיהוי סימני מצוקה ובהגשת עזרה ראשונית מתאימה. היכרות עם דפוסי התפקוד הרגילים של חברי הצוות יכולה לסייע לזהות שינוי פתאומי, כמו בלבול חריג, קושי לעקוב אחר הוראות או נסיגה מתקשורת עם האחרים.
מחקרים בקרב אנשי שירותי חירום מצביעים על החשיבות של תמיכה פסיכולוגית והתערבויות מותאמות להפחתת מצוקה נפשית לאחר חשיפה לאירועים טראומטיים (Alshahrani et al., 2022). גם מחקר שבחן את חוויותיהם של אנשי רפואת חירום ביחס לעזרה ראשונה נפשית לאחר אירוע טראומטי בעבודה מדגיש את החשיבות של הבנת צורכי העובדים והאופן שבו התמיכה ניתנת בפועל (Tessier et al., 2021). בנוסף, מחקר שנערך בקרב אנשי מד״א בתקופת מלחמת חרבות ברזל עסק בצורך למנוע טראומטיזציה משנית בקרב אנשי הצוות (Jaffe et al., 2024).
ממצאים אלה מחזקים את ההבנה שיש להתייחס לרווחתם הנפשית של אנשי ההצלה כחלק מהאחריות הארגונית והצוותית. עם זאת, הם אינם מוכיחים כשלעצמם שמודל מעש״ה יעיל באופן ספציפי במהלך פעולת חילוץ. לכן נכון לראות ביישום העקרונות המוצע כאן כלי מעשי שכדאי להכיר ולבחון, תוך שמירה על נהלי הבטיחות ועל שיקול הדעת המבצעי.
חשוב גם להבחין בין סיוע ראשוני בזמן האירוע לבין ההתמודדות שלאחריו. לאחר סיום המשימה, ייתכן שהמחלץ יזדקק לשיחה, לתחקור מותאם, לתמיכת עמיתים או לסיוע מקצועי. אם המצוקה נמשכת או פוגעת בתפקוד, אין להסתפק בעזרה ראשונה נפשית בלבד.
סיכום: גם מי שמחלץ זקוק לעזרה
מחלצים רגילים להיות אלה שמגיעים לעזור לאחרים ברגעים הקריטיים והקשים ביותר. אך גם הם עלולים לחוות מצוקה, בלבול או חוסר אונים, לפעמים דווקא ברגע שבו הם נדרשים להמשיך לתפקד. לכן, לצד ההכשרה המקצועית והמיומנויות המבצעיות, חשוב להכיר דרכים פשוטות לזהות מצוקה ולסייע לחבר צוות בזמן אמת.
מודל מעש״ה מציע ארבעה עקרונות שיכולים לשמש בסיס לסיוע כזה: מחויבות, עידוד לפעולות יעילות, שאלת שאלות פשוטות והבניית רצף האירועים. יישום העקרונות עשוי לסייע למחלץ להתמקד מחדש בסביבה ובמשימה, אך הוא אינו מחליף החלטה מבצעית לעצור את פעילותו כאשר המשך העבודה אינו בטוח, ואינו מהווה תחליף לטיפול מקצועי כשזה נדרש.
כמתנדבת ביחידת חילוץ, אני מאמינה שהדאגה למחלצים צריכה להיות חלק בלתי נפרד מהאחריות של הצוות. עלינו לזכור שמאחורי כל תפקיד וכל משימה עומד אדם, וגם האדם שמגיע להציל אחרים עשוי להזדקק ברגע מסוים ליד מכוונת, למילה ברורה ולחבר צוות שיבחין בו. לפעמים, היכולת לעצור לרגע לזהות את המצוקה ולסייע למחלץ לחזור לתפקוד בטוח היא חלק בלתי נפרד מהצלחת החילוץ כולו.
מקורות
- משרד הבריאות. (ללא תאריך). עזרה ראשונה נפשית בשעת חירום — עקרונות מודל מעש״ה. https://ironswords.health.gov.il/coping-with-emergency/mental-first-aid/
- Alshahrani, K. M., Johnson, J., Prudenzi, A., & O’Connor, D. B. (2022). The effectiveness of psychological interventions for reducing PTSD and psychological distress in first responders: A systematic review and meta-analysis. PLOS ONE, 17(8), e0272732. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0272732
- Jaffe, E., et al. (2024). Preventing secondary traumatization in Magen David Adom first responders during the Iron Swords War: An interim report. Harefuah, 163(8), 528–532.
- Tessier, M., Lamothe, J., & Geoffrion, S. (2021). Adherence to psychological first aid after exposure to a traumatic event at work among EMS workers: A qualitative study. International Journal of Environmental Research and Public Health, 18(21), 11026. https://doi.org/10.3390/ijerph182111026
